רצין מלך ארם-דמשק
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
רצין היה האחרון במלכי ארם-דמשק, ושלט בשנים 750-730 לפנה"ס בקירוב.
רצין הוא חלק מרשימה בת 53 דמויות מקראיות, שאושרו במחקר מבחינה ארכיאולוגית כדמויות היסטוריות[1][2].
הצורה המקורית של שמו היא "רצֿיַן".[3][hebrew 1] שמו מופיע כ-ra-ḫi-a-nu ברשימות מעלי מס לתגלת פלאסר השלישי מלך אשור,[4] ופעם אחת גם כ-ra-qi-a-nu.[5] נוסח המסורה מתייחס לי' בשם כאם קריאה, אולם במקור היא היתה עיצורית, והופעה אחת של השם כ"רציאן" במגילת ישעיהו (א' ט:י) מלמד שבעת כתיבה המגילה עוד היתה ידועה בישראל מסורת ההגייה הנכונה.[6]
בשל רצח זכריהו, האחרון למלכי בית יהוא, ובמלחמת האזרחים שפרצה בעקבותיו, נחלשה ממלכת ישראל ונפתח פתח לרצין למרוד. כך החזירה לעצמה ארם-דמשק את עמדתה החשובה כמרכז פוליטי. לאחר מכן ניצל רצין את העובדה שתגלת פלאסר היה טרוד והצטרף אל פקח, מלך ישראל, בברית אנטי-אשורית. משסירב אחז מלך יהודה להצטרף למרד, ניסו רצין ופקח לכבוש את ירושלים ולהמליך במקומו את בן טבאל כמלך אנטי-אשורי. אחז, שחשש לכסאו, העביר לתגלת פלאסר כשוחד את הכסף והזהב שהיו בבית המקדש ובאוצר המלך,[7] כדי שיתקוף את ארם וישראל, ואכן האשורים עלו על דמשק (732 לפנה"ס), כבשוה, הרגו את רצין, הגלו רבים מנתיניו וסיפחו את ארצו לממלכת אשור.