תיאטרון היימרקט
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
תיאטרון היימרקט, הידוע גם בשם "התיאטרון המלכותי היימרקט" (באנגלית: Theatre Royal, Haymarket), או "התיאטרון הקטן" (באנגלית: Little Theatre), הוא תיאטרון בווסט אנד של לונדון, ב"היימרקט" - "שוק החציר" - בסיטי של וסטמינסטר, הפועל מאז 1720, אולם המופעים השלישי לוותק בלונדון מבין האולמות שעודם פעילים כיום. סמואל פוט רכש את שטר החכירה ב-1747, וב-1766 השיג כתב הרשאה מלכותי להצגת דרמה מורשית (דהיינו, דרמה מדוברת, בניגוד לאופרה, קונצרטים או מחזות הכוללים מוזיקה בחודשי הקיץ). הבניין המקורי נמצא מרחק מה צפונה באותו רחוב. הוא שוכן במקומו הנוכחי מאז 1821, כשג'ון נאש תכנן אותו מחדש. זהו בניין רשום בדרגה I, בתפוסה של 888 מושבים. הבעלות המלאה על התיאטרון היא כיום נחלת הכתר.[1]
בתיאטרון היימרקט התרחשו כמה חידושים משמעותיים בתחום התיאטרון. בשנת 1873 התקיימה שם הצגת השחרית הראשונה המתוכננת, ובכך התקבע מנהג, שאומץ עד מהרה בתיאטראות אחרים בכל מקום. כעבור שש שנים, שוחזר האודיטוריום והבמה מוסגרה בשימוש הראשון בקדמת בימה בחזית המסך (פרוסניום).
מנהלי ההיימרקט כוללים את בנג'מין נוטינגהאם ובסטר, ג'ון בלדווין באקסטון, סקוויר בנקרופט, סיריל מוד, הרברט ברבוהם טרי וג'ון סליפר קלרק, גיסו של ג'ון וילקס בות', שיצא מאמריקה אחרי ההתנקשות באברהם לינקולן. שחקנים מפורסמים שעשו את צעדיהם הראשונים בתיאטרון הם ויליאם אליסטון (1774–1831) וג'ון ליסטון (1776–1846).