בוסניה והרצגובינה

בּוֹסְנִיָּה וְהֶרְצֶגוֹבִינָה (בבוסנית וקרואטית: Bosna i Hercegovina; בסרבית באותיות קיריליות: Босна и Херцеговина) היא מדינה בחבל הבלקן שבדרום אירופה, ששטחה 51,209 קילומטר רבוע^[9] המונה נכון ל-2022 כ-3,247,759 נפשות. המדינה כוללת אוכלוסין משלושה לאומים: בוסנים-מוסלמים שהם הרוב, ומיעוטים משמעותיים של סרבים-נוצרים-אורתודוקסים וקרואטים-קתולים. שלושה לאומים אלה מהווים "העמים המרכיבים". אזרחי המדינה כולם - נקראים "בוסנים". המדינה מורכבת משתי ישויות ב-ניהול עצמי נרחב: הפדרציה של בוסניה והרצגובינה ורפובליקה סרפסקה^[10].

המונח "בוסנים" מפנה לכאן. לערך העוסק בקבוצה אתנית של בוסנים מוסלמים, ראו בוסניאקים.

בוסניה והרצגובינה
Bosna i Hercegovina
Босна и Херцеговина

דגל סמל
לחצו כדי להקטין חזרה לחצו להגדלה
מוטו לאומי	אין
המנון לאומי	ההמנון הלאומי של בוסניה והרצגובינה המנון
ממשל
משטר	רפובליקה פדרלית
ראש המדינה	נשיאוּת בוסניה והרצגובינה
נשיאוּת בוסניה והרצגובינה	ז'לקו קומשיץ'
ראש הרשות המבצעת	יושב ראש מועצת השרים של בוסניה והרצגובינה
יושב ראש מועצת השרים של בוסניה והרצגובינה	בוריאנה קרישטו
שפה רשמית	אין (ברמה המקומית: בוסנית, סרבית וקרואטית)
עיר בירה	סרייבו 43°52′N 18°25′E (והעיר הגדולה ביותר)
רשות מחוקקת	פרלמנט
גאוגרפיה
יבשת	אירופה
שטח יבשתי[1]	51,197 קמ"ר (129 בעולם)
אחוז שטח המים	זניח
אזור זמן	UTC +1
היסטוריה
הקמה
– הכרזת עצמאות – תאריך	מיוגוסלביה 3 במרץ 1992[2]
ישות קודמת	הרפובליקה הפדרלית הסוציאליסטית של יוגוסלביה הרפובליקה הפדרלית הסוציאליסטית של יוגוסלביה
דמוגרפיה
אוכלוסייה[3] (הערכה 1 באפריל 2025)	3,146,101 נפש (136 בעולם)
צפיפות	61.45 נפש לקמ"ר (153 בעולם)
דת	אסלאם (51%) נצרות (46%)[4][5]
אוכלוסייה לפי גילאים[6] גילאי 0–14 13.04% גילאי 15–24 10.50% גילאי 25–54 39.11% גילאי 55–64 15.12% גילאי 65 ומעלה 22.23%
כלכלה
תמ"ג[7] (2023)	27.06 מיליארד $ (113 בעולם)
תמ"ג לנפש	8,599$ (103 בעולם)
מדד הפיתוח האנושי[8] (2022)	0.779 (80 בעולם)
מדד ג'יני	33 (נכון ל־2011)
מטבע	המארק הסחיר‏ (BAM)
בנק מרכזי	הבנק המרכזי של בוסניה והרצגובינה
שונות
חגים לאומיים	יום העצמאות (בוסניה והרצגובינה)
סיומת אינטרנט	ba
קידומת בין־לאומית	387
www.fbihvlada.gov.ba
(למפת בוסניה והרצגובינה מוגדלת)   סרייבו ביחאץ' באניה לוקה מוסטאר סרייבו המזרחית זניצה טרבינייה הים האדריאטי קרואטיה סרביה מונטנגרו א. בוסניה והרצגובינה (למפת בוסניה והרצגובינה רגילה)   סרייבו ביחאץ' באניה לוקה מוסטאר סרייבו המזרחית זניצה טרבינייה הים האדריאטי קרואטיה סרביה מונטנגרו א. בוסניה והרצגובינה

המדינה גובלת מצפון וממערב בקרואטיה, ממזרח בסרביה, ומדרום במונטנגרו; היא מוקפת יבשה, למעט קו חוף של 24 ק"מ בחוף הים האדריאטי, מה שהופך אותה למשוללת כמעט מסחר ימי. עיר הבירה שהיא הגדולה ביותר היא סרייבו.

בעבר, כאחת משש מדינות היסוד של הרפובליקה הפדרלית הסוציאליסטית של יוגוסלביה, בוסניה והרצגובינה קיבלה את עצמאותה במהלך מלחמות יוגוסלביה, בשנות ה-90 של המאה ה-20.

מבחינה מדינית, המדינה מחולקת כאמור לשתי ישויות: רפובליקה סרפסקה הסרבית, והפדרציה של בוסניה והרצגובינה הבוסניאקית-קרואטית. בוסניה היא האזור הגאוגרפי המרכזי של המדינה, והרצגובינה היא האזור הדרומי, המכונה כך מהמאה ה-19.

מקור השם

השם בוסניה מקורו בנהר בוסנה, ששמו גזור מהשורש "בוס" שמשמעותו בשפות הודו-אירופיות רבות - מים זורמים. אזכור ראשון של השם בוסניה הוא מ-958, כשהקיסר הביזנטי קונסטנטינוס השביעי פורפירוגנטוס כינה את האזור המינהלי הזה בשם בוסניה, במסגרת האימפריה הביזנטית.

