Loading AI tools
פשע מלחמה נאצי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכנית הרעב (der Hungerplan; der Backe-Plan) הייתה תוכנית שפיתחה גרמניה הנאצית במהלך מלחמת העולם השנייה להחרמת מזון מברית המועצות ולהעניקו לחיילים ואזרחים גרמנים; התוכנית כללה את מותם ברעב של מיליוני סלאבים "נחותים גזעית" בעקבות מבצע ברברוסה במהלכו כבשו הגרמנים שטחים נרחבים מברית המועצות (ראו Generalplan Ost). הנחת היסוד העומדת מאחורי תוכנית הרעב הייתה שגרמניה אינה מייצרת לעצמה את אספקת המזון, וכדי לאפשר את המלחמה ולהמשיך במורל הביתי הדרוש לה כדי להשיג את האוכל מארצות כבושות בכל מחיר. מדובר ברעב מהונדס, שתוכנן ויושם כחלק ממדיניות מוסדרת. תוכנית זו פותחה בשלב התכנון לפלישת הוורמאכט (כוחות הצבא הגרמני) התכנית איפשרה הפניית משאבי המזון אוקראינים ממרכז רוסיה וצפונה לטובת הצבא הפולש והאוכלוסייה בגרמניה. התוכנית הביאה למותם של מיליוני אנשים[1] ותוארה כאמצעי לרצח המוני במספר מסמכים, ביניהם מסמך הידוע בשם "הירוקה של גרינג", בו מצוטט מספר מקרי מוות ברוסיה "20 עד 30 מיליון" כתוצאה מ"פעולות צבאיות ומשברים באספקת מזון".
אדריכל תוכנית הרעב היה הרברט בקה.[2] יחד עם אחרים, כמו היינריך הימלר, הוביל בקה קואליציה של מדינאים נאצים, שנועדה להבטיח את אספקת המזון של גרמניה. ייתכן שהוחלט על תוכנית הרעב כמעט ברגע שהיטלר הודיע על כוונתו לפלוש לברית המועצות בדצמבר 1940. אין ספק שעד 2 במאי 1941 זה היה בשלבי תכנון מתקדמים והיה נתון לדיון בין כל משרדי המדינה הנאצים הגדולים ולמשרד הכלכלה של האוברקומנדו דר וורמכאט (OKW) בראשות הגנרל גאורג תומאס.[2] חוסר יכולתה של מערך הרכבות הרוסיות, חוסר היכולת של התחבורה בכבישים ומחסור בדלק, גרמו לכך שצבא גרמניה ייאלץ להאכיל את עצמו על ידי מגורים בשטחים שנכבשו באזורים המערביים של ברית המועצות.[2] מסקנותיה נערכו במפגש ב-2 במאי 1941 בין מזכירי הקבע האחראים לתכנון הלוגיסטי לפלישת ברית המועצות, כמו גם בעלי תפקידים אחרים במפלגה הנאצית, בכירים וקצינים צבאיים.
1.) המלחמה יכולה להימשך רק אם הוורמאכט יזין עצמו מרוסיה בשנה השלישית למלחמה.
