The Basement Tapes - Wikiwand
For faster navigation, this Iframe is preloading the Wikiwand page for The Basement Tapes.

The Basement Tapes

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

The Basement Tapes
אלבום אולפן מאת בוב דילן
יצא לאור 26 ביוני 1975 עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה רוק, רוק שורשי, קאנטרי אלטרנטיבי עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
אורך 76:41 עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת תקליטים קולומביה רקורדס עריכת הנתון בוויקינתונים
הפקה בוב דילן עריכת הנתון בוויקינתונים
כרונולוגיית בוב דילן
Blood on the Tracks
(1975)
The Basement Tapes
(1975)
Desire
(1976)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

The Basement Tapes (הקלטות המרתף) הוא תקליט של בוב דילן, שראה אור ב-26 ביוני 1975 בחברת קולומביה רקורדס. התקליט כולל הקלטות שנערכו בין החודשים מרץ - יוני 1967 על ידי דילן ולהקת הבנד במרתף ביתם המשותף של חברי הלהקה, Big Pink בוודסטוק, ניו יורק, ארצות הברית. הקלטות אלה נערכו כתיעוד מפגש יצירתי ללא כל כוונה ליצור ולהקליט חומרים לתקליט חדש. בשנת 2014 ראה אור מארז של שישה תקליטורים בשם The Bootleg Series Vol. 11: The Basement Tapes Complete, הכולל את 138 ההקלטות המלאות שנערכו. הרולינג סטון דירג את התקליט במקום ה-292 ברשימת 500 התקליטים הטובים ביותר בכל הזמנים.[1]

ההקלטות במרתף

בסוף שנת 1965 חיפש בוב דילן הרכב ליווי לסיבוב ההופעות העולמי שלו, לאחר שההרכב שהקליט איתו את 'Highway 61 Revisited סירב לצאת איתו לסיבוב ההופעות שיקדם את הוצאת התקליט. דילן ביקש שההרכב יהיה אמון על רוקנרול חשמלי. דילן קיבל מהגיטריסט מייק בלומפילד המלצה על "להקת הברים הטובה ביותר בצפון אמריקה", שמנתה את לבון הלם, רובי רוברטסון, ריק דאנקו, ריצ'רד מנואל וגארת' הדסון. לאחר ששמע אותם בהופעה הציע להם דילן להצטרף אליו לסבב ההופעות. החל מספטמבר 1965 החלו חברי הלהקה ללוות את דילן בסיבוב ההופעות העולמי שלו, הסיבוב זכה לתגובות עוינות מצד חלק מהצופים בעיקר סביב המעבר של דילן מהופעות אקוסטיות של מוזיקת פולק להופעות חשמליות של רוק אנד רול. ב-29 ביולי 1966, אירעה לדילן תאונת אופנוע וסיבוב ההופעות הופסק.

באותה תקופה שכרו חברי הלהקה דנקו, מנואל והדסון בית פרטי שנקרא Big Pink ליד מגוריו של דילן בוודסטוק. בין החודשים מרץ - יוני 1967 נהגו דילן וחברי הלהקה להיפגש במרתף ביתם המשותף. הדסון התקין במרתף הבית ציוד הקלטה ובמהלך חודשים אלה קליטו דילן וחברי הלהקה את המפגשים בניהם, כאשר הכוונה הייתה לתעד את המפגשים אך ללא כל כוונה ליצור ולהקליט חומרים לתקליט חדש. החומרים שנוגנו כללו בעיקר שירי עם ישנים, שירי בלוז, גוספל, קאנטרי ופולק וגם מספר קטעים חדשים שכתב דילן בבעיקר עם רוברטסון, שהכיר לו למשל את הגוספל. החומרים אשר הוקלטו באותה התקופה לא פורסמו באופן רשמי עד שנת 1975. מתוך סשן ההקלטות במרתף נלקחו הקטעים "Tears of Rage", "This Wheel's On Fire", "I Shall Be Released" לאלבום הבכורה של הבנד, Music from Big Pink.

באוקטובר 1967 יצא דילן לנאשוויל על מנת להקליט את תקליטו John Wesley Harding וההקלטות נפסקו.

