קופרופגיה

קופרופגיה (Coprophagia, בעברית: אכילת צואה) היא תופעה של בעלי חיים הניזונים מצואה. התופעה כוללת בעלי חיים האוכלים צואת יצורים אחרים (קופרופגים הטרו-ספציפיים), בעלי חיים האוכלים את צואת בני מינם (אַלוֹקוֹפְּרוֹפַגְיָה), וכן כאלה האוכלים את צואת עצמם (אוֹטוֹקוֹפְּרוֹפַגְיָה) לאחר שזו מופרשת מפי הטבעת.

חיפושית זבל מגלגלת כדור צואה.

בבון זית ניזון מצואת פיל

שחמטן ניזון מצואה

אצל האדם, באופן טבעי יש רתיעה ממראה הצואה ומהריח האפייני לה, ודבר זה שימש בתרבויות שונות לזעזע את השומעים על אכילת צואה, ובדרך כלל אכילת צואה מזוהה עם מחלת נפש קשה.^[1] עם זאת, בני האדם השתמשו ומשתמשים במוצרים שמקורם בצואה, וישנו גם קפה המכונה "קופי לואק", המופק מצואת גחן דקלים. עד לתקופה המודרנית בתרבויות רבות השתמשו בכלי מזון עשויים מצואת בהמות. החומר המהווה את בסיס ריח הצואה, הפרודה הריחנית (ארומטית) סקאטול, הוא תוצר של חומצת האמינו הפשוטה טריפטופן.

ישנם יצורים שהצואה היא מקור התזונה העיקרית או אף הבלעדית שלהם, וישנם יצורים הניזונים מצואה בעת מצוקה תזונתית, מחוסר ברירה.

רוב היצורים הניזונים בעיקר מצואה הם החיידקים המפרקים וחרקים כמו זבובים וחיפושיות זבל.

גם טרמיטים ניזונים לעיתים מצואה. בתוך צואה של חיות אוכלות עשב ישנם חיידקים פרוטיסטים רבים, וחלק מהטרמיטים משיגים את הפרוטיסטים מאכילת צואה. מינים שונים של פרפרים משיגים מצואה של יצורים שונים, גם של עופות, מינרלים חיוניים ומלחים.

בעלי חיים גדולים מותירים אחריהם בצואה שרידי מזון שאינם יכולים לעכל, דבר שנפוץ במיוחד אצל אוכלי עשב, המותירים אחריהם כמות גדולה יחסית של מזון לשימושם של אוכלי הצואה.

חולייתנים

מבין החולייתנים התופעה נפוצה בעיקר בחיות בית אך גם בחיות בר. במינים נטרפים שונים, נקבות עוזרות לגדל את הצעירים ולסלק את הפרשותיהם. במקרה שהצעירים רק נולדו, גם הם יאכלו את ההפרשות הקטנות והאכילות וכך ינקו את השטח. פעולה זו נפוצה אצל צבאיים.

מיני סדרת הארנבאים ניזונים מצמחייה קשה וכדי להמשיך לעכל אותה היטב הם מפרישים אותם החוצה כצואה כדורית רכה המכוסה בחיידקים. את הצואה הזו הם אוכלים, וכך הם יכולים לקלוט חומרים נוספים שהעיכול הראשון לא הספיק לקלוט. לאחר מכן הם מפרישים שוב צואה יותר קשה, ואותה הם לא אוכלים.^[2]

ולדות של מינים צמחוניים כמו פילים, קואלות, היפופוטמים או פנדות הצריכים לקלוט חיידקים חיוניים למעיהם, משיגים אותם על ידי אכילת הצואה של אמם. היפופוטמים השורצים בנהר מלווים בדגים כמו הבינית, הניזונים מהפרשותיהם.^[3]

גם מינים מסוימים של בעלי חיים אחרים, מבויתים או שאינם מבויתים, ניזונים מצרכיהם. פעולה זו נצפתה אצל כלבים, חזירי בית ובר, אוגרים, חולדים, שרקנים ואף אצל גורילות.^[4]

קיימים ניסיונות לפתח שיטות וכן חומרים שעשויים למנוע מכלבי מחמד לאכול צואה של חיות.^[5]

בתרבות

ביהדות

צואה מוזכרת לעיתים בתנ"ך כדבר שנאכל בשעת רעב קשה. כאשר צבא ארם דמשק צר על שומרון, מתואר שהיה שם מחסור כל כך חמור, עד שאפילו מחירו של רבע קב "חרייונים" נמכר בחמישה שקלי כסף.^[6] וכן בנאום רבשקה מאשים רבשקה את חזקיהו ושריו שהם מביאים את העם ”לֶאֱכֹל אֶת חריהם [צוֹאָתָם] וְלִשְׁתּוֹת אֶת שיניהם [מֵימֵי רַגְלֵיהֶם] עִמָּכֶם” (ספר מלכים ב', פרק י"ח, פסוק כ"ז).

יחזקאל מצווה באחד המיצגים שלו לאכול עוגת שעורים מגולגלת בצואה.^[7]

הרב שמשון רפאל הירש, מראשוני הרבנים האורתודוקסים המודרניים, העלה השערה לפיה העלאת-גירה הנאמרת בתורה לגבי הארנבת, הרשומה ברשימת החיות המעלות גירה ובכל זאת נותרת "טמאה" ואסור לאכול אותה, היא למעשה אכילת הגללים.^[8] תירוץ זה איננו קביל כלפי השפן, שאף הוא מוזכר ברשימה דלעיל אך בפועל איננו מעלה גירה ואף לא אוכל את גלליו.

בספרות ובקולנוע

בכמה סרטים קופים מביעים מחאה על כליאתם בגני חיות, וזורקים את צואתם על המבקרים בחמת זעם וגם מזעזעים את הצופים בהם בטעימת צואתם כביכול.^[9]

כמה סרטי אימה אלימים במיוחד משתמשים במוטיב זה של אכילת צואה על מנת לזעזע את הצופים^[10]

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא קופרופגיה בוויקישיתוף

• קופרופגיה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)