2.) אם ניקח את מה שנצטרך למען המדינה, אין ספק שעשרות מיליונים ימותו ברעב.[3]
פרוטוקול הישיבה מדגים את התכנון הגרמני לכיבוש ברית המועצות. נראה שהייתה החלטה מכוונת על חייהם או מותם של חלקים נרחבים מהאוכלוסייה המקומית כפיתוח הגיוני, בלתי נמנע.[4] שלושה שבועות לאחר מכן, ב-23 במאי 1941, הופיעו הנחיות למדיניות כלכלית לפלישה הקרובה שהופקו על ידי המחלקה החקלאית של הנס-יואכים ריקה במטה הכלכלי במזרח, שהייתה אחראית ישירות לניצול הכלכלי והחקלאי של השטחים הסובייטים שייכבשו:
עשרות מיליוני אנשים רבים במדינה זו יהפכו למיותרים ומיותים או ייאלצו להגר לסיביר. ניסיונות להציל את האוכלוסייה שם ממוות באמצעות רעב על ידי השגת עודפים מאזור האדמה השחורה [...] מונעים את האפשרות של גרמניה להחזיק מעמד עד תום המלחמה.[5]
עודפי התבואה שנתפסו מאוקראינה הצטיינו באופן בולט במיוחד בחזון גרמניה "מספקת את עצמה". היטלר עצמו הצהיר באוגוסט 1939 שגרמניה זקוקה "לאוקראינה, כדי שאיש לא יוכל להרעיב אותנו כמו במלחמה האחרונה."[6] (הכוונה למלחמת העולם הראשונה): עם זאת, אוקראינה לא ייצרה מספיק תבואה לייצוא כדי לפתור את בעיותיה של גרמניה.[2] הקטנת העודפים החקלאיים באוקראינה לצורך הזנת הרייך קראה ל:
בדיון בתוכנית ציין בק '"עודף אוכלוסייה" ברוסיה של כ-20 עד 30 מיליון בני אדם. אם אוכלוסייה מנותקת ממזון, ניתן להשתמש במזון כדי להאכיל הן את הצבא הגרמני הפולש והן את האוכלוסייה הגרמנית עצמה. התיעוש יצר חברה עירונית גדולה בברית המועצות. תוכניתו של בקה חזתה שאוכלוסייה זו, המונה מיליונים רבים, תנותק מאספקת המזון שלה ובכך תשחרר את המזון המיוצר בברית המועצות כיום לרשות גרמניה. כתוצאה מכך, צפוי סבל רב בקרב האוכלוסייה הסובייטית הילידית, כאשר עשרות מיליוני צפויים למות במהלך השנה הראשונה לכיבוש הגרמני. הרעב היה אמור להיות חלק בלתי נפרד מהמערכה של הצבא הגרמני. תכנון הרעב קדם לפלישה והפך למעשה למצב חיוני בה; המתכננים הגרמנים האמינו שההתקפה על ברית המועצות אינה יכולה להצליח בלעדי תוכנית זו.[8] על פי דבריו של גסין גרהארד, גורמי החקלאות הגרמניים ראו בתוכנית הרעב פתרון הן למשבר המזון האירופי (דהיינו מחסור במזון עבור גרמניה) והן כשיטה להשמדת האוכלוסייה הסובייטית 'הלא רצויה'.[6]
תוכנית הרעב גרמה למותם של מיליוני אזרחים בשטחים הכבושים בברית המועצות.[9] ההיסטוריון טימותי סניידר מעריך ש"4.2 מיליון אזרחים סובייטים (ברובם רוסים, בלארוסים ואוקראינים) הורעבו על ידי הכובשים הגרמנים בשנים 1941-1944."[10] בין הקורבנות היו יהודים רבים, שהנאצים הכריחו לסגור בגטאות, ושבויי מלחמה סובייטים, שתנועתם נשלטה בקלות רבה על ידי הגרמנים ובכך ניתקו בקלות מאספקת המזון.[2] על יהודים, למשל, נאסר לרכוש ביצים, חמאה, חלב, בשר או פרי.[11] מה שמכונה "מנות" ליהודים במינסק ובערים אחרות בשליטת קבוצת ארמיות מרכז היו לא יותר מ-420 קלוריות ליום. עשרות אלפי יהודים מתו מרעב ומסיבות הקשורות לרעב בחורף 1941-1942.[12]
הנתונים המהימנים ביותר לגבי שיעור המוות בקרב שבויי מלחמה סובייטים בשבי הגרמני מגלים כי 3.3 מיליון מתו מכלל 5.7 מיליון שנלכדו בין יוני 1941 לפברואר 1945, באופן ישיר או עקיף ביותר כתוצאה מהרעבה ותת תזונה.[13] מתוך 3.3 מיליון אלה, 2 מיליון כבר מתו בתחילת פברואר 1942.[14] המספר העצום של מקרי המוות היה תוצאה של מדיניות רעב מכוונת שכוונה נגד שבויי מלחמה סובייטים. צוותי התכנון הגרמניים חשבו על הכיבוש וכך נאלצו להאכיל עד שני מיליון אסירים במהלך שמונת השבועות הראשונים של המלחמה, כלומר בערך אותו מספר כמו במהלך המערכה ב-1940 נגד צרפת וארצות השפלה.[15] מספר השבויים הצרפתיים, בלגים והולנדים שמתו בשבי הגרמני, לעומת זאת, היה נמוך ביותר בהשוואה למספר מקרי המוות בקרב שבויי מלחמה סובייטים.
