DNA לא-מקודד
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
DNA לא-מקודד הוא חלק מה-DNA הנמצא ביצורים, אשר אינו מתורגם לחלבונים. עם זאת, חלק ממנו יכול לעבור שעתוק ל-RNA לא-מקודד, כגון tRNA, ו-rRNA. ל-DNA הלא-מקודד עשויים להיות תפקודים חשובים, כגון בקרה על תהליכי השעתוק והתרגום של DNA מקודד, וכן תפקוד כטלומרים, צנטרומרים, ועוד. חלק נוסף של ה-DNA הלא-מקודד עשוי להיות חסר תפקוד ביולוגי כלשהו, ומכונה DNA לא-תפקודי. אחוז נוסף של ה-DNA הלא-מקודד עשוי להיות DNA אנוכיי שהוא בעל תפקוד המועיל רק לעצמו אך לא ליצור הנושא אותו, דוגמת טרנספוזונים.
אחוז ה-DNA הלא-מקודד מתוך הגנום משתנה מאוד בין יצורים שונים. אצל פרוקריוטים בעיקר האחוז שלו נמוך, בעוד שבאויקריוטים הוא גבוה, אך משתנה מאוד בין טקסונים שונים ולעיתים אפילו בין מינים קרובים. באדם הוא מהווה כ-98% עד 99% מן הגנום.
ישנה מחלוקת מדעית לגבי אחוז ה-DNA הלא-מקודד שיש לו תפקוד בהשוואה לאחוז של DNA לא-תפקודי. בפרסומים של מיזם ה-ENCODE (ראשי תיבות של האנציקלופדיה העולמית לאלמנטי ה-DNA) נטען כי ל-80% מהגנום האנושי יש פעילות ביוכימית. עם זאת, ישנם חוקרים אשר סוברים שיש להבדיל בין פעילות ביוכימית לתפקוד ביולוגי. לפי הערכות המבוססות על גנומיקה השוואתית כ-8-15% מה-DNA האנושי הוא בעל תפקוד ביולוגי.