שאלות נפוצות
ציר זמן
צ'אט
פרספקטיבה
אה"מ ראטלר (1843)
סלופ קיטור מדחפי של הצי המלכותי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Remove ads
אוניית הוד מלכותה "ראטלר" (באנגלית: HMS Rattler), שהושקה ב-1843, הייתה סלופ קיטור מדחפי נושא 9 תותחים, אחת מאוניות המדחף הראשונות של הצי המלכותי הבריטי. ניצחונה בתחרות "משיכת חבל" נגד אוניית המשוטות "אלקטו" (HMS Alecto), שנערכה זמן מה אחרי כניסתה לשירות, נחקק בדפי ההיסטוריה הימית של המאה ה-19 כאירוע מכונן.
כשהוזמנה בניית האונייה ב-12 במרץ 1841 היא יועדה להיות אוניית משוטות ומפרשים בעלת 4 תותחים. בעקבות הפלגות המבחן המוצלחות שערך הצי המלכותי באוניית המדחף הנסיונית הראשונה "ארכימדס" של פרנסיס פטיט סמית, החליטה האדמירליות לבחון את הטכנולוגיה החדשה ביסודיות בכלי שיט מלחמתי משל עצמה, וב-24 בפברואר 1842 נשלחה הזמנה מעודכנת למספנת הצי בשירנס (אנ') לשנות את התוכניות ולבנות את "ראטלר" כאוניית מפרשים ומדחף בעלת 9 תותחים. בשלב זה עדיין הועידו ראשי האדמירליות למדחף תפקיד משני, כלומר חשבו על אוניית מפרשים עם מדחף ולא להפך. ויליאם סיימונדס, הארכיטקט הימי הראשי של הצי (אנ') תכנן את האונייה מחדש, והיא אחת מאוניות המלחמה הבריטיות הראשונות שהותקן בה מדחף תוך כדי הבנייה ולא הוסבה מאוניית משוטות לאוניית מדחף. איזמבארד קינגדום ברונל, שבנה באותו זמן את אוניית המדחף האוקיאנית הראשונה "גרייט בריטיין", שימש יועץ טכני לאדמירליות.[1]
"ראטלר" הייתה האונייה החמישית בצי המלכותי שנקראה בשם זה.[2]
Remove ads
תיאור האונייה
סכם
פרספקטיבה
בניית האונייה החלה באפריל 1842, והיא הושקה ב-13 באפריל 1843.[3] אורך סיפון התותחים (הסיפון העליון) היה "176-6 רגל (53.80 מ'), אורך השדרית "½157-9 רגל (48 מ'), והאורך הכללי 195 רגל (59.4 מ'). רוחבה המרבי היה "32-8 רגל (9.9 מ'), עומק הספנה "½18-7 רגל (5.7 מ') והשוקע הממוצע "½11-5 רגל (3.5 מ'). תפוסת האונייה הייתה 888 טון (לפי מידת התפוסה הבריטית הישנה), והדחקה 1,112 טון.[1] בנוסף למנוע הקיטור היה לאונייה גם מערך מעטה של ברקנטינה: שלושה תרנים, על התורן הקדמי שלושה מפרשים רוחביים, ועל התרנים הראשי והאחורי מפרשים אורכיים.