חרף שיעור התמותה הגבוה בקרב שבויי מלחמה סובייטים, שהיוו את הקבוצה העיקרית של קורבנות תוכנית הרעב, התוכנית לא יושמה מעולם עד תומה בשל כישלונה הסופי של המערכה הצבאית הגרמנית.[2] עם זאת, כפי שההיסטוריון אלכס ג'יי קיי מבהיר, "מה שאנו מתעסקים בו כאן הוא התוכנית לרצח המוני שלא היה כדוגמתו בהיסטוריה המודרנית".[16] פרט למקרים בודדים, הגרמנים לא היו חסרי כוח אדם לאכיפת 'מצור האוכל' על הערים הסובייטיות; הם גם לא יכלו להחרים את כל המזון למטרותיהם. עם זאת, הגרמנים הצליחו להשלים משמעותית את מלאי התבואה שלהם, בעיקר ממאגרים באוקראינה הפורייה וניתוק הסובייטים מהם, מה שהוביל לרעב משמעותי בשטחים הסובייטים (בצורה הקיצונית ביותר הדבר ניכר בלנינגרד, שהוקפה על ידי כוחות גרמנים ובה מתו כמיליון איש).[17] הגרמנים גם ניסו להרעיב את קייב וחרקוב באוקראינה הכבושה.[18] במהלך הכיבוש הגרמני, כ-80,000 תושבי חרקוב מתו מרעב.[19] המחסור במזון תרם גם לרעב של עובדי כפייה ואסירי מחנות ריכוז בגרמניה.
תוכנית הרעב שהופנתה נגד אוכלוסיית הערים הסובייטיות הייתה ייחודית - הנאצים לא גיבשו שום תוכנית מתוכננת אחרת נגד תושבי כל שטח אחר שנכבש על ידי גרמניה.[20] עם זאת, הרעב אכן השפיע על חלקים אחרים באירופה הכבושה, כולל יוון (יותר מ-300,000 יוונים מתו מרעב במהלך הרעב הגדול) ופולין (גנרלגוברנמן). שלא כמו בברית המועצות, בפולין סבלה האוכלוסייה היהודית בגטאות (במיוחד בגטו ורשה) בצורה קשה ביותר, אם כי גם פולנים אתניים התמודדו עם עלייה ברמות רעב. ראול הילברג העריך ש"בכל פולין הכבושה מתו 500,000 עד 600,000 יהודים בגטאות ובמחנות עבודה", בין השאר בגלל רעב.[21] בתחילת 1943 העריך הנס פרנק, מושל פולין הגרמנית, כי שלושה מיליון פולנים יתמודדו ברעב כתוצאה מהתכנית. באוגוסט נותקה בירת פולין ורשה לחלוטין ממשלוחי התבואה. רק התפוקה מעל הממוצע ב-1943 והחזית המזרחית שהתמוטטה בשנת 1944 הצילו את הפולנים מרעב. מערב אירופה הייתה במקום השלישי ברשימה הגרמנית לתעדוף מחדש של אוכל. מזון נשלח לגרמניה גם מצרפת ומשטחים כבושים אחרים במערב, אם כי המערב מעולם לא היה נתון ברעב דומה לזה שחווה המזרח. כ-22,000 אנשים מתו במהלך הרעב ההולנדי של 1944 כתוצאת מאמברגו שהוטל על ידי הגרמנים על הובלת מזון לתוך המדינה.
באמצע 1941 המיעוט הגרמני בפולין קיבל 2,613 קלוריות ליום, בעוד שהפולנים קיבלו 699 קלוריות ויהודים בגטו קיבלו רק 184 קלוריות.[22] המנה היהודית סיפקה רק 7.5 אחוזים מהצרכים היומיומיים האנושיים; מנות פולניות רק 26 אחוז. רק המנות שהוקצו לגרמנים מילאו את מלוא הצרכים של צריכת הקלוריות היומית שלהם.[23]
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.