רשקה
נסיכות לשעבר במזרח אירופה / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
רׇשקׇה (בסרבית: Рашка, Raška, בלטינית: Rascia) הייתה מדינה סרבית שהתקיימה בתחילת ימי הביניים, החל מהמחצית השנייה של המאה ה-11 ועד 1217, כשהפכה לממלכת סרביה של ימי הביניים. רשקה נוצרה במהלך המאה ה-7 מאיחודם של מספר שבטים סרבים תחת הנהגה אחת והתגבשה לישות מדינית סרבית שהפכה במהלך המאה ה-12 לנסיכות הגדולה של סרביה (בסרבית: Velikožupanska Srbija) שהתפשטה אל האזורים הסמוכים - כולל שטחי מונטנגרו של ימינו, הרצגובינה ודרום דלמטיה.
הנסיכות הגדולה של סרביה בימי נמאניה - 1184 - בצבע אדום | |
ממשל | |
---|---|
שפה נפוצה | סרבית |
גאוגרפיה | |
יבשת | אירופה |
היסטוריה | |
תאריכי הקמה | 1091 |
תאריכי פירוק | 1217 |
ישות יורשת | ממלכת סרביה (ימי הביניים) |
מהשם רַשקה נגזר השם ראץ, כינוי לסרבי בפי ההונגרים והאוסטרים.
בסביבות 1082 כיהן ווקאן, לימים ווקאן הראשון כמושל כללי של רשקה, מטעם מלך דוקליה, קונסטנטין בודין. בסביבות 1090 בימי המלחמות בין הסרבים לביזנטים, חיזק ווקאן את מעמדו והפך לשליט אוטונומי של האזורים הסרביים הפנימיים ובסופו של דבר לנסיך גדול סרבי. ווקאן הקים את הנסיכות הגדולה של סרביה ואת שושלת ווקאנוביץ'. בעזרת קשרים דיפלומטיים עם ממלכת הונגריה הצליחו יורשיו של ווקאן לשמור על האוטונומיה שלהם כשעד שנת 1180 הם ראו את עצמם בני חסות של האימפריה הביזנטית.
הנסיך הגדול סטפן נמאניה (1166–1196) השיג עצמאות מלאה ואיחד סביבו את הכל הארצות הסרביות. בנו, הנסיך הגדול סטפאן, הוכתר בשנת 1217 כמלך סרביה.
אחיו של המלך, סאבה הקדוש היה ב-1219 לארכיבישוף או המיטרופוליט הראשון של הסרבים.[1][2][3]