תוכנית שרון (תכנון פיסי בישראל)
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
תוכנית שרון (או בשמה הרשמי: תכנון פיסי בישראל) הייתה תוכנית האב הארצית הראשונה של מדינת ישראל. התוכנית פורסמה בשנת 1951 בספרים יישובים ותושבים בישראל ותכנון פיסי בישראל ומכונה בשם זה, מכיוון שהאדריכל אריה שרון עמד באותה עת בראש אגף התכנון במשרד ראש הממשלה, שהכין את התוכנית. העקרונות עליהם התבססה התוכנית היו פיזור האוכלוסייה בנגב והגליל ויצירת רשת היררכית של יישובים, עיירות וערים. התוכנית חילקה את המדינה ל-24 מרחבי תכנון, כאשר כל נפה תוכננה כאזור גאוגרפי-כלכלי ובה יישובים עירוניים שישמשו כמרכז לסביבה הכפרית וביחד ייצרו יחידה מושלמת מבחינה חברתית וכלכלית[1].
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. | |
התוכנית לא הייתה בעלת תוקף סטטוטורי, אולם היא שימשה כבסיס למדיניות הפיתוח של מדינת ישראל במשך שנים רבות.