אוכלי הלוטוס

אוכלי הלוטוס או הלוטופאגים (יוונית עתיקה: Λωτοφάγοι) הם דמויות מהמיתולוגיה היוונית. אוכלי הלוטוס היו, לפי המסופר, קבוצה של אנשים שחיו באי ליד חופי צפון אפריקה,^[א] ונהגו לאכול מפרחי צמח הלוטוס ומפירותיו.

אודיסאוס גורר את אנשיו אל הספינה

ארץ אוכלי הלוטוס, איור מאת רוברט סלדון דנקנסון

מזון זה נחשב לסם נרקוטי וממכר, שהשרה על צרכניו תחושה של שינה נעימה. באודיסיאה מסופר כי אודיסאוס שלח שלושה מאנשיו לסייר באי, לאחר שרוח צפונית סחפה אותם אל חופיו. השלושה פגשו באוכלי הלוטוס וטעמו מפריו ופרחיו. התברר שהצמח הממכר השפיע עליהם עד כדי אובדן הרצון לחזור למולדתם ולמשפחותיהם. אודיסאוס החליט לקחתם בכוח, ותוך שהם ממררים בבכי גרר אותם אל הספינה וקשר אותם אל ספסלי החותרים.

אלפרד טניסון כתב שיר בשם "אוכלי הלוטוס". פרק בשם זה מופיע גם בספרו של ג'יימס ג'ויס "יוליסס" הכתוב במתכונת האודיסיאה. קיימות להקות מוזיקליות בשם זה, וכן שודרה באנגליה בשנות השבעים סדרת טלוויזיה בשם זה. אוכלי הלוטוס הוא גם שמו של אלבום מחווה ללהקת דד קן דאנס.

במיתולוגיה

בשירו האפי של הומרוס "האודיסיאה", בפרק התשיעי, אודיסאוס מספר כיצד רוחות צפוניות שליליות העיפו אותו ואת אנשיו מהמסלול כשהם מקיפים את כף מליאס, הקצה הדרומי ביותר של הפלופונסוס, שטים מערבה לאיתקה:

נסחפתי משם על ידי רוחות רעות במשך תשעה ימים על הים, אבל ביום העשירי הגענו לארץ אוכלי הלוטוס, שחיים על מאכל שמקורו במעין פרח. כאן נחתנו כדי לספוג מים מתוקים, והצוותים שלנו קיבלו את ארוחת אמצע היום על החוף ליד הספינות. כאשר אכלו ושתו שלחתי שניים מחבריי לראות איזה גברים יהיו אנשי המקום, והיה להם איש שלישי תחתיהם. הם התחילו מיד, והסתובבו בין אוכלי הלוטוס, שלא פגעו בהם, אבל נתנו להם לאכול מהלוטוס, שהיה כל כך טעים, עד שאכלו ממנו והפסיקו לדאוג לבית, ואפילו לא רצו לחזור ולומר מה קרה להם, אבל הם נשארו בשביל להישאר וללעוס לוטוס עם אוכלי הלוטוס בלי לחשוב יותר על שובם; למרות זאת, למרות שהם בכו במרירות, אילצתי אותם לחזור אל הספינות והנחתי אותם מהר מתחת לספסלים. אחר כך אמרתי לשאר לעלות מיד, שמא מישהו מהם יטעם מהלוטוס ויעזוב את הרצון לחזור הביתה, אז הם תפסו את מקומם ופגעו בים האפור במשוטיהם.

— הומרוס, האודיסיאה, כרך תשיעי

צמח הלוטוס בתרבות היוונית

נימפאה כחולה

המינוח היווני לוטוס עשוי היה להיות בין היתר בשימוש עבור המינים הבאים:^[1]

• צמח מהסוג נימפאה, למשל נימפאה כחולה (Nymphaea caerulea), או נימפאת הלוטוס (Nymphaea lotus). נמצא^[2] כי הנימפאה הכחולה כונתה על ידי המצרים הקדמונים "לוטוס כחול", וכי הם נהגו לשתות את תמצית הפרחים, שהיא בעלת השפעה נרקוטית בשל החומרים הפסיכואקטיביים שבה, ומביאה את המשתמשים בה לתחושת אופוריה ולהזיות. למרות שדווקא נימפאת הלוטוס זכתה לשם "לוטוס", הרי שמתמונות של ציורי קיר מצריים הוברר כי הצמח אותו צרכו היה נימפאה כחולה.
• צמחי מספוא ממשפחת הקטניות, כגון מינים של תלתן - (Trifolium fragiferum), גרגרנית יוונית (Trigonella foenum-graecum), ומינים מהסוג דבשה (Melilotus).
• המין Lotus corniculatus - מהסוג לוטוס.
• מין של אפרסמון - Diospyros lotus .
• המין שיזף השיח (Ziziphus lotus), ממשפחת האשחריים.
• המין מיש דרומי ממשפחת הקנאביים.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אוכלי הלוטוס בוויקישיתוף

• אוכלי הלוטוס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

ביאורים

1. ארטוסתנס ופסאודו-סקילקס (מהמאות השלישית והרביעית לפנה"ס בהתאמה) מזהים את ארץ אוכלי הלוטוס עם האי ג'רבה השייך לתוניס.