שנת זחג

ויקיפדיה האנציקלופדיה החופשית

שנת זחג היא אחת מארבעה עשר סוגי השנים בלוח העברי הקבוע. שנה מסוג זחג היא שנה המתחילה בשבת (ז), היא חסרה (ח) ועל כן יש 29 ימים גם בחשוון וגם בכסלו, וחג הפסח חל ביום שלישי (ג). שנה מסוג זחג היא שנה מעוברת ומכילה שני חודשי אדר. אורכה של שנת זחג הוא 383 ימים, שבהם 55 שבתות.

שנת זחג נקבעת כאשר מולד הלבנה הממוצע של חודש תשרי של שנה מעוברת חל בין יום חמישי 18 שעות (12:00 בשעון המקומי בירושלים, 11:39 בשעון חורף ישראל) ליום שישי 20 שעות ו-491 חלקים (14:27:16 בשעון המקומי בירושלים, 14:06:19 בשעון חורף ישראל)[1]. כתוצאה מכך כ-5.8% מהשנים בלוח העברי הן שנים מסוג זחג, בדיוק כמו שנת בחה[2]. השנה שלפני שנת זחג היא תמיד שנת בשה.

בין השנים ה'ת"ש-ה'תת"ן חלה קביעות זו בשנים: ה'תש"ג, ה'תש"ו, ה'תש"ל, ה'תשל"ג, ה'תשנ"ז, ה'תשפ"ד, ה'תת"א, ה'תתכ"ח, ה'תתל"א.