אחרי ההשקה נגררה האונייה אל מעגנת איסט אינדיה (East India Docks) (אנ') כדי להתקין בה את המנועים.[3] היא צוידה בשני דודי צינורות אש (אנ') מלבניים. המנוע היה מתוצרת Maudslay, Sons and Field (אנ') – מנוע קיטור חד-דרגתי עם ארבעה צילינדרים אנכיים, קוטר כל צילינדר 40.25 אינץ' (1.02 מ') ואורך מהלך 48 אינץ' (1.22 מ'); הספקו הנומינלי[4] - 200 כוחות סוס.[3] מהירות סיבוב המדחף הייתה פי 4 בערך מזו של המנוע. אחרי התקנת המנועים הועברה האונייה למספנת הצי המלכותי בווליץ' (אנ') כדי לצפות בפחי נחושת את תחתיתה להגנה מפני תולעת אוניות וצמדה.[1][5]
חימושה כלל תותח 8 אינץ' (60 cwt)[6] נטען-לוע וחלק-קנה באורך 8 רגל ו-10 אינץ' לירי פגזים, או תותח 68-ליטראות (68 cwt) נטען-לוע באורך 10 רגל על מִקְבָּע סובב (pivot mount) ושמונה תותחי בלומפלד (Blomefeld) 32-ליטראות לירי כדורי תותח מלאים שהוצבו על עגלות-תותחים לאורך הדפנות.[3][1]
Remove ads
הפלגות המבחן והתחרות עם אה"מ "אלקטו"
סכם
פרספקטיבה
הפלגת המבחן הראשונה של "ראטלר" נערכה ב-30 באוקטובר 1843, עוד לפני שהועברה למספנת ווליץ' לציפוי התחתית בפחי נחושת. דבר זה מצביע על אהדת האדמירליות לרעיון ההנעה המדחפית והרצון לבחון את ביצועי המדחף כבר בהזדמנות הראשונה, ולא על הספקות שכרסמו אצל ראשי האדמירליות כפי שמקובל לחשוב.[7]
האונייה הוכנסה לראשונה לשירות פעיל ב-12 בדצמבר 1844 בווליץ', והפיקוד עליה נמסר לידי קומנדר הנרי סמית. היא הוצבה בפורטסמות.
במרץ ובאפריל ערכה מחלקת ההנדסה של המספנה המלכותית בווליץ' סדרה של כחמישה-עשר ניסויים והפלגות מבחן עם האונייה, ללא מפרשים, כדי לאסוף נתונים על יעילותו של המדחף כאמצעי הנעה. בדיקות אלה היו המקיפות והמועילות ביותר שנערכו עד אז באוניית מדחף. תחילה הורכב ל"ראטלר" מדחף בורגי באורך 5 רגל ו-9 אינץ', וככל שקיצרו אותו כך גדלה מהירות האונייה. בסופו של דבר הוחלט על מדחף באורך 15 אינץ', והגיעו למסקנה כי אורכו של מדחף צריך להיות שישית מהפסיעה שלו.[8]
התחרות המפורסמת בין "ראטלר" המדחפית לאה"מ "אלקטו" (1839) (אנ'), סלופ קיטור מונעת בגלגלי משוטות, נערכה ב-3 באפריל 1845. שתי האוניות היו זהות כמעט במידותיהן. לשתיהן הייתה אותה צורת גוף, אם כי "ראטלר" הייתה ארוכה בקצת מעל 12 רגל. לשתיהן היו מנועים בהספק נומינלי של 200 כוחות סוס, אך מנועה של "אלקטו" מיושן יותר. שתי האוניות נקשרו זו לזו בחבל ארוך בירכתיהן, השתיים הפעילו את מנועיהן במלוא הקיטור קדימה, ובתחרות המשיכה גברה "ראטלר" והצליחה לגרור את "אלקטו" במהירות של 2.8 קשרים (5.2 קמ"ש).
רבים סבורים שניצחונה של "ראטלר" בתחרות עם "אלקטו" הוא ששכנע סופית את האדמירליות לאמץ את המדחף להנעת ספינות הצי המלכותי, אך מחקרים מודרניים מפריכים זאת ומראים שההחלטה על המעבר מגלגל משוטות למדחף התקבלה עוד קודם לכן. האדמירליות ידעה שמנועיה של "ראטלר" חזקים לאין שיעור יותר מאלו של "אלקטו", והתחרות נועדה ליחסי ציבור בלבד, משום שהיא התחייבה עוד קודם לתוכנית בנייה של אוניות מדחף. במדידות שנעשו במהלך ה"תחרות" פיתח מנועה של "ראטלר" הספק אינדיקטורי[9] של 300 כוחות סוס (220 קילוואט), בעוד זה של "אלקטו" 141 כוחות סוס (105 קילוואט).[10][1]
אחד ממדחפי האונייה, שהוצג בעבר במספנה ההיסטורית בפורטסמות (אנ'), מוצג כיום באוניית המוזיאון "גרייט בריטיין" בבריסטול.[11]
Remove ads
שירותה המבצעי
סכם
פרספקטיבה
