שנת זחא

ויקיפדיה האנציקלופדיה החופשית

שנת זחא היא אחת מארבעה עשר סוגי השנים בלוח העברי הקבוע. שנה מסוג זחא היא שנה המתחילה בשבת (ז), היא חסרה (ח) ועל כן יש 29 ימים גם בחשוון וגם בכסלו, וחג הפסח חל ביום ראשון (א). שנה מסוג זחא היא שנה פשוטה (לא שנה מעוברת) ואורכה 353 ימים שבהם 51 שבתות.

שנת זחא היא מהשנים הנדירות בלוח העברי[1] והיא מתרחשת בערך ב-4.33% מהשנים[2]. היא חלה כאשר מולד הלבנה הממוצע של חודש תשרי של שנה פשוטה חל בין יום חמישי 18 שעות (12:00 בשעון המקומי בירושלים, 11:39 בשעון חורף ישראל) ליום שישי 0 שעות ו-408 חלקים (חמישי בערב 18:22:40 בשעון המקומי בירושלים, 18:01:43 בשעון חורף ישראל) או עד יום שישי 9 שעות ו-204 חלקים (3:11:20 בשעון המקומי בירושלים, 2:50:23 בשעון חורף ישראל) כשהשנה שאחריה מעוברת[3]. בין השנים ה'ת"ש-ה'תת"ן חלה קביעות זו בשנים: ה'תש"י, ה'תשל"ז, ה'תשס"א, ה'תשפ"א, ה'תת"ח, ה'תתל"ה.

Oops something went wrong: