שמואל דוד לוצאטו
משורר, פרשן מקרא, בלשן, חוקר ספרות, מתרגם, רב, פילוסוף ומשכיל יהודי-איטלקי בן המאה ה-19 / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
שמואל דוד לוּצאטוֹ (בקיצור: שַדָּ״ל, באיטלקית: Samuele Davide Luzzatto; א' באלול ה'תק"ס, 22 באוגוסט 1800 – י' בתשרי ה'תרכ"ו, 30 בספטמבר 1865) היה פרשן מקרא, בלשן עברי, משורר, פילוסוף, חוקר ספרות ומתרגם. איש תנועת ההשכלה היהודית, מראשוני אנשי חכמת ישראל וראש בית המדרש לרבנים בפדובה שבאיטליה.
לידה |
22 באוגוסט 1800 האימפריה הרומית הקדושה טריאסטה, העיר החופשית טריאסט (אנ') |
---|---|
פטירה |
30 בספטמבר 1865 (בגיל 65) האימפריה האוסטרית פדובה, ממלכת לומברדיה-ונציה |
השקפה דתית | יהדות |
מוסדות | אוניברסיטת פדובה |
תחומי עניין | יהדות, קבלה, פילוסופיה יהודית, שירה |
עיסוק | משורר, מתרגם תנ"ך, בלשן, מרצה באוניברסיטה, פילולוג, מתרגם, פילוסוף |
הושפע מ | נפתלי הרץ וייזל, רש"י, רשב"ם, יהודה הלוי, אטיין בונו דה קונדיאק, ג'ון לוק, ז'אן-ז'אק רוסו |
מדינה | האימפריה האוסטרית |
צאצאים | אוהב גר לוצאטו |
מספר צאצאים | 2 |
חתימה | |
עיקר עיסוקו היה בפירוש המקרא בדרך הפשט, מה שהחשיב כדבר היותר נחוץ ומועיל לעם ישראל בכל דור ובפרט בדורו.[1]הוא עסק בכך מילדותו, מדי שלוש שנים היה חוזר על פירושיו ומתקנם, מבאר אותם ודן בהם עם תלמידיו.[2]
יחד עם נחמן קְרוֹכְמַל (רנ"ק), שלמה יהודה ליב הכהן רפפורט (שי"ר) ויום-טוב ליפמן צוּנְץ היה שד"ל ממייסדי תנועת חכמת ישראל, שעסקה במחקר מדעי-אקדמי של ענפי היהדות. תחומי עיסוקו היו רבים ומגוונים: הוא תרגם את חמשת חומשי התורה וכמה ספרי מקרא נוספים לאיטלקית והוסיף להם ביאור עברי ומבואות, חיבר שירים, כתב ספרי דקדוק לעברית ולארמית, תרגם את סידור התפילה לאיטלקית, פרסם מחקרים בהיסטוריה יהודית, בשירת ימי הביניים, בקבלה, בתפילה והגות יהודית, וערך ספרי שירה, ביוגרפיות וספרי ביבליוגרפיה. הוא פרסם מאות מאמרים בכתבי עת עבריים, ועמד בקשר של החלפת דעות והשפעה הדדית עם כל אנשי חכמת ישראל בני זמנו.
השקפת עולמו ניזונה הן מהשכלתו הכללית הרחבה בפילוסופיה ובהגות האירופית, והן מבקיאותו בהגות היהודית לתקופותיה. הוא שילב בין רציונליזם וחתירה לאמת ובין רומנטיקה והשקפות תורניות ולאומיוּת יהודית. הוא ביקר את העיסוק בפילוסופיה ובעיקרי היהדות, ושלל את הקבלה ואת המיסטיקה. הוא ראה ביהדות המבוססת על המוסר את היפוכה של תרבות יוון העוסקת בשלמות השכל. מבין חכמי ישראל התנגד להשקפותיהם של הרמב"ם ואבן עזרא, והעדיף על פניהם את גישתו והשקפתו של רבי יהודה הלוי (ריה"ל). תמך בהתיישבות בארץ ישראל ובדיבור בעברית, והתנגד לשאיפה להשתלבות היהודים בעמי אירופה וליהדות הרפורמית.
אסכולת שד"ל[3] לא העמידה תלמידים רבים, לא אצל אנשי תנועת ההשכלה, שבעיניהם נחשב כשמרן מדי, ולא אצל האורתודוקסים, שבעיניהם נחשב כחדשן מדי. לעומת זאת, בתפקידו כראש בית המדרש לרבנים בפדובה, הייתה לו השפעה רבה על דמותה של יהדות איטליה, הן בחייו והן בדורות שאחריו. השקפותיו הלאומיות השתקפו גם בפעולותיהם של אנשי דור התחייה, לאחר שקיעתה של תנועת ההשכלה.
הוא רכש כתב יד שידוע כיום כ"מחזור לוצאטו".