איזור הרצגובינה דהיום נודע בימי הביניים המוקדמים כזאומליה, על שם השבט הסלאבי זאצלומוי שישב בו.

ב-1440 נשלט האיזור על ידי השליט סטייפאן ווקצ'יץ' קוסאצ'ה (Stjepan Vukčić Kosača) שכינה עצמו בעוד כמה שמות, ביניהם "הרצוג (בגרמנית דוכס) של סנט סאווה", הלורד של חאום ופרימוריה, והדוכס הגדול של ממלכת בוסניה. האיזור בו שלט נקרא מאוחר יותר בשם "אדמת הרצוג", או הרצגובינה.

היסטוריה

ערך מורחב – היסטוריה של בוסניה והרצגובינה

התקופה הפרה-סלאבית

ההתיישבות בבוסניה מסוף תקופת האבן החדשה. בתחילת תקופת הברונזה הופיעו שבטים הודו-אירופאים אילירים במקום בני תקופת האבן. הקלטים החלו להגר לאזור מן המאה ה-3 לפנה"ס ובמהלך המאה ה-4 לפנה"ס תוך גירוש השבטים האילירים. עם זאת, היו שבטים קלטים ואילירים שהתמזגו ביניהם (השוני בין השבטים התבטא בעיקר בשפת הדיבור). במאה השלישית לפני הספירה פרצה מלחמה בין השבטים האילירים לצבא האימפריה הרומית. בעידן הרומי התיישבו באיזור אנשים מכל רחבי האימפריה הרומית לצד השבטים האילירים. הנצרות הגיעה לאזור במאה הראשונה לספירה.

לקראת סוף האימפריה הרומית, האזורים דלמטיה ופאנוניה (שהיו בבוסניה דהיום) סופחו אל הקיסרות הרומית המערבית. האזור נכבש על ידי האוסטרוגותים בשנת 455, ומאוחר יותר על ידי האלנים וההונים. במאה ה-6, הקיסר הביזנטי יוסטיניאנוס הראשון כבש את האזור וסיפח אותו אל האימפריה הביזנטית.

הסלאבים היגרו לאיזור מצפון מזרח אירופה עם עמים נוספים משם. הם פלשו לאימפריה הרומית המזרחית והתיישבו בבוסניה והרצגובינה של היום. הקרואטים והסרבים הגיעו בגל הפלישה השנייה לשם, של העמים הסלאבים.

תקופת ימי הביניים

בימי הביניים הוקמה ישות פוליטית במערב חבל הבלקן, עם הפלישה הסלאבית הראשונה. שבטים אלה הביאו עמם מבנה סוציאלי ושבטי פיאודלי, ורק עם פלישת הפרנקים במהלך המאה ה-9 קיבלו הסלאבים הדרומיים את הנצרות.

ממלכת סרביה וקרואטיה פיצלה את השליטה בבוסניה והרצוגבינה. בהמשך, השליטה באזור עברה לסירוגין בין ממלכת הונגריה והאימפריה הביזנטית והאיזור נהפך לשטח מריבה. במהלך המאה ה-12 האיזור פוצל שוב, ומאוחר יותר נעשה עצמאי תחת שליט מקומי שכונה באנס. השליט הראשון, באן קואלין, השיג שקט ושלום לאורך 20 שנים, תוך תמרון בין הכנסייה הבוסנית והכנסייה הקתולית. בתקופת שלטונו פרח המסחר עם איזורים שכנים כוונציה.

ההיסטוריה של בוסניה מן המאה ה-14 החלה בסכסוך בין שתי המשפחות שוביץ' (Šubić) וקוטרומניץ' (Kotromanić), שהסתיים ב-1322 כשנהייה סטייפאן קוטרומאניץ' (Stjepan II Kotromanić) לבאן (שליט). עד מותו ב-1353 הוא הצליח להגדיל את שטחי הממלכה מצפון וממערב, וכן סיפח את זאומליה וחלקים מדלמטיה. תחת שלטון אחיינו-יורשו טוורטקו (Tvrtko), בוסניה גדלה גם בכוחה וגם בשטחה, עד שלבסוף הפכה לממלכה עצמאית ב-1377. עם מותו ב-1391, בוסניה החלה נחלשת.

התקופה העות'מאנית

פרובינציית בוסניה בתקופה העות'מאנית

האימפריה העות'מאנית שהחלה בכיבוש אירופה היוותה איום גדול על חבל הבלקן באמצע המאה ה-15. בתום עשור של אי יציבות, נפלה בוסניה ב-1463 והרצגובינה נפלה ב-1482. בגיבוי ממלכת הונגריה מוקמת שוב "ממלכת בוסניה", עד לפירוקה ב-1527.

נפילת בוסניה לידי האימפריה העות'מאנית החלה עידן חדש בהיסטוריה של בוסניה, שהביא לשינויים מהותיים בתרבות ובפוליטיקה במדינה: העות'מאנים התירו לבוסנים לשמר את זהותם בכך ששילבו אותם כפרובינציה נפרדת באימפריה העות'מאנית, תוך שמירה על השם ההיסטורי והשלמות הטריטוריאלית. בכך הייתה בוסניה למקרה יוצא דופן בתקופת השלטון העות'מאני בבלקנים.

