שמיעה אבסולוטית
היכולת לזהות תווים מוזיקליים על פי השמיעה בלבד / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
שמיעה אבסולוטית או שמיעה מוחלטת היא היכולת לזהות גובה צליל בשמו על פי תדר הצליל בלבד, דהיינו - על פי גירוי שמיעתי בודד, ולא בהסתמך על היחס בינו לבין צלילים נתונים אחרים. שם המונח נובע מכך שהיכולת אינה תלויה ביחס בין צלילים, ולפיכך היא מוחלטת, בניגוד לשמיעה יחסית. בני אדם בעלי שמיעה אבסולוטית מסוגלים לזהות באיזה סולם מושמע קטע מוזיקלי מסוים. ברמה גבוהה יותר, הם מסוגלים להבחין אם מנגינה או צליל מסוים מכוונים לפי כיוון תזמורתי או לא (מזויפים). רוב האנשים, לעומת זאת, מסוגלים לזהות רק את היחס בין צלילי הקטע המוזיקלי ורק סטייה ביחס ביניהם תצרום באוזניהם כטעות או זיוף.
תהליך זיהוי הצליל אצל אדם בעל שמיעה אבסולוטית משול לזיהוי רמות אפור. לדוגמה, כפי שרמת אפור מסוימת מזוהה כ-50% תאורה, כך תדר מסוים מזוהה כסי במול. לעומת זאת אדם שלא ניחן ביכולת זיהוי אבסולוטית יוכל רק לזהות שההבדל בין רמת אפור אחת לשנייה הוא 10%, אך לא ידע לומר אם הוא צופה ברמות של 40% ו-50% או ברמות של 60% ו-70%.
בעלי שמיעה אבסולוטית אקטיבית (פעילה), מסוגלים לא רק לזהות צליל (שמיעה אבסולוטית פסיבית / סבילה), אלא גם להפיק בשירה את הצליל הרצוי.
הדעות חלוקות בשאלה האם שמיעה אבסולוטית טבעית היא כישרון מולד או יכולת הנרכשת בשלבי ילדות מוקדמים. מחקרים מראים ששתי התשובות הנכונות. יש שנולדו עם יכולת זו ויש שרכשו אותה על ידי אימון.[1]
אין בהכרח מתאם בין שמיעה אבסולוטית לכישרון מוזיקלי: רבים בעלי שמיעה אבסולוטית כלל אינם עוסקים במוזיקה, ולהפך - רוב המוזיקאים המחוננים לא ניחנו בשמיעה אבסולוטית. שמיעה יחסית מפותחת ומעולה חיונית וחשובה הרבה יותר משמיעה אבסולוטית למוזיקאי מקצועי.[1]
מעריכים שלאחד מכל 25 אנשים בקרב סטודנטים למוזיקה יש שמיעה אבסולוטית.[2] עם זאת, תופעה זו נדירה באוכלוסייה הכללית, עם שכיחות המוערכת בין 0.01% ל-0.05%.[3]
באוכלוסייה הכללית השכיחות של התופעה עומדת על אחד מכל 10,000 אנשים.[4][5]