שעווה

שַׁעֲוָה היא שם כולל לקבוצת חומרים מוצקים, המתרככים בטמפרטורה נמוכה יחסית ורובם ניתכים בטמפרטורה נמוכה מ-100 מעלות. ישנן שעוות ממקור מחצבי, צמחי, סינתטי, וגם שעוות שמקורן מן החי. במשנה ובתלמוד שעווה היא דונג, לדוגמה: ”שעוה פסולתא דדובשא.”[1] (בתרגום: שעווה היא פסולת הדבש)

ערך זה עוסק במוצק המתרכך בטמפרטורה נמוכה יחסית. אם התכוונתם לחומר המופרש בתעלת האוזן, ראו שעוות אוזניים.

רוב סוגי השעווה המלאכותיים הם חומרים אורגניים המיוצרים מנפט. בדרך-כלל מדובר באלקאנים ארוכי שרשרת, בעלי 20 אטומי פחמן ויותר. החומר הידוע ביותר מסוג זה הוא פרפין.

השימוש המוכר ביותר של השעווה הוא ככל הנראה ייצור נרות, ציפוי גבינות בשעווה, אך מכלול השימושים גדול יותר, וכולל בעיקר סיכוך ושימון בתעשייה. שימוש נפוץ נוסף הוא מריחת שעווה על כלי רכב, לשם הקניית ברק והגנה.

נשים וגברים משתמשים בשעווה כאחת הדרכים להסרת שיער מגופם. על הגוף מניחים מדבקה המצופה בשעווה נוזלית. כשהשעווה מתקררת והופכת מוצקה נלכדות השערות בתוכה; אזי יש להסיר את המדבקה מהגוף. שיטה זו יעילה הרבה יותר מגילוח פשוט, שכן שורשי השיער מוסרים אף הם, דבר המונע גדילת שיער למשך זמן ארוך; חסרון השיטה הוא הכאב בו היא כרוכה, שנובע מכך ששורשי השיער קשורים לעצבים, ומשיכתם גורמת לכאב.

בגופם של בעלי חיים מיוצרת שעווה טבעית, בעלת הרכב אחר לגמרי. השעווה מופרשת לעיתים קרובות על ידי בלוטות חיצוניות (באוזניים, למשל, או על-גבי העור מבלוטות הזיעה), ומשמשת להגנה פיזית, סיכוך והרחקת פתוגנים.