העות'מאנים הביאו מספר שינויים משמעותיים במינהל הסוציו-מדיני, כולל שיטת רישום המקרקעין והבעלות בהם, וכן ארגון מחדש של יחידות השלטון המקומי ושיטה מורכבת של דירוג חברתי על פי מעמדות ודתות. לשלוש מאות שנות השלטון העות'מאני הייתה גם השפעה ניכרת על הרכב האוכלוסייה בבוסניה, בעקבות כיבושי האימפריה, המלחמות התכופות עם המעצמות האירופיות, גלי הגירה כתוצאה מאילוצים כלכליים והוראות השלטון, ומגפות. בתום השלטון העות'מאני היה המגזר המוסלמי דובר השפה הסלאבית לגדול ביותר באוכלוסייה, כתוצאה מהגבלות שהטיל השלטון והמרת דת המונית מטעמי נוחיות. גם הקהילות הנוצריות בבוסניה עברו שינויים משמעותיים: הפרנציסקנים הבוסנים (והקהילה הקתולית כולה) זכו להגנה כלשהי בצווים שלטוניים רשמיים, בעוד הכנסייה הבוסנית נעלמה לחלוטין.

ככל שהתארך שלטון האימפריה העות'מאנית בבלקנים שופרו המצב הביטחוני הרווחה בבוסניה. מספר ערים, בהן סרייבו ומוסטאר, קמו והתפתחו לכדי מרכזים איזוריים של מסחר ולתרבות עירונית, כפי שתיעד ב-1648 הנוסע העות'מאני אווליה צ'לבי. ערים אלה זכו למימון הסולטאן לבניית מבנים רבים בסגנון האדריכלות הבוסנית; כך למשל נבנתה הספרייה הראשונה בסרייבו, מבני מדרסות, בית ספר להגות סופית, מסגדים, הגשר הישן במוסטאר, ועוד.

כמה מבני בוסניה אף השפיעו על תרבותה ומדיניותה של האימפריה העות'מאנית באותה עת. מגויסים מבני בוסניה היוו חלק משמעותי מהצבא העות'מאני בקרב מוהאץ' ובעימותים צבאיים אחרים, רבים מבני בוסניה עלו בסולם הדרגות והגיעו לעמדות פיקוד בכירות. בוסנים אחדים התבלטו בהגות הסופית ובשירה בטורקית, אלבנית, ערבית ובשפות הפרסיות.

בשלהי המאה ה-17 היחלשותה הצבאית של האימפריה העות'מאנית השפיעה על בוסניה, והסכם קרלוביץ מ-1699 הפך את בוסניה שוב לאיזור ספר בגבולה המערבי של האימפריה. המאה ה-18 אופיינה בכשלונות צבאיים נוספים של העות'מאנים, ביטויי מרי רבים בבוסניה ומספר מגפות שהיכו במדינה. ניסיונות סרק של השער הנשגב למודרניזציה של האימפריה העות'מאנית נתקלו בחוסר אמון ועוינות בבוסניה, שם עמדה האריסטוקרטיה המקומיים לשאת בעיקר הנזק כתוצאה מן הרפורמות המוצעות. זאת לצד התסכולים נוכח הוויתורים הגוברים של האימפריה למדינות הנוצריות במזרח, הגיעו לשיא בניסיון מרד כושל בראשות חוסיין גראדשצ'ביץ' (Husein Gradaščević) ב-1831, בעקבותיו ביצע הסולטאן מהמוט השני טבח ביניצ'רים ופיזר את היחידה. ניסיונות מרד נוספים דוכאו עד 1850, אך המצב המדיני בבוסניה המשיך להתדרדר. מצוקה חקלאית הביאה ב-1875 להתקוממות הרצגובינה בה השתתפו איכרים רבים. המרד שהתפשט למדינות נוספות בבלקן, גרם למעורבות המעצמות שכינסו לבסוף את קונגרס ברלין, שהביא להסכם ברלין ב-1878.

שלטון אוסטרו-הונגריה

ערך מורחב – השלטון האוסטרו-הונגרי בבוסניה והרצגובינה

בקונגרס ברלין מ-1878 קיבל שר החוץ של האימפריה האוסטרו-הונגרית, דיולה אנדראשי (Gyula Andrássy), את השליטה והמינהל בבוסניה והרצגובינה ואת הזכות להקים בסיסי צבא במחוז העות'מאני (סנג'אק) נובי פאזאר (בטורקית: Yeni Pazar sancağı), שנותר בשליטת האימפריה העות'מאנית. האימפריה האוסטרו-הונגרית ראתה בשליטה בבוסניה והרצגובינה נתיב דרכו תשיג השפעה בחצי המערבי של חבל הבלקנים.

עם השתלטותם הגיעו השלטונות האוסטרו-הונגריים להסכם עם הבוסנים אך בחלקים הדרומיים של בוסניה נותרו מתחים. השלטון האוסטרו-הונגריה החל בשורה של רפורמות חברתיות ומינהליות במדינה, שהפכו את בוסניה והרצגובינה ל"מושבה קולוניאלית למופת". לביסוס היציבות המדינית באזור והפגת המתחים עם הלאומנים הסלאבים בדרום, בית הבסבורג פעל לקודיפיקציה של מערכת החוקים המקומית, להנהגת מדיניות שלטונית חדשה וליישום מודרניזם. בין השאר בנה השלטון שלוש כנסיות קתוליות חדשות בסראייבו.

ב-18 ביוני 1881, שלוש שנים לאחר שהשתלטה על בוסניה והרצגובינה, זכתה האימפריה האוסטרו-הונגרית להכרה גרמנית ורוסית בסיפוח חבל ארץ זה, עם כינונה מחדש של ברית שלושת הקיסרים. אך עם עלייתו לשלטון של ניקולאי השני, קיסר רוסיה, חזרה בה רוסיה מההסכם והודיעה ב-1897 כי יש לבחון מחדש את סיפוח בוסניה, במועד עתידי שלא צוין.

