שיטת טורנס
שיטה לרישום זכויות במקרקעין / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
שיטת טורנס היא שיטה לרישום זכויות במקרקעין. היא נקראת על שמו של רוברט טורנס (אנ'), מושל מדינת אוסטרליה הדרומית, שהגה אותה והחל ביישומה באוסטרליה בשנת 1858. שיטה זו היא שיטת מרשם הזכויות (Title registration). בארץ ישראל החלה השיטה להיות מיושמת על ידי שלטונות המנדט הבריטי. שיטת טורנס היא שיטת רישום המקרקעין הנהוגה כיום בישראל.
שיטת טורנס מבוססת על שלושה עקרונות:
- עקרון השיקוף (mirror principle) – מרשם המקרקעין (טאבו) משקף באופן מדויק ומושלם את העובדות העדכניות לגבי מקרקעין מסוימים. הן פרטי בעלי הזכויות והן גבולות המקרקעין ושטחם מתועדים במרשם המקרקעין. בכל יחידת מקרקעין מתבצעת מדידה קדסטרית, המבוססת על מערכת קואורדינטות בהתאם לתקנות.[1] כמו כן, לגבי כל יחידת מקרקעין נרשמות זכויותיהם של בעלי הזכויות, לאחר תהליך שנועד לברר מי הם הבעלים החוקיים ולהפיק "שורה תחתונה" קניינית משרשרת העברות המקרקעין שבוצעו בעבר. זה הוא התהליך של הסדר זכויות במקרקעין (land title settlement). אופן ביצוע תהליך ההסדר קבוע בחוק.[2] מקרקעין שעברו תהליך זה הם מקרקעין מוסדרים.
- עקרון מסך המרשם (curtain principle) או עקרון סופיות המרשם – הרישום בטאבו הוא סופי (conclusive) וחותך (indefeasible). אדם אינו זקוק לאף מסמך, פרט לנסח הטאבו, כדי לדעת מי הוא בעל הזכויות במקרקעין, חד וחלק. עצם הרישום בטאבו הוא היוצר את הזכויות במקרקעין. בהגדרה, זכויות שלא נרשמו בטאבו הן זכויות שכלל אינן קיימות (כזכויות קנייניות). רק בנסיבות מסוימות, הנקבעות בדין, מתקיימים חריגים לכלל זה.[3] כך לדוגמה: זיקת הנאה מכח השנים אינה טעונה חובת רישום, אולם המעוניין ברישומה, רשאי לעשות כן.
- עקרון השיפוי (indemnity principle) – המדינה, שהיא המנהלת את מרשם המקרקעין, אחראית כלפי מי שעשוי להיפגע מטעויות במרשם. לדוגמה, אם נרשם שטח לא נכון של המקרקעין או אם מי שנרשמו בטאבו כבעלי זכויות אינם הבעלים הנכונים שהיו צריכים להיות רשומים כדין (כגון עקב תרמית או תקלת מחשב), על המדינה לפצות את מי שנפגע מהטעות.