תאוריית התפיסה העצמית
רגש אמיתי מייצר עמדה אמיתית / מציאות יוצרת מחשבה. / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
תאוריית התפיסה העצמית (באנגלית: Self-perception theory) היא תאוריה בפסיכולוגיה חברתית שפותחה על ידי דריל בם ב-1967[1][2], המסבירה את התפתחותן של עמדות. על פיה, בהיעדר עמדה קיימת או במצבים בהם העמדה חלשה, אנשים מפתחים את עמדותיהם באמצעות התבוננות בהתנהגות של עצמם והסקת מסקנות ממנה, בדומה לדרך בה הם מנסים להסביר התנהגות של אחרים. התאוריה מניחה כי אין אנו ניגשים ישירות למצבנו הפנימי ונוגדת את הדעה הרווחת שהעמדות שלנו הן אלה שקובעות את ההתנהגות.