בתחילת המאה ה-20 החלו אירועים חיצוניים להשפיע על יחסי בוסניה והרצגובינה עם האימפריה האוסטרו-הונגרית: ב-10 ביוני 1903 התחוללה בסרביה הפיכה עקובה מדם שהעלתה לשלטון בבלגרד ממשל קיצוני אנטי-אוסטרי. אחרי אירוע זה צצו ניסיונות סרביים לעורר מרד בשלטון תוך תמיכה במדינה סלאבית מאוחדת בדרום בוסניה והרצגובינה תחת שלטון בלגרד. המהלך זכה לתמיכה מועטה באוכלוסייה, ורוב התומכים בו היו מן המיעוט הנוצרי אורתודוקסי. המרד שפרץ באימפריה העות'מאנית ב-1908 העלה חששות כי השלטון באיסטנבול מנסה לשוב ולהשתלט על בוסניה והרצגובינה. אירועים אלה גרמו לשלטונות האוסטרו-הונגריים לחפש פתרון של קבע לשאלת בוסניה.

ב-2 ביולי 1908, בתשובה לתביעה אוסטרו-הונגרית, הציע שר החוץ הרוסי אלכסנדר איזוולסקי (ברוסית: Александр Петрович Извольский) תמיכה בסיפוח בוסניה -בתמורה לתמיכת וינה במאמצי רוסיה לזכות בגישת הצי הרוסי לים התיכון דרך הדרדנלים. לאור התמיכה הרוסית (לראשונה מזה 11 שנים) בסיפוח בוסניה, פרסמו שלטונות אוסטרו-הונגריה (ללא תיאום מראש עם הרוסים) ב-6 באוקטובר 1908 הכרזה על סיפוח בוסניה והרצגובינה. התגובה הבין-לאומית החריפה להכרזה זו גרמה לתחילת "משבר בוסניה". מאמץ רוסי נגד הסיפוח כשל לאחר שבריטניה וצרפת סירבו לתמוך בו, וכתוצאה - הרוסים ומדינת החסות שלהם סרביה נאלצו להכיר בסיפוחה של בוסניה והרצגובינה לאימפריה האוסטרו-הונגרית במרץ 1909.

המתחים המדיניים באזור הגיעו לשיאם ב-28 ביוני 1914 כשגברילו פרינציפ מקבוצת "היד השחורה", רצח את יורש העצר של אוסטרו-הונגריה, הארכידוכס פרנץ פרדיננד ורעייתו בסרייבו. אירוע זה הוא שהצית את מלחמת העולם הראשונה. אף שמבין הכוחות הלוחמים של המדינות השונות היו גם בוסנים, בוסניה והרצגובינה כמעט ולא סבלו נזקים ישירים מן המלחמה הגדולה.

ממלכת יוגוסלביה

בעקבות מלחמת העולם הראשונה שולבה בוסניה במדינת הסלובנים, הקרואטים והסרבים (שהצטרפה מאוחר יותר לסרביה). החיים בבוסניה והרצגובינה הושפעו משני גורמים עיקריים: המצב הסוציו-אקונומי והמצב הפוליטי. הממשלות והקואליציות ביוגוסלביה התחלפו בצורה תכופה יותר ויותר. המאבקים הפוליטיים העיקריים היו בין הקרואטים שרצו פיזור ממשלות וסמכויות לאזורים השונים לבין הריכוזיות של הסרבים. במהלך תקופה זו חולקה בוסניה והרצגובינה ל-33 מחוזות שנקראים אובלאסטה (Oblast) על פי אזורים גאוגרפיים. חלוקה זו החליפה את החלוקה הישנה לששת המחוזות.

ייסוד ממלכת יוגוסלביה ב-1929, חילק מחדש את בוסניה והרצגובינה למספר אזורים על פי מוצא אתני והיסטורי, עקב זאת הזהות הבוסנית המאוחדת התפרקה. המתיחות הסרבית-קרואטית על מבנה יוגוסלביה לא הביאה בחשבון את מצב בוסניה והרצגובינה. הסכם צווטקוביץ'-מאצ'ק (Cvetković-Maček), שהוליד את מדינת קרואטיה ב-1939, מיקם את בוסניה והרצגובינה בין סרביה לבין קרואטיה. יוגוסלביה נכבשה לבסוף על ידי הצבא הגרמני ב-6 באפריל 1941.

מלחמת העולם השנייה

כאשר ממלכת יוגוסלביה נכבשה על ידי הכוחות הגרמנים במלחמת העולם השנייה, כל בוסניה הועברה לשלטון מדינת קרואטיה שהייתה בובה נאצית (כמו צרפת של וישי).

השלטון הנאצי בבוסניה הוביל רדיפות ורציחות, ומאוחר יותר השמדה כללית של האוכלוסייה היהודית. מדינת הבובה הקרואטית התנכלה גם לאוכלוסייה הסרבית המקומית. בעקבות זאת סרבים רבים הצטרפו לצ'אטניקים, ארגון מורדים סרבי מלוכני שנלחם מלחמת גרילה נגד כוחות הכיבוש. אנשי הארגון ביצעו גם רציחות, בעיקר נגד אזרחים מוסלמים בוסניאקים שהיו תחת אזור שלטונם.

בתחילת 1941, יוגוסלביה הקומוניסטית תחת שלטונו של יוסיפ ברוז טיטו ארגנה קבוצות התנגדות רב-אתניות, שנקראו הפרטיזנים, שנלחמו נגד כוחות הציר והפרטיזנים המלוכנים (הצ'טניקים). ב-25 בנובמבר 1943 המועצה האנטי פשיסטית לשחרור יוגוסלביה החליטה בוועידה ביאיצה לייסד מחדש את בוסניה והרצגובינה כרפובליקה בתוך יוגוסלביה בגבולות שנקבעו על ידי העות'ומנים במאה ה-19 (באופן רשמי, בוסניה והרצגובינה הוקמה רק ב-1946 לאחר כתיבת החוקה שהפכה את בוסניה והרצגובינה באופן רשמי לאחת משש הרפובליקות שהרכיבו את המדינה החדשה). בסוף מלחמת העולם השנייה הוקמה הרפובליקה הפדרלית העממית של יוגוסלביה שאיגדה בפדרציה את המדינות מקדוניה, מונטנגרו, סרביה, בוסניה והרצגובינה, קרואטיה וסלובניה. ב-1963 הפדרציה שינתה את שמה לרפובליקה הפדרלית הסוציאליסטית של יוגוסלביה.

