תקופת התחייה
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
תקופת התחייה הוא כינוי לתקופה בת כשבעים שנה בספרות העברית - מראשית שנות השמונים של המאה ה-19 ועד להקמת מדינת ישראל.[1] בלב תקופת התחייה עמדה התמורה המודרנית בחיי היהודים במזרח אירופה, לצד חיבת ציון והציונות, העליות לארץ ישראל ויישובה. תקופה זו נחשבת לאביב של הספרות העברית החדשה.
ערך זה עוסק בתקופה בספרות העברית. אם התכוונתם לתקופה בהיסטוריה של אירופה, ראו רנסאנס.