שנות ה-40 של המאה ה-20

שנות ה-40 של המאה ה-20 היו העשור החמישי של המאה ה-20, החלו ב-1 בינואר 1940 והסתיימו ב-31 בדצמבר 1949.

שנות ה-40 היו עשור ביניים בין שנות ה-30 המהפכניות לשנות ה-50 השמרניות, והוא מחולק לשני חלקים:

• בשנים 1940–1945 התרחשה מלחמת העולם השנייה, שאמנם נפתחה בעשור הקודם (1939) אך עיקרה התרחש בשנות ה-40. זו הייתה המלחמה הנרחבת ותובעת הדמים הגדולה ביותר בתולדות האנושות. ברית של מדינות דמוקרטיות וקומוניסטיות ברחבי העולם נלחמו במדינות הציר הטוטליטריות וגרורותיהן, בראשן גרמניה הנאצית ואיטליה הפאשיסטית. בשנים אלו גם התרחשה שואת העם היהודי באירופה, כאשר בסופה נרצחו שישה מיליוני יהודים.
• 1945-1949 עם סיום מלחמת העולם השנייה, האימפריות הגדולות ביותר של מאות השנים האחרונות - האימפריה הבריטית והצרפתית - מוצאות עצמן במשבר כלכלי, תדמיתי וחברתי, שמוביל לתחילתה של מגמה עולמית של דה-קולוניזציה, במהלכה מדינות רבות ברחבי העולם מכריזות על עצמאות. נקודת מפנה זו מסמנת את תום תקופת האימפריות ואת שיאה של הלאומיות, שמקבלת משנה תוקף עם הקמת האומות המאוחדות, ארגון עולמי שסימן כחלק ממטרותיו הוקעת מלחמות כיבוש בינלאומיות, שמירה על גבולות, וחתירה לפתרונות דיפלומטיים שיחליפו את הפתרונות הצבאיים האלימים. בנוסף, העשור השני מאופיין גם בתחילת המלחמה הקרה, שהיא תחילתו של סכסוך בין הגושים הבינלאומיים שנוצרו בעקבות מלחמת העולם השנייה: הגוש המזרחי, בהנהגת ברית המועצות, והגוש המערבי, בהנהגת ארצות הברית. שנים אלו היו תקופת השיקום של העולם לאחר מלחמת העולם השנייה.

הדור שנולד במחצית הראשונה של שנות ה-40 (יחד עם ילידי שנות ה-30 וילדי המחצית השנייה של שנות ה-20) מכונה הדור השקט. הדור שנולד במחצית השנייה של שנות ה-40 (יחד עם ילידי שנות ה-50 וילידי המחצית הראשונה של שנות ה-60) מכונה דור הבייבי בום.