שפת תכנות עילית
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
שפת תכנות עילית (באנגלית: high-level programming language) היא שפת תכנות המיועדת לשימוש על ידי מתכנתים אנושיים, בניגוד לשפות המוכוונות לשימוש על ידי כלים אוטומטיים (שפות ביניים) או שפות תכנות low-level המוכוונות להרצה על ידי מכונה (שפות אסמבלי, בייטקוד, ושפות מכונה). שפות תכנות עיליות משתמשות במבנים תחביריים שעשויים להזכיר אלמנטים של שפה טבעית, הן קלות יותר לכתיבה ולקריאה על ידי בן-אנוש, ויכולות לטפל באופן אוטומטי, או אפילו להסתיר לחלוטין, חלקים משמעותיים ממערכות מחשוב (לדוגמה, ניהול זיכרון). בכך שפות תכנות עיליות הופכות את תהליך פיתוח התוכנה לפשוט ומובן יותר בהשוואה לשפות תכנות low-level. רמת האבסטרקציה המסופקת על ידי השפה מגדירה עד כמה היא "high-level".[1]