שרפת ביומסה
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
שרפת ביומסה היא שרפה של צמחייה יבשה או חיה, מכוונת על ידי אדם או כזו המתלקחת ממכת ברק. מעריכים כי מרבית שרפת הביומסה, בעיקר באזורים הטרופיים (אולי אף 90 אחוזים), היא מעשה ידי אדם, לטובת בירוא השטח לשימוש בקרקע. שרפות טבעיות שנדלקות מברקים אטמוספיריים אחראיות ככל הנראה לכעשירית מכלל השרפות. שרפת ביומסה משמעותית מתרחשת גם ביערות הצפוניים של רוסיה, קנדה ואלסקה.
שרפת ביומסה היא מקור משמעותי של גזים ושל חלקיקים לאטמוספירה - אזורית וגלובלית. רוב שרפת הביומסה בעולם מתרחשת באזורים הטרופיים - ביערות הטרופיים של דרום אמריקה, דרום מזרח אסיה ובסוואנות של אפריקה ושל דרום אמריקה. שרפת ביומסה היא נושא רב תחומי, ומתייחסים אליו גם בתחומי המחקר של אקולוגיית בעירה, מדידת שרפות, מידול שרפות, חישה מרחוק, פליטת חלקיקים וגזים משרפות וכן השפעות פליטות אלה על האקלים.
חוקרים מצאו כי לשרפת ביומסה השפעה משמעותית על פולסים של מתאן שנצפו בתקופות שונות. העלייה הגלובלית של המתאן ב-1997 למשל, נזקפה לשרפת שטחי צמחייה הרחבים, לשרפת הכבול מתחת לפני הקרקע באינדונזיה ולשרפות ביערות הצפוניים של רוסיה ב-1998. העלייה במתאן מ-2000 ל-2003 מיוחסת להגברת הפליטות משרפת יערות צפוניים בתקופה זו[1].