שירתי היא פואמה שנכתבה בידי המשורר חיים נחמן ביאליק, ופורסמה לראשונה בירחון "השילוח" במרץ 1901. בעת פרסומה הראשון הכילה הפואמה שלוש שאלות הדנות במקורות שירתו, אך מספר חודשים לאחר מכן, כשכינס את שיריו, פיצל ביאליק את הפואמה ל"שירתי" ולשיר "זהר".[1]
עובדות מהירות שני הבתים הראשונים של "שירתי" ...
שני הבתים הראשונים של "שירתי" |
מאת חיים נחמן ביאליק |
הֲתֵדַע מֵאַיִן נָחַלְתִּי אֶת-שִׁירִי? –
בְּבֵית אָבִי הִשְׁתַּקַּע מְשׁוֹרֵר עֲרִירִי,
צָנוּעַ, מִסְתַּתֵּר, הַנֶּחְבָּא אֶל-כֵּלִים,
מִתְלוֹנֵן בִּנְקִיקִים, שְׁכַן סְדָקִים אֲפֵלִים.
וַיֵּדַע הַמְשׁוֹרֵר רַק פִּזְמוֹן קָבוּעַ,
שִׁיר תָּמִיד יְחִידִי וּבְנֻסָּח יָדוּעַ.
וּמִדֵּי נֶאֱלַם לְבָבִי, וּלְשׁוֹנִי
מִמַּכְאוֹב נֶעְכָּר אֶל-חִכִּי דָבֵקָה,
וּבְכִי עָצוּר מָעוּךְ הִתְאַפֵּק בִּגְרוֹנִי –
וּבָא הוּא בְשִׁירוֹ עַל-נַפְשִׁי הָרֵיקָה.
זֶה הָיָה הַצְּרָצַר מְשׁוֹרֵר הַדַּלּוּת.
בַּעֲשׂוֹת אָבִי חֹל אֶת-שַׁבַּתּוֹ מֵעֹנִי;
מְחֻסָּר הַשֻּׁלְחָן יֵין קִדּוּשׁ גַּם-חַלּוֹת;
הַמְּנוֹרוֹת חֲבוּלוֹת, בִּמְקוֹמָן עֲשֵׁנִים
מְעוּכִים בַּטִּיט נֵרוֹת רָזִים אֲחָדִים
מַרְקִידֵי הַכְּתָלִים; וְשִׁבְעָה יְלָדִים,
כֻּלָּמוֹ רְעֵבִים וּקְצָתָם יְשֵׁנִים,
יָסֹבּוּ הַשֻּׁלְחָן; אִמֵּנוּ עֲגוּמָה
לְקוֹל תִּתָּם שָׁלוֹם לְמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת;
וּכְאָשֵׁם עַל-חֶטְאוֹ עָנִי וּנְכֵה-רוּחַ
בּוֹצֵעַ אַבִינוּ בְּשַׂכִּין פְּגוּמָה
עַל-פַּת לֶחֶם שָׁחֹר וּזְנַב דָּג מָלוּחַ –
עוֹדֶנּוּ לוֹעֲסִים וּבְטֶרֶם תִּכָּרֵת
הַפְּרוּסָה הַטְּבוּלָה בְּמֶלַח מִפִּינוּ,
הַפְּרוּסָה הַחֲמוּצָה, הַפְּגוּמָה, הַתְּפֵלָה,
נְעַלְּעֶנָּה בִדְמָעוֹת כַּעֲלוּבִים וּגְזוּלִים,
וּזְמִירוֹת נַעֲנֶה בְקוֹל אַחֲרֵי אָבִינוּ
מִבֶּטֶן הוֹמִיָּה, מִלְּבָבוֹת חֲלוּלִים –
אָז נִטְפַּל הַצְּרָצַר גַּם-הוּא לַמַּקְהֵלָה,
וַיְצַרְצַר בִּזְמִירוֹת מִסְּדַק הָאֲפֵלָה. |
|
מתוך פרויקט בן יהודה |
סגירה
השיר מציג את מקורות שירתו וכאבו (אנחתו) של המשורר: הצרצר שליווה ב"שירתו" את הדלות הקשה ששררה בבית בארוחה אליה התכנסה המשפחה בלילות שבת, ואנחתה הדומעת של אמו האלמנה, שנאלצה לעבוד קשה למחייתה כדי לפרנס את משפחתה בת שבעת הילדים[2].