יוגוסלביה ה"עממית" וה"סוציאליסטית"

בזמן תקופת המשטר הקומוניסטי הייתה בוסניה והרצוגבינה מדינה במסגרת פדרציה של יוגוסלביה. בשל מיקומה של בוסניה בלב הפדרציה, היא נבחרה לשמש כמרכז פיתוח תעשיית הביטחון הצבאית. הדבר גרם לריכוז גדול של נשק ואנשי צבא בבוסניה. במשך רוב התקופה היוגוסלבית, בוסניה הייתה מדינה שלווה ומשגשגת מאוד, עם תעסוקה גבוהה, כלכלה תעשייתית ויצואנית חזקה, עם מערכת חינוך טובה וביטחון חברתי ורפואי לכל אזרח. החל משנות ה-60 וה-70 מספר חברות בין-לאומיות כגון פולקסווגן, מרלבורו, הולידיי אין וקוקה-קולה הקימו מפעלים במדינה. בשנת 1984 העיר סרייבו אירחה את אולימפיאדת החורף.

בשנות החמישים, השישים והשבעים החלה בבוסניה עלייה של אליטה פוליטית, המורכבת מפוליטיקאים שעבדו עם המערכת הסוציאליסטית, אך הגנו על הריבונות הבוסנית. שאיפותיהם נעשו רלוונטית בסערה הפוליטית של שנות השמונים, לאחר מותו של טיטו, וכיום הם נחשבים כמבשרי העצמאות הבוסנית. ברם, הרפובליקה לא יכלה להימנע מעליית הלאומנות שאפיינה את התקופה, כאשר עם נפילת הקומוניזם ופירוק יוגוסלביה התערערה דוקטרינת הסובלנות שאפיינה משטר זה^[11].

מלחמת בוסניה

ערכים מורחבים – מלחמת בוסניה, טבח סרברניצה

בשנת 1990 נערכו בבוסניה בחירות רב מפלגתיות ראשונות, בהן השלטון הקומוניסטי הוחלף בקואליציה של מפלגות המייצגות את שלוש העדות במדינה – הבוסניאקים, הסרבים, והקרואטים. הפדרציה היוגוסלבית דה־פקטו חדלה מלהתקיים לאחר הכרזות העצמאות של קרואטיה וסלובניה. הכרזות אלה גררו ויכוח ציבורי בדבר עתיד בוסניה והרצגובינה. רוב התושבים הסרבים צידדו בהישארות ביוגוסלביה, בעוד שמרבית הבוסניאקים והקרואטים תמכו בעצמאות מלאה^[12].

הקואליציה הרב־לאומית שרדה שנה בלבד, כאשר ב־24 באוקטובר 1991 חברי הפרלמנט הסרבים, רובם מהמפלגה הדמוקרטית הסרבית, נטשו את בניין הפרלמנט בסרייבו, והקימו את אספת העם הסרבי בבוסניה והרצגובינה. אספה זו הכריזה ב־9 בינואר 1992 על הקמתה של "הרפובליקה הסרבית של בוסניה והרצגובינה". באוגוסט של אותה שנה שם הישות השתנה ל"רפובליקה סרפסקה".

בנובמבר 1991, הענף הבוסני של מפלגת "האיחוד הדמוקרטי הקרואטי" (HDZ) ששלטה בקרואטיה באותו זמן הכריז על הקמת הקהילה הקרואטית של הרצג-בוסניה, כחלק נפרד מהטריטוריה של בוסניה והרצגובינה, כאשר הענף הצבאי של ישות זו נקרא "מועצת ההגנה הקרואטית". הקהילה לא זכתה להכרה מהממשלה הבוסנית, שהכריזה עליה כבלתי חוקית^[13].

בין ה־29 בפברואר ל־1 במרץ 1992 התקיים בבוסניה משאל עם לגבי עצמאות המדינה. רוב הסרבים המתגוררים בבוסניה החרימו את המשאל, שלווה באירועי אלימות מצדם, בהם נהרגו שלושה אזרחים^[2]. אחוז ההצבעה היה 63.4, כאשר 99.7 אחוז מהמצביעים תמכו בעצמאות^[14]. בוסניה והרצגובינה הכריזה עצמאות ב־3 במרץ 1992, קיבלה הכרה בין-לאומית מהקהילה האירופית ב-6 באפריל^[15], והתקבלה כחברה באומות המאוחדות ב־22 במאי^[16]. במרץ 1991 התקיימו שיחות בין מנהיג סרביה סלובודן מילושביץ' לבין מנהיג קרואטיה פרניו טוג'מן בדבר חלוקת הטריטוריה הבוסנית בין מדינותיהם^[17].

לאחר הכרזת העצמאות, החלו מיליציות מקומיות של תושבים סרבים להתארגן במדינה. התקפות אלה נחלו הצלחה, שכן הממשל הבוסני סבל ממחסור בציוד, ולא היה מוכן למלחמה^[17]. בעקבות ההכרה הבין-לאומית בעצמאות בוסניה, החל לחץ דיפלומטי על הצבא העממי היוגוסלבי לעזוב את המדינה, מה שנעשה באופן רשמי ביוני 1992. ברם, חיילי הצבא הסרבים שהתגוררו בבוסניה המשיכו לפעול תחת השם "צבא רפובליקה סרפסקה". קבוצה זו השתמשה בשאריות הציוד של הצבא היוגוסלבי, שנותרו בבוסניה. כמו כן הגיעו אליהם קבוצות של מתנדבים מסרביה, וגם סיוע הומניטרי, לוגיסטי וכספי מהרפובליקה הפדרלית של יוגוסלביה. בדרך זו, כוחתיה של רפובליקה סרפסקה הצליחו להשיג שליטה על רוב שטח המדינה בשנת 1992. התקדמות זו לוותה בטיהור אתני של בוסניאקים וקרואטים בוסנים, שכלל הקמת מחנות ריכוז, בהם התבצעו מעשי התעללות, אלימות ואונס כנגד אסירים^[18]. שיאו של הטיהור האתני היה בטבח סרברניצה ביולי 1995, בו נרצחו כ־8,000 מוסלמים בוסניאקים. הטבח הוגדר בידי בית הדין הפלילי הבין-לאומי ליוגוסלביה לשעבר כרצח עם. כמו כן, צבא רפובליקה סרפסקה קיים מצור על עיר הבירה סרייבו, שנמשך כמעט 4 שנים, בין 1992 ל־1995, והיה המצור הארוך ביותר בתולדות הלוחמה המודרנית – נמשך פי 3 יותר מהקרב על סטלינגרד. לאחר המצור מרבית סרייבו נותרה הרוסה, כאשר שיקומה הסתיים רק בשנת 2003.

הבוסניאקים והבוסנים־קרואטים ביצעו אף הם פשעי מלחמה, אם כי בקנה מידה מועט בהרבה^[19]. פשעים אלה בוצעו בעיקר במסגרת המלחמה הקרואטית-בוסנית, כאשר במהלך הטיהור האתני בעמק לשבה כוחות קרואטיים רצחו מאות מוסלמים, תקפו מספר רב של כפרים ועיירות וכלאו אזרחים במחנות ריכוז באירוע שנחשב לאחד מפשעי המלחמה הגדולים בסכסוך. אף המיליציות הבוסניאקיות ביצעו פשעי מלחמה, כגון בזיזה של שיירת סיוע הומניטרי^[20] ומעשי טרור, ביזה וטיהור אתני נגד אזרחים קרואטים במערב זניצה וגוצה גורה^[21].

המלחמה הסתיימה בשנת 1995, כאשר במסגרת הסכם וושינגטון הסתיים הסכסוך בין הבוסניאקים לקרואטים וקמה הפדרציה של בוסניה והרצגובינה המאחדת ביניהם. בעקבות לחץ בין-לאומי והפצצות של נאט"ו על שטחי רפובליקה סרפסקה נחתם בדצמבר של אותה שנה הסכם דייטון, בו הוסכמה חלוקת בוסניה והרצגובינה לשתי ישויות נפרדות, הפדרציה של בוסניה והרצגובינה, ורפובליקה סרפסקה. כמו כן נקבע בהסכם הרכב הממשלה הבוסנית, וניתן מנדט לכוח האכיפה של נאט"ו להתפרש במדינה.

בוסניה והרצגובינה העצמאית

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

פוליטיקה וממשל

בניין אספת הפרלמנט בבירה סרייבו

ערך מורחב – פוליטיקה של בוסניה והרצגובינה

בוסניה הרצגובינה, על פי הגדרתה היא רפובליקה פדרלית דמוקרטית, ייצוגית. בראש המדינה עומדים שלושה נשיאים – סרבי, בוסניאקי וקרואטי, אשר כל אחד מהם נבחר על ידי קהילתו שלו, בבחירות דמוקרטיות. הנשיא מחזיק בסמכויות ייצוגיות בלבד. ראש הרשות המבצעת הוא ראש הממשלה העומד בראש מועצת השרים. הרשות המחוקקת של בוסניה והרצגובינה מורכבת משני בתים – בית העמים ובית הנבחרים. בית המשפט העליון התחוקתי הוא העומד בראש הרשות השופטת העצמאית.

החוקה

החוקה של בוסניה והרצגובינה היא חלק חשוב מהסכם השלום בבוסניה והרצגובינה, הידוע בשם הסכם דייטון, שניסוחו החל ב-22 בנובמבר 1995 על יד העיר דייטון, במדינת אוהיו שבארצות הברית, ונחתם בפריז שבצרפת, ב-14 בדצמבר 1995. החוקה של בוסניה והרצגובינה מביאה 4 נספחים מהסכם דייטון, שהופך את השלטון לשלטון מסובך ומפוזר. בנוסף, על פי ההסכם, המדינה מכילה שתי ישויות – הפדרציה של בוסניה והרצגובינה ורפובליקה סרפסקה. החוקה של בוסניה והרצגובינה מבוססת על זכויות אדם, חופש קידום לשלום, צדק, סובלנות. בנוגע לשלטון, המדינה היא מדינה דמוקרטית עם בחירות חופשיות. הקבוצות האתניות השונות (הבוסניאקים הסרבים והקרואטים) במדינה נקראים "העמים המרכיבים".

ממשל

אדנאן טרזיץ', ראש ממשלת בוסניה והרצגובינה בשנים 2002–2007

אף על פי שבראש המדינה עומד נשיא, הוא אינו מחזיק בסמכויות ביצועיות משמעותיות. תפקידו העיקרי הוא למנות את ראש הממשלה שנבחר בבחירות דמוקרטיות, העומד בראש הרשות המבצעת הנקראת "מועצת השרים".

אספת הפרלמנט מורכבת משני בתים – בית העמים הוא הבית העליון, ובית הנבחרים הוא הבית התחתון. בבית העמים ישנם 15 צירים שעשרה מהם נבחרים על ידי הפדרציה של בוסניה והרצוגבינה. חמישה מהנציגים הם בוסניאקים, חמישה קרואטים וחמשת האחרים הם נציגים סרבים נבחרים על ידי רפובליקה סרפסקה. בבית הנבחרים ישנם 42 חברים: שני שלישים נבחרים על ידי הפדרציה של בוסניה והרצגובינה, ושליש נבחרים על ידי רפובליקה סרפסקה.

בית המשפט החוקתי של בוסניה והרצגובינה הוא בית המשפט העליון. מורכב מתשעה חברים, ארבעה מהם נבחרים על ידי בית הנבחרים של הפדרציה של בוסניה והרצוגבינה, שניים על ידי האספה של רפובליקה סרפסקה, ושלושה נבחרים על ידי בית הדין האירופי לזכויות אדם.

לביטחון פנים אחראי הסוכנות הממלכתית להגנה וחקירות.

מפלגות

לבוסניה והרצגובינה יש מערכת רב מפלגתית. חלק מהמפלגות הן מפלגות רב לאומיות וחלק מפלגות אתניות.

המפלגות הרב אתניות המרכזיות מפלגת בוסניה והרצגובינה. המפלגה הסוציאל-דמוקרטית של בוסניה והרצגובינה מפלגות בוסניאקיות מרכזיות מפלגת הפעולה הדמוקרטית. הקהילה העממית הדמוקרטית.

מפלגות סרביות מרכזיות המפלגה הדמוקרטית הסרבית (בוסניה והרצגובינה). המפלגה לקידום דמוקרטי. מפלגות קרואטיות מרכזיות. נוצרים דמוקרטים (בוסניה והרצגובינה). האיחוד הדמוקרטי הקרואטי של בוסניה והרצגובינה.

ראו גם: קטגוריה:בוסניה והרצגובינה: מפלגות

חלוקה מנהלית

ערך מורחב – חלוקה מנהלית של בוסניה והרצגובינה

בוסניה והרצגובינה – חלוקה לישויות העצמאיות

חלוקה למחוזות

חלוקה לאזורים

לבוסניה והרצגובינה ישנן כמה רמות של חלוקה מנהלית. החלוקה הראשית היא החלוקה של שתי הישויות העצמאיות – רפובליקה סרפסקה התופסת כ-49% משטח המדינה והפדרציה של בוסניה והרצגובינה שתופסת 51% מן המדינה. הישויות השונות הוקמו בעקבות הסכם דייטון בשנת 1995. נוסף לשתי ישויות אלו, מחוז ברצ'קו הוא מחוז פדרלי עצמאי השוכן בצפון המדינה ואינו משויך לאף אחת משתי הישויות.

החלוקה המשנית של המדינה היא החלוקה למחוזות. בפדרציה של בוסניה והרצגובינה נקראים המחוזות קנטונים, בבוסנית kantoni, בקרואטית županije ובסרבית кантони. בפדרציה ישנם עשרה מחוזות. ברפובליקה סרפסקה ישנם שבעה מחוזות הנקראים אזורים.

החלוקה המשנית של המחוזות היא החלוקה לרשויות מוניציפליות שונות (ערים, מועצות מקומיות, ומועצות אזוריות). במדינה ישנם 137 רשויות שונות, 74 בפדרציה של בוסניה והרצגובינה ו-63 מהם ברפובליקה סרפסקה.

חוץ מן הישויות, המחוזות והאזורים, במדינה ישנן ערים הנקראות "ערים ראשיות". הערים הן:

• סרייבו – עיר הבירה הפדרלית (וגם בירתה של הפדרציה של בוסניה והרצגובינה) והעיר הגדולה ביותר במדינה.
• באניה לוקה – עיר הבירה של רפובליקה סרפסקה והעיר השנייה בגודלה במדינה.
• מוסטאר – עיר הבירה הלא רשמית של הרצגובינה והעיר השלישית בגודלה במדינה.
• מזרח סרייבו – העיר הרביעית בגודלה במדינה.

חלוקת המדינה לישויות, מחוזות ואזורים.

הפדרציה של בוסניה והרצגובינה מחולקת מנהלית לעשרה מחוזות. אונה-סאנה (Una-Sana) פוסבינה (Posavina) טוזלה (Tuzla) זאניסה-דובוי (Zenica-Doboj) פודריניה הבוסנית (Bosnian Podrinje) מרכז בוסניה (Central Bosnia) הרצוגבינה-נארטאטוה (Herzegovina-Neretva) מערב הרצוגבינה (West Herzegovina) סרייבו (Sarajevo) מערב בוסניה (West Bosnia)

רפובליקה סרפסקה מחולקת מנהלית לשבעה אזורים. באניה לוקה (Banja Luka) דובוי (Doboj) בייאליינה (Bijeljina) ולסאניסה (Vlasenica) סרייבו רומנייה (Sarajevo-Romanija) פוֹצָ'ה (Foča) טראבינייה (Trebinje) מחוז ברצ'קו (Brčko) – מחוז עצמאי שלא שייך מבחינה אדמיניסטרטיבית לאף אחת מן הישויות.

יחסי חוץ

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

בוסניה-הרצגובינה היא מדינה משקיפה בארגון לשיתוף פעולה אסלאמי.

צבא

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

הכוחות המזוינים של בוסניה והרצגובינה הם הגוף הצבאי של בוסניה והרצגובינה. והם האחראים לביטחונה מפני פלישות חוץ ולסיוע לשאר כוחות הביטחון במדינה.

כלכלה

הכלכלה הבוסנית הרצגובנית מבוססת על חקלאות ותעשייה זעירה. בחקלאות, היבולים העיקריים הם: תפוח אדמה, תירס, כרוב, חיטה, עגבניות ובצל. היקף הדיג בבוסניה הרצגובינה הוא 2,550 טון שלל בשנה.