ב-17 במאי 1845 גררו "ראטלר" ואוניות המשוטה "מאנקי" (HMS Monkey) ו"בלייזר" (HMS Blazer) לאורקניי את אה"מ "ארבוס" ו"טרור", אוניות המשלחת של פרנקלין לחוג הארקטי, לתחילת מסען, אך נאלצו לנטוש אותן 60 מייל צפונית-מערבית לסטרומנס. "ראטלר" חזרה אל ווליץ' ב-10 ביוני וצורפה לאסקדרון הניסויים של הצי (אנ'). ב-29 באוגוסט 1846 עלתה על שרטון בליסבון, פורטוגל, אך הצליחה להיחלץ.[12] היא עזבה את אסקדרון הניסויים בנובמבר 1846, והפליגה אל גיברלטר כדי לגרור את אה"מ "סופרב" (HMS Superb). ב-17 בנובמבר קיבל את הפיקוד על האונייה קומנדר ריצ'רד מורמן (Moorman), והיא הוצבה בתחנת הצי בדרום אמריקה. ב-13 בספטמבר 1847 הוצאה משירות פעיל והושבתה בווליץ'.[1]
שייטת מערב אפריקה
קומנדר ארתור קאמינג (Cumming) (אנ') פיקד על "ראטלר" מ-12 בפברואר עד 15 באפריל 1851.[13] במהלך תקופה זו השתייכה לשייטת מערב אפריקה (אנ') שעסקה בהדברת סחר העבדים מהחוף המערבי של אפריקה לאמריקה. ב-30 באוקטובר 1849 לכדה אוניית עבדים ברזילאית, הבריגנטינה "אלפידה" (Alepide).[14] היא הוצאה משירות פעיל והושבתה בווליץ' ב-15 באפריל 1851.[1]
תחנת הצי של איי הודו המזרחית וסין
ב-28 באוגוסט 1851 הוחזרה האונייה לשירות מבצעי והוצבה בתחנת הצי של איי הודו המערבית וסין (אנ') תחת פיקודו של קומנדר ארתור מלרש (Mellersh). בעודה שם פרצה המלחמה האנגלו-בורמזית השנייה (10 בינואר 1852 עד 30 ביוני 1853). היא נבחרה להיות אוניית הדגל של סגן-אדמירל צ'ארלס ג'ון אוֹסְטֶן (Austen). במרץ 1853 פגעה "ראטלר" בסלע במישק המים באמוי שבסין וניזוקה קשות. היא הועלתה על החוף באי דדן (אנ') לתיקונים.[15] ב-11 במאי 1853 ניהלה "ראטלר" קרב נגד ג'ונקות ליד נמוגן (Namugan). ב-5 באפריל 1855 קיבל את הפיקוד על האונייה קומנדר ויליאם אבדי גלוז (W. Abdy Gellows). ב-4 באוגוסט 1855 ניהלו "ראטלר", אה"מ "איגלט" (HMS Eaglet) ואוניית הצי האמריקאי "פַּאוּאֶטֵן" (USS Powhatan) קרב ימי במפרץ טאי-או בהונג קונג, נגד שודדי ים סיניים. בתחילת 1856 קיבלה פקודה לשוב לאנגליה.
אחריתה
"ראטלר" שבה לאנגליה והוצאה משירות פעיל בווליץ' ב-17 במאי 1856.[1] היא נמכרה ונגרטה בווליץ' בין 22 ביולי ל-26 בנובמבר 1856.[3]
מקורות
- Colledge, J. J.; Warlow, Ben (2006). Ships of the Royal Navy: The Complete Record of all Fighting Ships of the Royal Navy. Revised edition, first published 1969. London, Chatham Publishing..
- Lambert, Andrew (2007), "HMS Rattler" in: John B. Hattendorf, (editor), The Oxford Encyclopedia of Maritime History. New York and London, Oxford University Press. Vol. 3. pp. 407-408.
- Lambert, Andrew (1992). "Chapter 2: The Screw Propeller Warship" in: Robert Gardiner (editor), Steam, Steel and Shellfire. London, Conway Maritime Press.
- Murray, Robert (1858): Rudimentary Treatise on Marine Engines and Steam Vessels: Together with Practical Remarks on the Screw and Propelling Power as Used in the Royal and Merchant Navy, Published by J. Weale. Digitized copy in Internet Archive.
- Winfield, R.; Lyon, D. (2004). The Sail and Steam Navy List: All the Ships of the Royal Navy 1815–1889. London, Chatham Publishing.
- Winfield, R. (2014). British Warships in the Age of Sail (1817 - 1863). Seaforth Publishing.
Remove ads
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
Wikiwand - on
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Remove ads