Loading AI tools
מדינה פדרלית באמריקה הצפונית מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ארצות הברית של אמריקה (באנגלית: United States of America; בראשי תיבות: USA; בקיצור: United States; לעיתים מקוצר גם בראשי תיבות: US; בתרגום מילולי לעברית: "המדינות המאוחדות של אמריקה"[8]), המוכרת בעברית בשם המקוצר ארצות הברית ובראשי תיבות ארה"ב ובשפה מקובלת פשוט כאמריקה, היא מדינה פדרלית הנמצאת בעיקר ביבשת אמריקה הצפונית. המשטר בה הוא מסוג רפובליקה חוקתית והיא מורכבת מ-50 מדינות, מחוז פדרלי אחד ו-5 טריטוריות. 49 מהמדינות שלה שוכנות באמריקה הצפונית (ומהן 48 החולקות את השטח היבשתי הרציף), וכן מחוז קולומביה שבו נמצאת העיר וושינגטון, בירת המדינה. ארצות הברית גובלת בקנדה בצפון ובמקסיקו בדרום. מדינת אלסקה שוכנת בצפון-מערב היבשת, קנדה נמצאת מזרחית לה ורוסיה נמצאת בצד מערב, מעבר למצר ברינג. המדינה ה-50 היא הוואי, ארכיפלג השוכן באוקיינוס השקט. מאז התפרקות ברית המועצות בשנת 1991 ארצות הברית היא מעצמת-העל היחידה בעולם.
| |||||||||||||||||
| |||||||||||||||||
|
לחצו כדי להקטין חזרה  | |||||||||||||||||
| מוטו לאומי |
In God We Trust "באל נשים מבטחנו" | ||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| המנון לאומי |
הדגל זרוע הכוכבים | ||||||||||||||||
| ממשל | |||||||||||||||||
| משטר | רפובליקה נשיאותית, פדרלית, חוקתית, ודמוקרטית | ||||||||||||||||
| ראש המדינה | נשיא | ||||||||||||||||
| נשיא |
 ג'ו ביידן | ||||||||||||||||
| שפה רשמית | אין ברמה הפדרלית. אנגלית היא השפה הלאומית דה פקטו | ||||||||||||||||
| עיר בירה |
 וושינגטון די. סי. 38°54′49″N 77°0′48″W | ||||||||||||||||
| רשות מחוקקת | |||||||||||||||||
| רשות שופטת | בית המשפט העליון | ||||||||||||||||
| גאוגרפיה | |||||||||||||||||
| יבשת |
אמריקה הצפונית אוקיאניה (בהוואי) | ||||||||||||||||
| העיר הגדולה ביותר | ניו יורק | ||||||||||||||||
| שטח יבשתי[1] | 9,833,517 קמ"ר[2] (4 בעולם) | ||||||||||||||||
| אחוז שטח המים | 4.87% | ||||||||||||||||
| אזור זמן | UTC -5 עד -10 | ||||||||||||||||
| היסטוריה | |||||||||||||||||
| הקמה | מלחמת העצמאות של ארצות הברית | ||||||||||||||||
| עצמאות מממלכת בריטניה הגדולה | 4 ביולי 1776 | ||||||||||||||||
| ישות קודמת |
 האימפריה הבריטית .svg){kind=small} שלוש עשרה המושבות | ||||||||||||||||
| דמוגרפיה | |||||||||||||||||
|
אוכלוסייה[3] (הערכה 1 באוקטובר 2024) | 345,891,750 נפש[2] (3 בעולם) | ||||||||||||||||
| צפיפות | 35.17 נפש לקמ"ר (180 בעולם) | ||||||||||||||||
| |||||||||||||||||
| כלכלה | |||||||||||||||||
| תמ"ג[5] (2023) | 27,360,935 מיליון $ (1 בעולם) | ||||||||||||||||
| תמ"ג לנפש | 79,103$ (11 בעולם) | ||||||||||||||||
|
מדד הפיתוח האנושי[6] (2022) | 0.927 (20 בעולם) | ||||||||||||||||
| מדד ג'יני |
47.7 (נכון ל־2011)  | ||||||||||||||||
| מטבע | דולר אמריקאי (USD) | ||||||||||||||||
| בנק מרכזי | פדרל ריזרב | ||||||||||||||||
| שונות | |||||||||||||||||
| חגים לאומיים | |||||||||||||||||
| סיומת אינטרנט | us | ||||||||||||||||
| קידומת בין־לאומית | 1 | ||||||||||||||||
| סמלים לאומיים |
עיטם לבן-ראש (ציפור לאומית) | ||||||||||||||||
| usa.gov | |||||||||||||||||
  | |||||||||||||||||
שטחה של ארצות הברית הוא 9.834 מיליון קמ"ר, ואוכלוסייתה, נכון ל-2024, נאמדת ב-345[9] מיליון תושבים. ארצות הברית היא אחת מהמדינות המגוונות ביותר מבחינה אתנית, כתוצאה מהגירה רחבת-היקף מחלקים רבים של העולם. כלכלת ארצות הברית היא הכלכלה הלאומית הראשונה בגודלה בעולם, והתוצר המקומי הגולמי שלה היה למעלה מ-25 טריליון דולר בשנת 2022.
ארצות הברית נוסדה על-ידי שלוש עשרה המושבות הבריטיות שקמו לאורך חוף האוקיינוס האטלנטי. המושבות הכריזו על עצמאותן ב-4 ביולי 1776. עימותים בין בריטניה הגדולה לקולוניות הביאו למלחמת העצמאות של ארצות הברית בין 1775 ל-1783, שהייתה למלחמת העצמאות הקולוניאלית המוצלחת הראשונה.[10] ב-1787 אומצה חוקת ארצות הברית שנכנסה לתוקפה שנתיים אחרי כן ושבמסגרתה אורגנה מחדש מערכת הממשל המרכזי של ארצות הברית. מגילת הזכויות, שכללה עשרה תיקונים לחוקה, אושררה ב-1791.
במהלך המאה ה-19, רכשה ארצות הברית אדמות מצרפת, ספרד, הממלכה המאוחדת, מקסיקו ורוסיה, וסיפחה את רפובליקת טקסס והוואי. המחלוקות בין מדינות הדרום החקלאיות למדינות הצפון התעשייתיות בסוגיית זכויות המדינות והרחבת העבדות בארצות הברית הובילו לפריצתה של מלחמת האזרחים האמריקנית בשנות ה-60 של המאה ה-19. ניצחונו של הצפון מנע את פיצולה של המדינה, והוביל לסיומה של העבדות החוקית בארצות הברית. מלחמת ארצות הברית–ספרד ומלחמת העולם הראשונה חיזקו את מעמדה של ארצות הברית כמעצמה צבאית. ארצות הברית הייתה ב-1945 למדינה הראשונה שייצרה, צברה ואף השתמשה בנשק גרעיני. לאחר מלחמת העולם השנייה, הייתה לחברה קבועה במועצת הביטחון של האומות המאוחדות מ-17 בינואר 1946, והמייסדת של הברית הצפון אטלנטית ב-4 באפריל 1949, שבה היא נחשבת לציר המרכזי. כיום, לרשות ארצות הברית הצבא הנחשב לחזק והמתקדם בתבל, עם חילות הים והאוויר הגדולים בתבל.
כיום, כשהיא מעצמת-העל הדומיננטית, ארצות הברית היא באופן רשמי מדינה בעלת נשק גרעיני וחברת ה-G7. היא בעלת חשיבות מכרעת בכלכלה, בביטחון וביחסי החוץ העולמיים כמו גם בתרבות הפופולרית, והציר המרכזי של מה שנהוג לכנותו הציוויליזציה המערבית.
המילה אמריקה, כהתייחסות ליבשת הנמצאת בחצי הכדור המערבי, נכנסה לשימוש ככל הנראה ב-1507 לאחר שאמריגו וספוצ'י ביקר ביבשת.[11] שמה המלא של המדינה שימש לראשונה באופן רשמי בהכרזת העצמאות, שהייתה "ההכרזה פה אחד של שלוש-עשרה ארצות הברית של אמריקה" שאומצה על ידי "נציגי ארצות הברית של אמריקה" ב-4 ביולי 1776. שמה הנוכחי של המדינה נקבע ב-15 בנובמבר 1777, כאשר הקונגרס הקונטיננטלי השני אימץ את תקנון הקונפדרציה, שבסעיפו הראשון נאמר "שמה של המדינה יהיה 'ארצות הברית של אמריקה'". (The United States of America).
באנגלית מקובל לקצר את השם United States בראשי התיבות .U.S, או U.S.A.בראשי תיבות בעברית מקובל לכתוב ארה"ב.
הדרך הנפוצה ביותר להתייחס לאזרח של ארצות הברית היא התואר "אמריקאי" או "אמריקני",[12] ושכיחה גם ההתייחסות למדינה עצמה בשם "אמריקה", כשם היבשת. התואר אמריקאי כמעט אינו משמש בשפה האנגלית כהתייחסות לגורם כלשהו שאיננו קשור לארצות הברית, או לתושב יבשת אמריקה.
השימוש הראשוני בביטוי "ארצות הברית" באנגלית היה בלשון רבים ("the United States are"), אך לאורך שנות קיומה של המדינה הוא הפך בהדרגה לביטוי המשמש בלשון יחיד. צורה זו היא הצורה התקנית כיום.[13]
בעת שתורגם שם המדינה לעברית (לכל המאוחר, בשנת 1857[7]), לא היה קיים הבידול התוכני בעברית בין "ארץ" כמונח גאוגרפי לבין "מדינה" כמונח חוקי או שלטוני, אך השם "ארצות־הברית" התקבע ונשאר בשימוש גם לאחר מכן. תרגום השם לעברית אינו עדכני. בעברית עכשווית, תרגום מדויק יותר של המילה "United" הוא "מאוחדות", ואילו המילה States תתורגם כ"מדינות". הקיצור הנפוץ לשמה של המדינה ארצות הברית בעברית הוא ארה"ב.
ערך מורחב – היסטוריה של ארצות הברית
ערך מורחב – שלוש עשרה המושבותהעדויות הארכאולוגיות והגאולוגיות מעידות על כך שאמריקה הצפונית הייתה מיושבת על ידי אנשים שהיגרו אליה מאסיה דרך מצר ברינג כבר לפני 11,000 שנים.[14] תרבויות רבות שגשגו ביבשת אמריקה קודם להגעת האירופאים, ובהן האולמקים והאצטקים בדרום-מערב היבשת ותרבות אדנה במזרחה. התרבויות הללו התפתחו במהלך השנים והפכו לאוכלוסיות גדולות וצפופות.
בשנת 1492 הוביל ספן איטלקי בשם כריסטופר קולומבוס משלחת אשר מומנה באופן חלקי על ידי ספרד במטרה למצוא נתיב שיט חדש להודו מכיוון מערב. לאחר מסע של יותר מחודש ימים, הגיעה המשלחת לאזור האיים הקריביים ויצרה לראשונה קשר עם אוכלוסיית הילידים במקום. מכיוון שקולומבוס חשב שהוא הגיע להודו, הילידים האלו כונו אינדיאנים (מהמילה "אינדיה", הודו בשפות האירופאיות).
הנוכחות הספרדית המוקדמת ביותר על אדמת ארצות הברית של ימינו היא זו של חואן פונסה דה ליאון, שהגיע לאזור ב-2 באפריל 1513 לחוף עשיר שאותו כינה פלורידה.[15]
הספרדים שלחו מספר מתיישבים, והקימו את היישובים האירופאים הקבועים הראשונים בחלק היבשתי של ארצות הברית. ההתיישבות הראשונה הייתה בסיינט אוגוסטין, פלורידה ב-1565, ולאחריה הספרדים התיישבו בסנטה פה, ניו מקסיקו, סן אנטוניו, טוסון, סן דייגו, לוס אנג'לס וסן פרנסיסקו. רוב היישובים הספרדיים הוקמו לאורך החוף הקליפורני של נהר סנטה פה בניו מקסיקו. במקביל סוחרי פרוות צרפתים החלו להקים יישובים באזור צרפת החדשה סביב הימות הגדולות.
התיישבות הקבע הראשונה של אנגליה בעולם החדש הייתה המושבה ג'יימסטאון בווירג'יניה אשר נוסדה ב-1607. בין סוף שנות העשרה של המאה ה-17 ועד למהפכה האמריקאית חלק מהמושבות היו מושבות עונשין. מ-1614 החלה גם הולנד להקים יישובים באזור הדרומי של נהר ההדסון כולל את ניו אמסטרדם באי מנהטן. עד 1674 הכוחות האנגלים הצליחו לכבוש את המושבות ההולנדיות במהלך מלחמות הולנד-אנגליה. בעקבות הכיבוש שמה של המושבה ההולנדית הולנד החדשה שונה לניו יורק. עד תחילת המאה ה-18 הפכו העבדים האפריקנים למקור עיקרי לעבודות כפיים רבות ברחבי היבשת.
לאחר שבשנת 1729 קרוליינה הצפונית הפכה למושבה נפרדת מקרוליינה הדרומית ולאחר יישוב ג'ורג'יה בשנת 1732, הושלמה היווסדותן של שלוש עשרה המושבות הבריטיות בחוף המזרחי של צפון אמריקה אשר יהפכו לבסוף לארצות הברית של אמריקה. לכל אחת מן המושבות היה שלטון עצמי – בכל מושבה מינה המלך האנגלי מושל ולצידו פקידים, אך לצידו גם המתיישבים השתתפו בשלטון, בעיקר בהחלטות שנוגעות למיסוי, גיוס לצבא ועניינים משפטיים. במהלך השנים במושבות נוצרה תרבות חדשה, ששילבה תרבות אנגלית ואירופאית, וכן אלמנטים של תרבות שלא התקיימה קודם, ושהתפתחה בעיקר בגלל התנאים הגאוגרפיים והתברואתיים בצפון אמריקה. על אף שתושבי שלוש עשרה המושבות היו כפופים לתשלום מיסים לשלטונות הבריטיים, לא הייתה להם שום נציגות בבית הנבחרים של בריטניה הגדולה. המתיישבים, שמספרם הגיע כבר ל-3 מיליון בשנת 1770, החלו בהדרגה לראות את עצמם כאמריקאים עצמאיים בעלי מחשבות שונות משל הריבונות הבריטית הנוכחית. בעקבות זאת הם בזו לפיקוח הבריטי עליהם, אף על פי שהיה רופף ביותר כיוון שבריטניה הייתה טרודה בעצמה במלחמות דוגמת מלחמת שבע השנים.
,_by_John_Trumbull.jpg)
באמצע המאה השמונה עשרה החלה תסיסה בקרב אוכלוסיית המושבות על רקע הטלת מסים על ידי השלטון הבריטי מבלי לתת ייצוג פוליטי נאות לאנשי המושבות. המצב הגיע לרתיחה בשנות ה-70 של המאה, עם טבח בוסטון (1770) ומסיבת התה של בוסטון (1773). המושבות התארגנו במסגרת הקונגרס הקונטיננטלי (החל מ-1774), וב-1775 הקימו את הצבא הקונטיננטלי, העמידו בראשו את ג'ורג' וושינגטון, ופתחו במלחמת העצמאות של ארצות הברית. במהלך המלחמה, ב-4 ביולי 1776, נחתמה בפילדלפיה הכרזת העצמאות של ארצות הברית. המלחמה, שנמשכה גם אחרי הכרזת העצמאות, הוכרעה עם ניצחון האמריקאים והצרפתים בקרב יורקטאון ב-1781, והסתיימה זמן קצר אחר כך. הבריטים הכירו בעצמאות המדינה הצעירה בחוזה פריז ב-1783.
בתחילה הייתה ארצות הברית קונפדרציה רופפת של שלוש עשרה המדינות. אולם מבנה זה לא היה מספיק למדינה, שהתאוששה מהמלחמה. ב-1787 כונסה בפילדלפיה הוועידה החוקתית על מנת לגבש חוקה, תוך מחלוקת בין הפדרליסטים, שרצו איחוד חזק יותר הכולל ממשלה פדרלית חזקה שיכולה לגבות מיסים, לבין מתנגדיהם שחששו מחידוש העריצות ממנה הם השתחררו זה עתה. חוקת ארצות הברית אושררה על ידי מספיק מדינות ב-1788 ונכנסה לתוקף ב-1789. לנשיא הראשון תחת החוקה החדשה נבחר ג'ורג' וושינגטון.
עם תום המלחמה החלה התפשטות ארצות הברית מערבה, במה שנחשב כ"ייעוד הגלוי". הם התחילו בהתיישבות באזורים שבין הרי האפלצ'ים לנהר המיסיסיפי, שלפחות להלכה היו חלק משטח המדינה, ואורגנו כטריטוריות שעתידות להפוך למדינות. ב-1803 חתמה ארצות הברית בראשותו של תומאס ג'פרסון עם צרפת של נפוליאון על הסכם רכישת לואיזיאנה בה נוסף לשטח ארצות הברית אזור המערב התיכון בין המיסיסיפי להרי הרוקי, וב-1819 קנתה ארצות הברית את פלורידה מספרד.
אולם ההתפשטות לא התקיימה רק בדרכי שלום. היא הביאה לעימותים נגד האינדיאנים, למלחמת 1812 נגד בריטניה, למהפכה הטקסנית (1836-1835) ומלחמת ארצות הברית–מקסיקו (1846–1848).
ערכים מורחבים – מלחמת האזרחים האמריקנית, תקופת השיקום, מלחמת ארצות הברית–ספרדההתפשטות מערבה תרמה רבות גם לעימות הפנימי בשאלת העבדות. ארצות הברית הייתה קרועה בין מדינות הצפון התעשייתיות בהן העבדות הייתה אסורה, למדינות הדרום החקלאיות שכלכלתן התבססה על העבדות. אף אחד מהצדדים לא הצליח לכפות את עמדתו, והמאבק התמקד סביב קבלת מדינות חדשות לברית, כאשר כל אחד מהצדדים חשש שייווצר רוב מוצק נגדו. במשך המחצית השנייה של המאה ה-19 נערכו מספר ניסיונות של פשרה (פשרת מיזורי מ-1820, ופשרת 1850) שדאגו שיישמר האיזון בין מדינות העבדות והמדינות החופשיות. אולם בשנות ה-50 חלה הקצנה בשני המחנות. תומכי העבדות הצליחו לבטל את הישגי הצפון עם קבלת חוק קנזס נברסקה, ופעלו לאכיפת הסגרת עבדים שברחו צפונה. לעומתם בצפון התחזקה תנועת ההתנגדות לעבדות וקמה המפלגה הרפובליקנית.
כאשר אברהם לינקולן נבחר לנשיאות מטעמה פרשו מדינות הדרום זו אחר זו מהברית והקימו את קונפדרציית המדינות של אמריקה, וניתן האות למלחמת האזרחים העקובה מדם שהתחוללה בין 1861 ל-1865, שבה ניצח לבסוף הצפון.
עם תום המלחמה וביטול העבדות (בתיקון ה-13 לחוקה) עלתה שאלת שילובן מחדש של המדינות המורדות באיחוד, במסגרת מה שכונה "תקופת השיקום" ("Reconstruction"). לינקולן היה בעד עמדה פייסנית כלפי מדינות הדרום המובסות, אולם הוא נרצח כמעט מיד אחרי סיום המלחמה על ידי המתנקש ג'ון וילקס בות', והקונגרס בו היו מיוצגות רק המדינות שנותרו נאמנות לאיחוד ושהיה בשליטה רפובליקנית, הוביל קו נוקשה ונקמני כלפי הדרום שכלל הטלת ממשל צבאי ותנאים נוקשים על קבלת המדינות הפורשות חזרה לברית. תקופת השיקום הסתיימה ב-1877, עם הוצאת הצבא הפדרלי ממדינות הדרום. היחס העוין של אנשי הדרום הלבנים המובסים כלפי הצפוניים והעבדים המשוחררים (כפי שהתבטא בהקמת הקו קלוקס קלאן) גרם לכך שמצב האפרו-אמריקאים לא השתנה בהרבה ממצבם בתקופת העבדות עד לאמצע המאה ה-20, והתקיימה מדיניות ההפרדה הגזעית תחת הכותרת "נפרד אך שווה".
התקופה שלאחר המלחמה הייתה תקופה של צמיחה אדירה של המגזר התעשייתי בארצות הברית, ומהפכה של מעבר מחברה של חקלאים ובעלי מקצוע מומחים, לחברה מתועשת. המהפכה כללה גם מהפכה תחבורתית, של רישות המדינה במסילות ברזל, וגל הגירה עצום של כ-40 מיליון איש שהגיעו מאירופה וממזרח אסיה. הממשל עודד את התעשיינים החדשים הן בסובסידיות, והן במדיניות של מכסי מגן גבוהים. אולם לתקופה זו, שכונתה בביקורת "העידן המוזהב" (The gilded age), היו גם צדדים שליליים רבים: בעלי ההון החדשים ("הברונים השודדים"), צברו הון עצום בתקופה קצרה. בעלי הון מעטים השתלטו על הכלכלה על ידי הקמת קרטלים. הממשל הושחת, ונוצרו פערים חברתיים עצומים.
כתגובה לכך הוקמו מספר תנועות מחאה ורפורמה: הפועלים החלו בהקמת האיגודים המקצועיים (בשנות ה-70' וה-80'), החקלאים הקימו את התנועה הפופוליסטית שהגיעה לשיאה בשנות ה-90', ואנשי המעמד הבינוני הובילו את הרפורמה הפרוגרסיבית שהשתלטה על הפוליטיקה האמריקאית בשני העשורים הראשונים של המאה ה-20 (מתחילת ממשל תיאודור רוזוולט ועד תום ממשלו של וודרו וילסון), והובילה תיקונים בממשל, והטלת הגבלות על הקרטלים ופיקוח על המסחר.
ערכים מורחבים – ארצות הברית במלחמת העולם הראשונה, השפל הגדול, ארצות הברית במלחמת העולם השנייהבתחילת מלחמת העולם הראשונה ארצות הברית, בהנהגתו של וודרו וילסון, הקפידה על הנייטרליות, אולם, הקשרים ההיסטוריים והלשוניים בין ארצות הברית והממלכה המאוחדת, ותפיסת המלחמה (במיוחד אחרי נפילת השלטון הצארי באימפריה הרוסית) כמלחמה בין הדמוקרטיה לאוטוקרטיה גרמו לרוב הציבור לגלות אהדה רבה יותר לצד מדינות ההסכמה. אולם רק ב-2 באפריל 1917 הצטרפה ארצות הברית לבעלות הברית ושברה את מאזן הכוחות.
מלחמת העולם הראשונה הסתיימה בהתמוטטות צבאית וכלכלית של גרמניה, אולם מבלי שגרמניה עצמה נכבשה. תוצאת ועידות השלום בפריז ביוני 1919, היה חוזה ורסאי – סופה הרשמי של המלחמה. בין 440 סעיפיו, דרש החוזה שגרמניה תקבל אחריות על פתיחת המלחמה ותשלם פיצויים כבדים. ההסכם כלל גם פסקה, שחייבה את הקמת חבר הלאומים. הסנאט האמריקאי מעולם לא אישר את האמנה, למרות מסע התמיכה באמנה שבו פצח נשיא ארצות הברית, וודרו וילסון. ארצות הברית נשאה ונתנה על חוזה שלום נפרד עם גרמניה, שהושלם באוגוסט 1921.
בשנת 1920 תנועת זכויות האישה הביאה לתיקון ה-19 לחוקת ארצות הברית אשר העניק זכויות פוליטיות לנשים האמריקאיות. באופן חלקי בשל כך שאינדיאנים רבים שרתו במלחמת העולם הראשונה, כל האינדיאנים בארצות הברית זכו לקבל אזרחות אמריקאית לפי חוק שחוקק בשנת 1924 (Indian Citizenship Act of 1924).
לאחר מלחמת העולם הראשונה, במשך רוב שנות ה-20, נהנתה ארצות הברית מתקופה של צמיחה כלכלית (בעיקר בתעשייה) ותרבותית, שזכתה בהמשך לכינוי "שנות העשרים הסוערות". לאחר קריסת בורסת המניות של ניו יורק בשנת 1929 הסתיימה תקופת הצמיחה ופרץ השפל הגדול, הנחשב כיום לתקופת המיתון הקשה ביותר אי-פעם, שהובילה לזינוק חד באבטלה ולמיתון כבד. ב-1932 נבחר פרנקלין דלאנו רוזוולט מהמפלגה הדמוקרטית לנשיאות והחל במדיניות של רווחה (למשל הקמת הביטוח הלאומי ב-1933) והאבטלה החלה פוחתת.
כבר בפרוץ מלחמת העולם השנייה ארצות הברית העניקה משלוחי תחמושת וסיוע כלכלי קל לבריטניה במלחמתה כנגד גרמניה הנאצית. ב-7 בדצמבר 1941 תקפו מטוסי חיל האוויר היפני את מעגן הצי האמריקאי בפרל הארבור שבהוואי. בעקבות התקיפה, אישר הקונגרס את הצעת הנשיא רוזוולט על הכרזת מלחמה על מדינות הציר – גרמניה, איטליה, ויפן (מדינות ציר אחרות: הונגריה, רומניה, בולגריה, סלובקיה והמדינה העצמאית של קרואטיה הכריזו מלחמה על ארצות הברית בדצמבר של 1941. אבל ארצות הברית עצמה לא הכריזה מלחמה על המדינות הללו עד יוני 1942) . ארצות הברית נכנסה למלחמה דרך צפון אפריקה (אותה כבשה מידי כוחות צבא איטלקיים וצבא צרפת של וישי) והתקדמה בהדרגה לתוך איטליה, אחר כך לתוך אוסטריה וצרפת ולגרמניה עצמה.
ב-1945, זמן קצר אחרי הבחירות הרביעיות בהן התמודד וניצח רוזוולט, הוא נפטר. את מקומו ירש סגנו, הארי טרומן. טרומן היה חסר ניסיון או השכלה צבאית. אף על פי כן, ב-7 במאי 1945 נכנעה גרמניה וב-16 באוגוסט נכנעה יפן רשמית. ארצות הברית החלה בגיבוש תוכניות שיקום למדינות אירופה ויפן. אם כי ברית המועצות, שכבשה את מדינות מזרח אירופה (פולין, מזרח גרמניה, צ'כוסלובקיה, הונגריה, רומניה ובולגריה, כאשר גם ביוגוסלביה ואלבניה היה שלטון בעל אופי סוציאליסטי) הפכה את העולם לדו-קוטבי, כאשר ברית המועצות עומדת בראש המחנה הקומוניסטי.
ערכים מורחבים – המלחמה הקרה, התנועה לזכויות האזרח של ארצות הברית, מלחמת וייטנאםלאחר מלחמת העולם השנייה התנהל מאבק בין ארצות הברית לבין ברית המועצות על אזורי השליטה בעולם. דרום אמריקה נפלה להשפעה אמריקאית יותר, ואילו במזרח הרחוק התנהלו מלחמות בין הכוחות התומכים בקומוניזם, שקיבלו תמיכה מברית המועצות, לבין הכוחות שתמכו בקפיטליזם אשר קיבלו תמיכה מארצות הברית; לאחר מאבק עקוב מדם סין נפלה להשפעה קומוניסטית. ב-1950, בעקבות הבהלה שנוצרה מהפיכת המזרח הרחוק לקומוניסטי ברובו, השתתפה ארצות הברית (ביחד עם כוחות המערב) במלחמת קוריאה, שהייתה בפועל ההתנגשות המזוינת הראשונה בין כוחות המערב (הקפיטליסטי-דמוקרטי) לבין כוחות הגוש המזרחי הקומוניסטי. ב-1952 תמו עשרים שנות שלטון המפלגה הדמוקרטית בארצות הברית עם ניצחונו של דווייט אייזנהאואר הרפובליקני. במהלך שנות ה-50 של המאה ה-20 עלתה המחתרת הקומוניסטית בצפון וייטנאם.
בשנת 1955 החלו האפרו-אמריקאים לפעול למען זכויותיהם ושילובם באוכלוסייה הכללית. כך, למשל, ב-1957 החלו תלמידים שחורים ללמוד בבית ספר תיכון ללבנים בליטל רוק, ארקנסו. גם סיפורה של רוזה פארקס, שסירבה לקום באוטובוס למען אדם לבן, שינה את פני ההיסטוריה. מדיניות "נפרד אבל שווה" הגיעה לקיצה. אך עם זאת ההפליה הגזעית נותרה מוחשית עד שב-1963 מרבית ארגוני השחורים בארצות הברית ארגנו צעדה לוושינגטון הבירה בה השתתפו כרבע מיליון בני אדם (רובם שחורים), בהם גם מרטין לותר קינג, שבו הוא השמיע את נאומו חוצב הלהבות "יש לי חלום". ב-1960 נבחר הנשיא הצעיר ביותר עד אז, ג'ון פיצג'רלד קנדי הדמוקרטי, והפך לקתולי הראשון שנבחר לנשיא ארצות הברית, והיחיד עד לשנת 2021 שבה נכנס ג'ו ביידן לתפקידו.
ב-1961 התעורר משבר הטילים בקובה, עם הנחתם של משגרי טילים סובייטים באי קובה, במרחק 145 ק"מ מחופי פלורידה. קנדי פעל בהצלחה לסיום המשבר באמצעים דיפלומטיים וזכה על כך להערכה רבה בעולם ובבית. בנובמבר 1963 נרצח הנשיא קנדי בעת ביקורו בדאלאס שבטקסס, על ידי לי הארווי אוסוואלד. במקומו הושבע הסגן שלו, לינדון ג'ונסון, על האייר פורס 1. ג'ונסון המשיך את פעילותו של קנדי בקידום תוכנית החלל של ארצות הברית ובחקיקה של זכויות אזרח, אך החריף את המעורבות האמריקנית במלחמת וייטנאם בשונה מן המדיניות שנקט בה הנשיא קנדי.
ג'ונסון נבחר באחד הניצחונות הגדולים ביותר בתולדות ארצות הברית ב-1964, כשהביס את המועמד הרפובליקני בארי גולדווטר. באותה השנה הורה ג'ונסון לשלוח כוחות צבאיים קרביים לווייטנאם, וזאת לאחר כמה שנים שבהן ארצות הברית שלחה יועצים לדרום וייטנאם. ארצות הברית החלה להתערב, המלחמה הדרדרה והורחבה עם פתיחתו של מבצע רעם מתגלגל, ולאט לאט התחזקה תנועת מחאה כנגד המלחמה. התנועה התחזקה ודרשה מג'ונסון וממזכיר ההגנה שלו, רוברט מקנמארה, להתפטר. מקנמארה פוטר רק בשלהי ימיו של ג'ונסון בבית הלבן, אך הכוחות לא פונו. מחאה עזה מצד מפלגתו גרמה לג'ונסון לבסוף לפרוש מהמרוץ למועמדות מפלגתו לנשיאות במרץ 1968, ובמקומו העמידה המפלגה הדמוקרטית את סגן הנשיא יוברט האמפרי בכנס שנודע כאלים במיוחד בשיקגו. שנת 1968 התאפיינה באלימות רבה ברחובות, מהפגנות נגד מלחמת וייטנאם ועד למחאות גזעיות, ובמהלכה נרצחו באפריל מרטין לותר קינג ורוברט "בובי" קנדי ביוני. המועמד הרפובליקני לנשיאות, סגן הנשיא לשעבר ריצ'רד ניקסון, הבטיח להשיב "חוק וסדר" באמריקה. בתקופה שקדמה לבחירות באותה שנה הוביל ניקסון, אך תמיכתו נפגעה עם ההודעה מצד הנשיא ג'ונסון על משא ומתן לסיום המלחמה. בסופו של דבר ניצח ניקסון במרוץ צמוד. מדיניות המרוץ לחלל שהוביל הנשיא ג'ון פיצג'רלד קנדי, ושהומשכה על ידי המחליף שלו ג'ונסון, הניבה פרי ביולי 1969 עם אפולו 11 כשארצות הברית הייתה למדינה הראשונה שהנחיתה אדם על הירח.
בין אפריל ליולי 1970 הוביל ניקסון מסע הפצצות בקמבודיה כחלק מהניסיון לסיים את מלחמת וייטנאם, שלבסוף צלח בינואר 1972 כשנחתם ההסכם שהביא לפינוי הכוחות האמריקאיים מהמדינה והתיר את כיבושה על ידי הווייטקונג הקומוניסטי. בפברואר באותה שנה ערך ניקסון ביקור היסטורי ברפובליקה העממית של סין והודיע על חידוש היחסים הדיפלומטיים בין שתי המדינות. ביקורו הוביל להשלכות עזות וחשובות שפתחו את סין לעולם החופשי. בשל פרשת ווטרגייט נאלץ ניקסון להתפטר באוגוסט 1974 ובמקומו הושבע לנשיאות סגן הנשיא ג'רלד פורד, שמונה לאחר פרישתו של סגן הנשיא ספירו אגניו. במשך כהונתו של ג'ימי קרטר במהלך שנות ה-70 המאוחרות, כלכלת ארצות הברית עברה סטגפלציה (שילוב של עליית מחירים במשק, התגברות האבטלה ונסיגה בפיתוח הכלכלי). בחירתו של רונלד רייגן כנשיא בשנת 1980 ציינה שינוי משמעותי לכיוון הימין בפוליטיקה האמריקאית אשר התבטא בעיקר במדיניות כלכלית שמרנית שכללה קיצוץ במיסים והפחתת הוצאות הרווחה (קו כלכלי אשר זכה לכינוי "רייגניזם"). לקראת סוף שנות ה-80 החלו המשטרים הקומוניסטיים במדינות אירופה לקרוס בזה אחר זה (במה שנודע כסתיו העמים), דבר שהוביל לבסוף להתפרקותה הרשמית של ברית המועצות בתחילת שנות ה-90.
ערכים מורחבים – פיגועי 11 בספטמבר, המלחמה העולמית בטרורלאחר פירוק ברית המועצות, נותרה ארצות הברית מעצמת העל היחידה בעולם, והיא הוסיפה להפעיל כוח צבאי ברחבי העולם. מנהיגותה עמדה במבחן במלחמת המפרץ ב-1991, כאשר הובילה קואליציה צבאית בינלאומית בחסות האו"ם לשחרור כווית מכיבושה בידי עיראק.
לאחר בחירתו ב-1992, הוביל הנשיא ביל קלינטון את הצמיחה הכלכלית הארוכה ביותר בהיסטוריה האמריקאית, שהייתה בחלקה תוצאה של המהפכה הדיגיטלית וההזדמנויות העסקיות החדשות שנוצרו בעקבות התפתחות האינטרנט.
בשנת 1998 התרחש ניסיון הדחה לנשיא ביל קלינטון על ידי בית הנבחרים בעקבות האשמות שנקשרו לתביעה אזרחית ולסקנדל מין, אולם אף על פי כן, הוא זוכה על ידי הסנאט ונשאר בתפקיד עד סיום כהונתו. הבחירות הנשיאותיות מעוררות-המחלוקת של שנת 2000, בהן סגן הנשיא אל גור זכה בקול הפופולרי אך הפסיד את חבר האלקטורים, הוכרעו על ידי קביעה של בית המשפט העליון, לפיה יש להפסיק את הספירה החוזרת בפלורידה, ובכך הנשיא הנבחר יהיה מושל טקסס, ג'ורג' ווקר בוש.
ב-11 בספטמבר 2001, במהלך מתקפת טרור על ארצות הברית, חטפו טרוריסטים מוסלמים קיצוניים מארגון אל-קאעידה ארבעה מטוסי נוסעים, וריסקו שניים מהם לתוך מגדלי התאומים שבמרכז הסחר העולמי בניו יורק, ואחד לתוך הפנטגון, כשהם גורמים למותם של אלפי אנשים. מטוס נוסף התרסק בשטח פתוח בפנסילבניה, לאחר מאבק של נוסעיו בחוטפים. בעקבות המתקפות הכריז הנשיא בוש על פתיחת המלחמה העולמית בטרור, אשר מטרתה לשים קץ לטרור הבינלאומי, על ידי מניעה מקבוצות שהוגדרו על ידי ארצות הברית ובעלי בריתה כ"ארגוני טרור" (לרוב קבוצות אסלאמיות כגון אל-קאעידה, חזבאללה וחמאס) מלהוות איום על ארצות הברית ובעלי הברית שלה, ולשים קץ למתן החסות של מדינות לארגוני הטרור. בהמשך טבע בוש את המונח "ציר הרשע" שמתייחס לקבוצת מדינות התומכות בטרור ומפתחות נשק להשמדה המונית, אלה כוללות את איראן, עיראק וצפון קוריאה.
באוקטובר 2001 פתחה ארצות הברית במערכה צבאית באפגניסטן להפלת שלטון הטליבאן האסלאמי הקיצוני במדינה שנתן מחסה ותמיכה לאוסאמה בן לאדן. חברי ארגון הטליבאן אשר ירדו למחתרת, המשיכו להילחם במלחמת גרילה נגד כוחות נאט"ו באפגניסטן עד 2021. כמו כן, ארצות הברית האשימה את עיראק בהחזקה ובפיתוח של נשק להשמדה המונית. בעקבות כך פלשה ארצות הברית לעיראק במרס 2003. ארצות הברית הצליחה להפיל את משטרו של סדאם חוסיין בתוך שבועות אחדים, אך לאחר נפילתו התפתחה בעיראק מלחמה ממושכת בין הצבא האמריקני וכוחות המשטר החדש שתחת חסותו לבין כוחות בלתי-סדירים וארגוני טרור. הצבא האמריקני יצא מעיראק ב-2011, לאחר שהושגה רגיעה יחסית בשטח. ב-2014, עם התחדשות מלחמת האזרחים בעיראק, יצאה ארצות הברית למבצע נחישות טבועה, שכלל בעיקר הפצצות אוויריות ופעולות קומנדו נגד המדינה האסלאמית בעיראק ובסוריה.
בבחירות לנשיאות ארצות הברית ב-2008, בתוך המיתון העולמי הגדול, נבחר לנשיאות ברק אובמה, הנשיא האפרו-אמריקאי הראשון בתולדותיה של ארצות הברית, וכן הנשיא הראשון ממוצא מעורב.
מבחינה דיפלומטית, ניהלו ארצות הברית וקובה מגעים, שהוכרזו לראשונה על ידי הנשיא ברק אובמה בדצמבר 2014, לחידוש יחסיהן הדיפלומטיים לאחר נתק של חצי מאה.[16] היחסים הדיפלומטיים בין שתי המדינות חודשו רשמית ביולי 2015, כאשר נפתחה שגרירות קובנית בוושינגטון, לראשונה מאז 1961 בימי המלחמה הקרה.[17] הנציגות האמריקאית נפתחה רשמית בהוואנה באוגוסט, עם טקס רשמי בהשתתפות מזכיר המדינה האמריקאי ג'ון קרי.[18]
בבחירות לנשיאות ארצות הברית ב-2016 נבחר דונלד טראמפ לנשיא מטעם המפלגה הרפובליקנית, מנגד בבחירות לנשיאות ארצות הברית ב-2020 הפסיד טראמפ את תפקידו לג'ו ביידן שהיה סגנו של הנשיא לשעבר ברק אובמה מטעם המפלגה הדמוקרטית, שסגניתו, קמלה האריס היא האישה הראשונה אשר מכהנת בתפקיד זה.
ערכים מורחבים – פוליטיקה של ארצות הברית, הממשלה הפדרלית של ארצות הברית, המשפט בארצות הברית, בחירות בארצות הבריתארצות הברית היא דמוקרטיה נשיאותית פדרלית, שמתנהלת על פי החוקה שהתקבלה בשנת 1789.
הנשיא נבחר בבחירות כלליות, בשיטה סבוכה שבה האזרחים בכל מדינה מצביעים לנציגי המדינה בחבר האלקטורים. הקונגרס האמריקאי הוא הרשות המחוקקת (ברמה הפדרלית) והוא מורכב משני בתים שחבריהם נבחרים בבחירות אישיות: בית הנבחרים, שבו לכל מדינה יש ייצוג פרופורציונלי לאוכלוסייתה; והסנאט שבו כל מדינה מקבלת ייצוג של שני סנטורים.
מאחר שכל מערכות הבחירות הן אישיות ומתנהלות כמעט תמיד בסיבוב יחיד בו "המנצח לוקח את הכול", הכוח הפוליטי מצוי כמעט בלעדית בידיהן של שתי מפלגות גדולות. מאז סוף המאה ה-19 שתי מפלגות אלה הן המפלגה הדמוקרטית והמפלגה הרפובליקנית. המפלגה הדמוקרטית נחשבת לשמאלנית יותר ("ליברלית") והרפובליקנית לימנית ("שמרנית"). כיום המפלגה הרפובליקנית מזוהה עם תמיכה בשוק חופשי, עם שמרנות דתית, עם התנגדות להפלות ועם ניציות ביטחונית. המפלגה הדמוקרטית מזוהה עם מדיניות של יותר שוויון כלכלי (סוציאל-דמוקרטיה), ושוויון למיעוטים (ובפרט לאפרו-אמריקאים), עם המאבק לזכויות אדם ואזרח ועם פתיחות כלפי הגירה ושיתוף גובר עם המוסדות הבינלאומיים. מבחינה גאוגרפית מרוכזים תומכי המפלגה הדמוקרטית, בצפון מזרח ארצות הברית, במערב המדינה, באזורים תעשייתיים בצפון מרכז המדינה ובערים הגדולות. לעומת זאת הרפובליקנים שולטים בדרום ארצות הברית (אזור שבאופן מסורתי היה דווקא מעוז דמוקרטי עד שנות השישים). כשיטה הדוגלת בעקרון הייצוג, נותנת החוקה בארצות הברית סמכויות רחבות לנשיא, משטר זה מכונה "משטר נשיאותי".
משנבחר הנשיא, ועד סוף תקופת כהונתו, הוא אינו זקוק לאמון מצד רוב הקונגרס. אמנם הקונגרס רשאי להעבירו מכהונתו על ידי תהליך מיוחד של העמדה לדין על ייסוד האשמה בבגידה, קבלת שוחד או פשעים ועבירות חמורות אחרות, אך עד היום לא הועבר אף נשיא אחד של ארצות הברית מכהונתו. הנשיא ה-17, אנדרו ג'ונסון, היה הכי קרוב לכך.
סמכויות הנשיא רחבות מאוד ומתפשטות על כל תחום הרשות המבצעת. בארצות הברית אין ממשלה לפי המתכונת המקובלת, קרי גוף קיבוצי של שרים, אשר מחליט ברוב קולות. הקבינט מורכב ממזכירי מחלקות הממשל הפדרלי ובנוסף מורכב גם מחטיבות אדמיניסטרטיביות מיוחדות (דהיינו, שמטעמי ניהול וארגון).
בראש הרשות השופטת נמצא בית המשפט העליון של ארצות הברית שלו יכולת ביקורת שיפוטית, כלומר, הסמכות לבטל חוקים העומדים בסתירה לעקרונות החוקה. מתחת לבית המשפט העליון ישנה היררכיה של בתי משפט פדרליים לערעורים ובתי משפט מחוזיים פדרליים ומתחתם מערכות המשפט של המדינות השונות. כמו רבות מארצות העולם ששורשיהן בממלכת בריטניה נהוגה בארצות הברית שיטת המשפט המקובל.
ערך מורחב – כלכלת ארצות הבריתהכלכלה של ארצות הברית היא כלכלה מעורבת, מבוססת קפיטליזם, גדולה ומפותחת, עשירה באוצרות טבע ורוב שטחיה פוריים. המטבע של ארצות הברית הוא הדולר אמריקאי והוא ידוע בסימן $. על פי קרן המטבע הבינלאומית התוצר המקומי גולמי של ארצות הברית עומד על יותר מ-14 טריליון דולר,[19] המהווה כ-20% מהתמ"ג העולמי, שני רק לתוצר המקומי הגולמי הכולל של מדינות האיחוד האירופי. המדינה ממוקמת במקום השמיני בעולם ביחס של תמ"ג נומינאלי לנפש ובמקום הרביעי בעולם ביחס של תמ"ג לנפש במונחי כוח קנייה (PPP). ארצות הברית היא היבואנית הגדולה ביותר של סחורות ושירותים, והיצואנית השנייה בגודלה. שותפותיה העיקריות למסחר הן: קנדה, סין, מקסיקו, יפן והאיחוד האירופי.
אומדנים עבור השנים האחרונות:
קצת למעלה מחמישית משטח ארצות הברית מעובד לצורכי חקלאות שלחין.
על פי לשכת מפקד האוכלוסין של ארצות הברית, ההכנסה החציונית ברוטו למשק בית (לשנה) ב-2005 הייתה 46,326 דולר, כאשר ההבדלים בין המדינות השונות בארצות הברית הם מהותיים, למשל, בעוד ההכנסה לשנה בניו ג'רזי הייתה 60,246 דולר, במיסיסיפי גובהה 34,396 דולר. ההכנסה החציונית לנפש הייתה 25,036$ בשנה, ההכנסה החציונית לשכיר הייתה כ-40 אלף דולר.
פערי ההכנסות מבחינת מוצא גזעי מראים על הבדל שכר בין שכירים ממוצא אפריקאי והיספני (בעיקר מקסיקני) לעומת עמיתיהם ממוצא לבן (אירופאי) ואסייתי (לרוב מהמזרח הרחוק). ההכנסה החציונית למשק בית שבראשו עומד אדם ממוצא אסייתי היא הגבוהה ביותר והיא עומדת על $57,518, ללבנים $48,977 ולאפריקאים $30,134.
פערי ההכנסות בארצות הברית הם מהגבוהים בעולם המתועש. בשנת 2006 העשירון העליון הרוויח פי-16 יותר מהעשירון התחתון. כאשר החמישון התחתון מרוויח עד 18,500 דולר לשנה, החמישון העליון מרוויח יותר מ-92,000 דולר לשנה למשק בית.
שווי כולל חציוני (Median net wealth) ב-2004 היה 93,100$ למשק בית. הרבעון העליון היה בעל נכסים בשווי של 422,400$ למשק בית (לא כולל שווי בית המגורים העיקרי). התפישה הרווחת של "החלום האמריקאי" והניעות החברתית של ארצות הברית שמשכה מהגרים רבים למדינה במשך המאות ה-19 וה-20 נמשכת, חוקרים רבים קובעים שהניעות החברתית בארצות הברית גבוהה יחסית למדינות מערב אירופה וקנדה.
ערך מורחב – מדינות ארצות הבריתארצות הברית היא פדרציה של חמישים מדינות. שלוש עשרה המדינות המקוריות ירשו את שלוש עשרה המושבות שהתמרדו כנגד השלטון הבריטי. יתר המדינות הוקמו על שטחים או טריטוריות שנרכשו או נכבשו במלחמה. ורמונט, טקסס והוואי שונות בכך שלפני הצטרפותן לארצות הברית הן היו רפובליקות עצמאיות. בתחילת דרכה של ארצות הברית נוצרו שלוש מדינות חדשות מתוך השטח של מדינות קיימות: קנטקי מווירג'יניה, טנסי מקרוליינה הצפונית, ומיין ממסצ'וסטס. וירג'יניה המערבית נפרדה מווירג'יניה במהלך מלחמת האזרחים האמריקנית. הוואי היא המדינה האחרונה שהצטרפה לארצות הברית. בית המשפט העליון של ארצות הברית קבע כי למדינות אין זכות לפרוש מהאיחוד.
המדינות משתרעות על פני הרוב המוחלט של השטח היבשתי של ארצות הברית. האזורים האחרים המוגדרים כחלק מארצות הברית הם מחוז קולומביה, שבו נמצאת וושינגטון הבירה שבה נמצאים מוסדות השלטון כגון הבית הלבן, ואטול פאלמירה שהוא טריטוריה לא מאוכלסת באוקיינוס השקט. ארצות הברית שולטת בחמש טריטוריות מאוכלסות: פוארטו ריקו ואיי הבתולה של ארצות הברית באיים הקריביים; וסמואה האמריקאית, גואם ואיי מריאנה הצפוניים באוקיינוס השקט. אנשים הנולדים בטריטוריות הללו (מלבד סמואה האמריקאית) מקבלים אזרחות אמריקאית.
חלוקת הסמכויות בין השלטון המקומי במדינות השונות לשלטון הפדרלי נקבעת על פי חוקת ארצות הברית. למרות השינויים שנעשו בחוקה לאורך השנים בדבר חלוקת התפקידים, נשמרה חלוקת התפקידים כאשר בנושאים היומיומיים כגון חינוך, בריאות, תשתיות ודומיהם נמצאים בסמכות השלטון המקומי במדינות השונות, ואילו נושאים הדורשים ראייה כלל מדינית כגון מדיניות חוץ, מדיניות צבאית וסחר חוץ נמצאים בסמכות השלטון הפדרלי.
 | |
| מפה פיזית של 48 המדינות הפנים-יבשתיות של ארצות הברית | |
| שטח כולל | |
| סה"כ שטח | 9,629,091 ק"מ² |
| שטח יבשתי | 9,158,960 ק"מ² |
| שטח אגמים ונהרות | 470,131 ק"מ² |
| קו רוחב | 38°0' N |
| קו אורך | 97°0'W |
| אורך גבולות | |
| קנדה | 8,864 ק"מ |
| מקסיקו | 3,327 ק"מ |
| אורך קווי החוף | 19,920 ק"מ |
| גבולות ימיים: קובה, איי בהאמה ורוסיה | |
| אורך מים טריטוריאליים | 22 ק"מ |
ערך מורחב – גאוגרפיה של ארצות הבריתארצות הברית היא השלישית בגודלה בין ארצות תבל (אחרי רוסיה וקנדה). היא גובלת עם קנדה בצפון ועם מקסיקו בדרום. גבול ארצות הברית-קנדה, אשר נקבע באמצע המאה ה-19, נמשך בקו ישר לאורך קו הרוחב ה-49 צפון, תוך שהוא חוצה נהרות ואגמים (ארבע מן הימות הגדולות חצויות בין המדינות, ורק ימת מישיגן שייכת כולה לארצות הברית), ללא התחשבות בתוואים טופוגרפיים כלשהם. אך גבול זה אינו יוצר בעיות; יש זהות רבה בין שני עברי הגבול מבחינת תרבות, שפה, מסורת ורמת חיים. אורך הגבול הדרומי עם מקסיקו הוא כמחצית מזה של הגבול עם קנדה, ורובו עובר באזורים מדבריים.
במזרח שוכנת ארצות הברית לחופי האוקיינוס האטלנטי, וחוף זה ארוך פי שניים מזה של החוף המערבי שעל האוקיינוס השקט. שוני זה נגרם בשל המפרצים העמוקים המצויים בחלקו העליון של החוף המזרחי, ואכן, שם נמצאים גם הגדולים בנמלי ארצות הברית (בוסטון, ניו יורק, פילדלפיה, ובלטימור). חלקו הדרומי של החוף רדוד ואינו נוח לספנות. הנמל הגדול היחידי בדרום הוא נמל ניו-אורלינס, השוכן בדלתת המיסיסיפי, החסום תדיר בסחף הנהר, ומחייב פעולות תחזוקה מתמידות ויקרות.
פני השטח של ארצות הברית מותווים על ידי שרשראות הרים החוצצות בין האזורים הגאוגרפיים השונים. שרשראות ההרים נמתחות מצפון לדרום במקביל לחופי היבשת: הרי האפלצ'ים מקבילים לחוף המזרחי, ואילו הרי הרוקי וכן רכס קסקייד והרי סיירה נבאדה מקבילים לחוף המערבי. כתוצאה מכך נוצרו שבעה אזורי טבע עיקריים לאורכה של ארצות הברית, ברצועות אורך מצפון לדרום: (1) החוף האטלנטי; (2) רכסי האפאלאצ'ים; (3) המערב התיכון; (4) הרי רוקי; (5) אגן המדבריות המערבי; (6) הרי סיירה; (7) החוף הפסיפי.
בחוף המזרחי - ממוצע הגשמים הוא בין 760–1,270 מ"מ לשנה, והם יורדים ברוב חודשי השנה. הקיץ חם עם הרבה שמש, והטמפרטורה הממוצעת היא 27–32 מעלות צלזיוס. בדרום, במיוחד בפלור
.svg)
.jpg)