על אף שהיה מדובר בפעילות פרטית, הידיעות על דילן העובד על חומר חדש נפוצו בקרב גורמים בתעשיית המוזיקה. אמרגנו של דילן, אלברט גרוסמן הפיק דמו שכלל 14 שירים תחת המותג Dwarf Music על מנת להעביר חלק מהחומרים החדשים שנוצרו במרתף לאמנים אחרים שלו. פיטר, פול ומרי, למשל, קיבלו את השיר Too Much of Nothing; הרכב הקאנטרי הקנדי Ian & Sylvia קיבל את Tears of Rage, Quinn the Eskimo ו-This Wheel's on Fire. ב-1969 הקליטה להקת מנפרד מן את The Mighty Quinn (והגיעה עמו למקום ה-5 במצעד הסינגלים הבריטי) ו-Brian Auger and the Trinity הקליטו את This Wheel's on Fire (אף הוא הגיע למקום ה-5 במצעד הסינגלים הבריטי). להקת הבירדס הקליטה באותה שנה את You Ain't Goin' Nowhere ואת Nothing Was Delivered עבור תקליטה Sweetheart of the Rodeo.

גם עיתונות המוזיקה של התקופה קיבלה דוגמאות מן ההקלטות. ביוני 1968 כתב מבקר הרולינג סטון ג'אן וונר (Jann Wenner) ש"הקלטות המרתף של דילן חייבות לראות אור".[2] שנה לאחר מכן, ביולי 1969, הופיע בלוס אנג'לס בוטלג ראשון (הפצה בלתי-חוקית) מתוך ההקלטות, תחת הכותרת Great White Wonder והושמע בתחנות רדיו בקליפורניה.

התקליט The Basement Tapes

בינואר 1975 נתן דילן במפתיע אישור לחברת התקליטים שלו, קולומביה רקורדס, להוצאת חומרים מן ההקלטות באופן רשמי. הטכנאי רוב פאראבוני (Rob Fraboni) ביצע מיקס ומאסטרינג להקלטות, שנערכו בציוד לא מקצועי. ניקה רעשים ושיפר את איכות הסטריאו. בבחירת השירים שיראו אור בתקליט היו מעורבים דילן, אמרגנו גרוסמן וחברי הבנד (בעיקר רובי רוברטסון וגארת' הדסון) באולפני הבנד במאליבו, קליפורניה.

התקליט הגיע עם צאתו למקום השביעי במצעד האלבומים האמריקאי ולמקום השמיני במצעד האלבומים הבריטי. הניו יורק טיימס קרא לו "אחד האלבומים הגדולים בהיסטוריה של המוזיקה הפופולרית האמריקאית". ומבקר הרולינג סטון פול נלסון כתב שזהו אוסף השירים "הקשה ביותר, הקשוח ביותר, המתוק ביותר, העצוב ביותר, המצחיק ביותר והחכם ביותר המוכר לי" (the hardest, toughest, sweetest, saddest, funniest, wisest songs I know).‏[3] מבקר המוזיקה רוברט צ'ריסטגו (Robert Christgau) טען ש"אין לנו להתבייש שהתקליט הטוב ביותר לשנת 1975 נוצר ב-1967. זה הוא התקליט גם הטוב ביותר שנוצר ב-1967".

העטיפה

העטיפה מורכבת מצילום שצולם במרתף בניין ימק"א בלוס אנג'לס ובו נראים דילן והבנד לצד דמויות המייצגות באופן אסוציאטיבי את שירי האלבום וכן אורח - ניל יאנג.

רצועות האלבום

רצועה כתיבה אורך
צד ראשון
1. Odds and Ends בוב דילן 1:47
2. Orange Juice Blues (Blues for Breakfast) רוצ'רד מנואל 3:39
3. Million Dollar Bash דילן 2:32
4. Yazoo Street Scandal רובי רוברטסון 3:29
5. Goin' to Acapulco דילן 5:27
6. Katie's Been Gone מנואל ורוברטסון 2:46
צד שני
1. Lo and Behold! דילן 2:46
2. Bessie Smith ריק דאנקו ורוברטסון 3:06
3. Clothes Line Saga דילן 2:58
4. Apple Suckling Tree דילן 2:48
5. Please, Mrs. Henry דילן 2:33
6. Tears of Rage דילן ומנואל 4:15
צד שלישי
1. Too Much of Nothing דילן 3:04
2. Yea! Heavy and a Bottle of Bread דילן 2:15
3. Ain't No More Cane עממי 3:58
4. Crash on the Levee (Down in the Flood) דילן 2:04
5. Ruben Remus מנואל ורוברטסון 3:16
6. Tiny Montgomery דילן 2:47
צד רביעי
1. You Ain't Goin' Nowhere דילן 2:42
2. Don't Ya Tell Henry דילן 3:13
3. Nothing Was Delivered דילן 4:23
4. Open the Door, Homer דילן 2:49
5. Long Distance Operator דילן 3:39
6. This Wheel's on Fire דילן ודאנקו 3:52

קרדיטים

הבנד

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

{{bottomLinkPreText}} {{bottomLinkText}}
The Basement Tapes
Listen to this article