תסמונת לאון–גנונג–לוין
מצב רפואי / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
תסמונת לַאוּן–גנונג–לוין (באנגלית: Lown–Ganong–Levine syndrome או LGL) היא תסמונת פרה-אקסיטציה (הפעלה מוקדמת) של שריר הלב, שבמסגרתה מופעלים חדרי הלב מוקדם מהתקין, כתוצאה ממעבר מואץ של הדחף החשמלי בין העליות אל החדרים דרך קשר הפרוזדור והחדר (AV node). בעבר יוחסה התסמונת לקיומו של סיב חשמלי נוסף המוליך את הדחף החשמלי בין העליות אל החדרים שלא דרך קשר הפרוזדור והחדר (Accessory Pathways), אך כיום יש הטוענים כי במרבית המקרים היא נגרמת כתוצאה מהולכה מואצת בקשר הפרוזדור והחדר עצמו[1]. התסמונת מתאפיינת באפיזודות של טכיקרדיה פתאומית. בתרשים א.ק.ג. היא תתבטא במרווח P-R קצר וקומפלקס QRS צר.
תחום | קרדיולוגיה |
---|---|
קישורים ומאגרי מידע | |
eMedicine | 160097 |
MeSH | D008151 |
תסמונת לאון–גנונג–לוין לא נמצאה כמקושרת לעלייה בשכיחות של מוות פתאומי. עם זאת, הסובלים מהתסמונת חווים בשכיחות גבוהה יותר אפיזודות של טכיקרדיה על-חדרית התקפית מסוגים שונים, בהם סינוס טכיקרדיה, AVNRT, פרפור עליות ורפרוף עליות[2] .
התסמונת קרויה על שמם של ברנרד לאון, ויליאם פרנסיס גנונג וסמואל אלברט לוין[3][4].