איה (פסוק)

אַ֫יַה (آيَة, תעתיק מדויק: אַאיַה), ברבים אַיַא֫ת (آيَات, תעתיק מדויק: אַאיַאת), היא מילה ערבית שפירושה "אות" או "מופת". המילה מתייחסת בדרך כלל ל-6,236 פסוקי הקוראן (6,349 אם סופרים גם את הבסמאללה שפותחת כל סורה). המוסלמים מאמינים כי כל איה היא סימן מאללה ומכאן שמה.

מאחר שהקוראן אינו מסודר לפי סדר כרונולוגי, קיים קושי לקבוע מה הייתה האיה הראשונה שנמסרה למוחמד. עם זאת, מרבית חוקרי האסלאם מסכימים כי האיה הראשונה שנמסרה למוחמד הייתה האיה הראשונה מסורת אל-עַלַק (סורת טיפת הדם):

קְרָא בשם ריבּונךָ^[1] אשר ברא, ברא את האדם מדם קוֹפֵא (ר' סורה 22 : 5).

— הקוראן, סורת הדם הקופא (96), אאיאת 1-2, תרגום פרופסור אורי רובין

רבים סבורים כי סורת א-נַצְר (סורת הניצחון) הייתה הסורה האחרונה שקיבל מוחמד, שהאיה האחרונה שלה היא:

אז שַבּח והלל את ריבּונךָ ובקש מחילה, כי רוצה הוא בתשובת עבדיו.

— הקוראן, סורת הניצחון (110), אאיה 3, תרגום פרופסור אורי רובין

ולפיכך הייתה זו האיה האחרונה שקיבל מוחמד מהאל.

האיה הארוכה ביותר בקוראן היא איה מספר 282 בסורת אל-בקרה המכילה 129 מילים, ואילו האיות הקצרות ביותר מכילות שתי אותיות בלבד, וישנן כמה כאלו. לדוגמה האיה הראשונה בסורת טה הנקראת על שם הפסוק הראשון שבה, שמכיל אך ורק את צמד האותיות המסתוריות ט.ה.

ראו גם

• סורה
• אייתוללה

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא איה בוויקישיתוף