תסמונת סטוקהולם
תופעה פסיכולוגית בה בני ערובה מביעים אמפתיה ואהדה כלפי שוביהם מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תופעה פסיכולוגית בה בני ערובה מביעים אמפתיה ואהדה כלפי שוביהם מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תסמונת סטוקהולם (או קרבה רגשית בשבי) היא מושג מהפסיכולוגיה הפופולרית, המתאר תופעה שבה שבוי מפגין מה שנראה כמו נאמנות ואפילו חיבה כלפי השובה שלו. השבוי עלול גם לתפוס את המצילים או כוחות המשטרה כאויבים, משום שהם מסכנים את השובה.[1]
ישנה ביקורת על השימוש במושג תסמונת סטוקהולם.[2] למרות שהמושג נפוץ בתקשורת ובפסיכולוגיה הפופולרית, הוא לא שכיח במחקר האקדמי,[3] והתסמונת לא נחשבת לתסמונת פסיכיאטרית ולכן לא מופיעה בשני ספרי האבחון הפסיכיאטרים המרכזיים: DSM, ICD.[4]
מאז המצאת המושג, השימוש בו התרחב גם לנשים מוכות, נפגעי עבירות מין, ילדים שחוו התעללות, קורבנות של גילוי עריות, שבויי מלחמה, חברי כתות, אסירים במחנות ריכוז, עבדים וזונות.[5]
השם ניתן לתסמונת זו בעקבות שוד בנק שהתרחש ב-23 באוגוסט 1973 בסטוקהולם שבשוודיה. ארבעה מעובדי הבנק הוחזקו כבני ערובה במשך חמישה ימים וחצי בכספת הבנק בגודל 3×12 מטר על ידי שודד ששהה איתם בכספת. אחת הנשים שהוחזקה כבת ערובה נקשרה רגשית לשודד, עד כדי כך שהיא ביטלה את אירוסיה לאדם אחר, ונשארה נאמנה לשודד במשך תקופת מאסרו.[1]
ההסבר המקורי לתסמונת סטוקהולם היה הסבר פסיכואנליטי, הטוען שהשבוי מפתח רגשות קירבה כלפי השובה כמנגנון הגנה.
ההסבר הפסיכוביולוגי לתופעה טוען שהיחס החיובי ששבוי מפגין כלפי השובה אינו תוצאה של מנגנוני הגנה בלתי מודעים, אלא של ניסיונות פיוס שמטרתם להרגיע את השובה. ניסיונות הפיוס האלה מהווים אסטרטגיה אדפטיבית, שכן הם מקטינים את הסיכון שהשובה יפגע בשבוי.[2] ניסיונות פיוס כאלה אופייניים לא רק לבני אדם, אלא הם גם תגובה נורמלית של חיות אחרות ממחלקת היונקים ללכידה או כליאה.[6]
קיימים מספר מקרים מתועדים בהם שבויים או חטופים הביעו הזדהות עם החוטפים שלהם. מקרים אלה מהווים הדגמה של תסמונת סטוקהולם.
קיימים גם תיאורי מקרה שיוחסו בטעות לתסמונת סטוקהולם. במקרים רבים טועים לייחס את התסמונת למנגנוני הישרדות שבאים לידי ביטוי בזמן תקופת השבי או אחריה. למשל, כאשר היכולת לברוח עומדת בפני השבוי ובכל זאת הוא אינו מנצל אותה. או למשל כאשר השבוי מנסה להתחבר עם שובו להבינו מבלי לפתח אמפתיה כלפיו.
ישנה ביקורת על השימוש במושג תסמונת סטוקהולם.[2] ראשית, למרות שהמושג נפוץ בפסיכולוגיה הפופולרית, הוא לא שכיח במחקר האקדמי,[3] ויש לו תמיכה אמפירית מצומצמת.[2] שנית, התסמונת אינה נחשבת לתסמונת פסיכיאטרית פורמלית, ולא מופיעה בשני ספרי האבחון הפסיכיאטרים המרכזיים: DSM, ICD.[4] שלישית, התיוג של השבוי כבעל תסמונת הוא תיוג שלילי, פסיכיאטרי,[2] המרמז על כך שהשבוי פועל באופן לא רציונלי.[5] ישנה הצעה להחליף את המושג תסמונת סטוקהולם במושג פיוס. כלומר, שהשבוי מנסה לפייס ולהרגיע את השובה. לפי גישה זו, הפיוס הוא אסטרטגיה אדפטיבית שיכולה להקטין את הסיכון לפגיעה מהשובה.[2]
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.