אל תעש עמנו כלה

הפיוט אל תעש עמנו כלה הוא תחינה שהתחברה ככל הנראה מאות שנים אחדות לאחר חורבן בית שני, ותוכנו הוא בקשת ישועה לאומית ורוחנית לעם ישראל: בקשה על שיבת ציון, על חידוש הסנהדרין, ועל כך שעם ישראל ינצח את אויביו.

אל תעש עמנו כלה
אֱלהֵינוּ וֵאלהֵי אֲבותֵינוּ. אַל תַּעַשׂ עִמָּנוּ כָלָה[1]. תּאחֵז יָדְךָ בַּמִּשְׁפָּט[2]: בְּבא תוכֵחָה נֶגְדֶּךָ. שְׁמֵנוּ מִסִּפְרְךָ אַל תֶּמַח[3]: גִּשְׁתְּךָ לַחֲקר מוּסָר. רַחֲמֶיךָ יְקַדְּמוּ רָגְזֶךָ: דַּלּוּת מַעֲשִׂים בְּשׁוּרֶךָ. קָרֵב צֶדֶק מֵאֵלֶיךָ: הורֵנוּ בְּזַעֲקֵנוּ לָךְ. צַו יְשׁוּעָתֵנוּ בְּמַפְגִּיעַ: וְתָשִׁיב שְׁבוּת אָהֳלֵי תָם[4]. פְּתָחָיו רְאֵה כִּי שָׁמֵמוּ: זְכר נָאַמְתָּ. עֵדוּת לא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעו: חותָם תְּעוּדָה תַתִּיר. סודְךָ שִׂים בְּלִמּוּדֶךָ: טַבּוּר אַגַּן הַסַּהַר. נָא אַל יֶחְסַר הַמָּזֶג[5]. יָהּ דַּע אֶת יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יְדָעוּךָ. מַגֵּר אֶת הַגּויִם אֲשֶׁר לא יְדָעוּךָ: כִּי תָשִׁיב לְבִצָּרון. לְכוּדִים אֲסִירֵי הַתִּקְוָה[6]:

בכתב יד מלפני המאה ה-8, ובו קטעים מתפילת יום הכיפורים, נמצא פיוט זה. כתב יד זה הוא מכתבי היד העבריים הבודדים ששרדו מתקופת הדממה.^[7]

לפי נוסח הספרדים ויהודי תימן פיוט זה נאמר בסליחות הנאמרות בכל השנה בימים שני וחמישי, כחלק מאמירת התחנון (שבימי ב' וה' כולל אמירת סליחות)^[8], וכן כחלק מהסליחות הנאמרות בימי חודש אלול ועשרת ימי תשובה. גם ביום הכיפורים נאמר פיוט זה בסליחות אצל יהודי ספרד ותימן.

גם לפי מנהג יהודי אשכנז הפיוט נאמר ביום הכיפורים כחלק מהתחינות לאחר סדר העבודה במוסף של יום הכיפורים.^[9] בנוסף, הוא נאמר כחלק מסדר יום כיפור קטן.

ייתכן שהפיוט נכתב במקורו בארץ ישראל כדי שיאמר כתחינה ביום הכיפורים, ורק במנהגי ספרד (או בבל) הוא הועבר לשמש כסליחה^[10].

הפיוט בנוי באקרוסטיכון לפי סדר אתב"ש, ויש בו הרמזים רבים. רבי דוד אבודרהם כתב שפיוט זה הוא היחיד מפיוטי יום הכיפורים שדורש פירוש, ולכן כתב ביאור לפיוט בספרו^[11].

לפיוט לחנים עתיקים רבים לפי מנהגי עדות שונות.

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
טקסט בוויקיטקסט: אל תעש עמנו כלה

• אל תעש עמנו כלה, באתר הפיוט והתפילה (ניתן להאזין ללחנים שונים של הפיוט באתר)
• מהדורה אקדמית של הפיוט מתוך מחזור גולדשמידט.