תוכנית סרוויור
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכנית סרוויור (באנגלית: Surveyor Program) הייתה תוכנית של נאס"א, חלק מתוכנית החלל האמריקאית, לחקר הירח. משנת 1966 עד 1968 נשלחו 7 גשושיות רובוטיות שנחתו על הירח. מטרת התוכנית העיקרית הייתה בחינת אפשרויות לנחיתה רכה על פני הירח, כהכנה לתוכנית אפולו המאוישת. הגשושיות שוגרו למסלול התנגשות עם הירח, מסלול שארך כ־65 שעות שלאחריהן הופעלו מנועי הגשושית למשך שלוש דקות והגשושית ביצעה נחיתה רכה על פני הירח. את התוכנית הפעילה JPL, המעבדה להנעה סילונית של נאס"א, ועלותה נאמדה בכ־469 מיליון דולרים.
5 גשושיות סרוויור נחתו בהצלחה על הירח. סרוויור 2 התרסקה בגלל בעיית ניווט ועם סרוויור 4 אבד הקשר (נראה שהתפוצצה) 2.5 דקות לפני הנחיתה.
כל שבע הגשושיות עדיין נמצאות על הירח (התוכנית לא כללה חזרה לכדור הארץ). מספר חלקים מסרוויור 3 הוחזרו לכדור הארץ על ידי צוות אפולו 12 שנחת בסמוך לה ב־1969, והם מוצגים במוזיאון האוויר והחלל הלאומי בוושינגטון.
חוץ מהצגת יכולות נחיתה רכה, לתוכנית סרוויור היו כמה מטרות נוספות. היכולת לערוך תיקוני מסלול במהלך הטיסה לירח נבחנה גם היא. הגשושיות צוידו גם במכשירים לבחינת אזורי הנחיתה שלהם כדי לבדוק את התאמתם לנחיתת משימות אפולו. חלק מהגשושיות צוידו גם בכפות ובמכשירים מתאימים לבדיקת האדמה באזור הנחיתה ולבחינה מדעית שלה. לפני נחיתת הגשושית הסובייטית לונה 9 (חלק מתוכנית לונה) 4 חודשים לפני נחיתת סרוויור 1, לא הייתה ידועה עוביה של שכבת האבק המכסה את פני הירח. אם השכבה הייתה עמוקה מדי, אף אסטרונאוט לא יכול היה לנחות על הירח. תוכנית סרוויור מצאה כי הנחיתה על הירח אפשרית.
כל משימת סרוויור כללה חללית רובוטית אחת שתוכננה ונבנתה על ידי חברת "יוז איירקראפט". הגשושית שוגרה על גבי טיל אטלס־קנטאור שהכניס את הגשושית למסלול אל הירח. הגשושית לא הקיפה את הירח אלא ניגשה לנחיתה, והפעילה רקטות בלימה למשך כ־3 דקות עד לנחיתה רכה.
כל גשושית תוכננה להאט כ־110 מטר/שנייה (כ־4% ממהירותה) על ידי מנוע רקטי שפעל כ־40 שניות מגובה של כ־75.3 ק"מ מפני הירח, שהושלך בגובה של 11 ק"מ יחד עם המכ"ם הראשי. שאר המסע אל הירח, שארך כ־2.5 דקות, השתמש במכ"מים משניים וקטנים יותר ושלושה מנועים רקטיים. בגובה של 3.4 מטרים מפני הירח הגשושית הגיעה למהירות אפס, המנועים כבו, והגשושית נפלה נפילה חופשית על פני הירח כך שהיא פגעה בירח במהירות של 3 מטר/שנייה.
לסרוויור 1 ארכו 63 שעות (2.6 ימים) להגיע לירח, ולסרוויור 5, 65 שעות (2.7 ימים). משקל הגשושיות בשיגור נע בין 995.2 ק"ג ל־1,040 ק"ג, ומשקלם בנחיתה (לאחר שריפת הדלק והשלכת המנועים והמכ"מים) נע בין 294.3 ק"ג ל־306 ק"ג.
שבע גשושיות סרוויור נשלחו לירח. 5 נחתו בהצלחה ו־2 נכשלו.
סרוויור 6 היה הכלי הראשון שתוכנן להתרומם מהירח, אך סרוויור 3 היה הראשון לעשות זאת, ועשה זאת פעמיים בגלל בעיה שגרמה למנועיו לפעול לאחר הנגיעה בקרקע. מודל הנחיתה של אפולו 12 נחת כ־183 מטרים מסרוויור 3 כפי שתוכנן. התברר שמערכות הטלוויזיה והקשר של סרוויור 3 ניזוקו בעקבות הנחיתות וההמראות הרבות.
בזמן תוכנית סרוויור הפעילה ברית המועצות את תוכנית לונה. הסרוויור 1 נחתה ביוני 1966 רק ארבעה חודשים לאחר לונה 9, בפברואר אותה שנה. צמידות הנחיתות מעידה כי המרוץ לחלל היה באותו זמן בשיאו, וכי שתי המעצמות היו בעלות אותן יכולות.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