אוצרות הטבע הקיימים בבוסניה הרצגובינה הם עופרת, ברזל, בוקסיט, ליגניט, מנגן, נחושת, אלומיניום, כרום, אבץ, עץ ואנרגיה הידרו-אלקטרית. תעשיית המדינה כוללת הפקת וייצור פלדה, פחם, אלומיניום, ברזל, עופרת, אבץ, מנגן, בוקסיט, הרכבת כלי רכב, טקסטיל, מוצרי טבק, רהיטי עץ, הרכבת טנקים ומטוסים, מכשירי חשמל ביתיים, וזיקוק נפט.

היבוא למדינה עומד על שווי של 14.75 מיליארד ש"ח, בעיקר מקרואטיה, איטליה, גרמניה, וסלובניה, והיצוא ממנה הוא בשווי של 2.250 מיליארד ש"ח.

גאוגרפיה

הפארק הלאומי סוטייסקה בבוסניה והרצגובינה

בוסניה הרצגובינה ממוקמת במערב חבל הבלקן אשר ביבשת אירופה, גובלת בצפון ובמערב בקרואטיה, בסרביה במזרח ובדרום במונטנגרו. רוב המדינה הררית, במיוחד במרכזה שם ממוקמים האלפים הדינריים. צפון מזרח המדינה מאופיין בנוף מישורי ובקעות שטוחות ורוב הקרקע הפורייה מצויה בו. בדרום המדינה ישנה רצועה באורך של כ-23 קילומטרים המחברת את המדינה לים האדריאטי. ברצועה זו ממוקמת העיר נאום. הרצועה מפרידה בין החלק העיקרי של קרואטיה לבין מחוז דוברובניק-נרטבה, והופכת את המחוז למובלעת הגובלת מצפון ומצפון מערב בבוסניה והרצגובינה, מדרום ודרום מערב בים האדריאטי וממזרח במונטנגרו.

נהרות ראשים: נהר סאווה המהווה את הגבול הצפוני עם קרואטיה, ויובליו: דרינה, בוסנה ואונה.

דמוגרפיה

ערך מורחב – דמוגרפיה של בוסניה והרצגובינה

בבוסניה הרצגובינה חיות שלוש קבוצות אוכלוסייה: בוסניאקים, סרבים וקרואטים. הבוסניאקים הם ברובם מוסלמים, הסרבים בעיקר נוצרים אורתודוקסים והקרואטים בעיקר קתולים.

דתות

גרף דתות בבוסניה-הרצגובינה:

נכון ל-2013, מספר המוסלמים (הבוסניאקים) מהווים 51% מהאוכלוסייה ואילו הנוצרים (הסרבים והקרואטים ביחד) מהווים 46%: 31% סרבי-אורתודוקסי ו-15% קתולים. 3% אינם משתייכים לדת כלשהי.

קבוצות אתניות

נכון לשנת 2013, יש בבוסניה והרצגובינה זכויות מלאות לכלל הקבוצות האתניות. למרות ביטול דרישת הסרבים במדינה להפוך את רפובליקה סרפסקה למדינה עצמאית יש עדיין מתחים בין הקבוצות השונות. על אף שהקבוצה הבוסניאקית מהווה כמעט מחצית מן האוכלוסייה, הקבוצות האחרות לא מקבלות את הדומיננטיות שלה, כך שלסרבים יש ישות מדינית נפרדת (רפובליקה סרפסקה) ולקרואטים ייצוג פוליטי שווה.

• רוב תושבי המדינה הם בוסניאקים (מוסלמים), לאחר מכן סרבים (נוצרים-אורתודוקסים), ולבסוף קרואטים (נוצרים-קתולים). התפלגות אתנית:

בוסניאקים – 50.11%.

סרבים – 30.78%.

קרואטים – 15.43%.

אחרים – 2.73%.

יהודים

ערך מורחב – יהדות בוסניה והרצגובינה

בית הכנסת בעיר סרייבו

היהודים הראשונים שישבו באזור זה היו סוחרים מיוון וטורקיה שהיגרו לסרייבו בשנת 1541. הטורקים שישבו במקום, ביקשו לבודד את היהודים מהם ואכן, נבנה בעיר סרייבו רובע יהודי בשם "צ'יפוט חאן".

היהודים סבלו תחילה ממגבלות שהטילו המוסלמים, כפי שהיה גם בשאר מדינות האסלאם אך יחס זה השתנה עם הזמן והם זכו לזכויות שונות. היהודים קיבלו זכויות בשנת 1840 ובשנת 1856 קיבלו זכויות נוספות שעזרו להם להתפתח ולהגיע למעמד גבוה יותר מבעבר. עם שלטון האימפריה האוסטרו-הונגרית ניתנה ליהודים האמנציפציה.

במהלך מלחמת העולם השנייה נשלחו יהודים רבים מבוסניה-הרצגובינה להשמדה ומעט היהודים שנותרו לאחר המלחמה הקימו קהילה מחודשת בסרייבו או שעזבו לארץ ישראל.

נכון לשנת 2018 יש בבוסניה והרצגובינה מיעוט זניח של כ-1,000 יהודים, רובם בסרייבו. יהודי בוסניה נמצאים ביחסי שכנות הטובה עם האזרחים האחרים וכמעט שאין בה אנטישמיות, למרות זאת, ביולי 2018 רוססו צלבי קרס וכתובות "יודן"^[22].

שפות

תושבי בוסניה-הרצגובינה דוברים בוסנית, סרבית וקרואטית, שפות סלאביות דרומיות, שההבדלים ביניהן מינוריים.

אוכלוסייה

בבוסניה והרצגובינה ישנן שש ערים שעברו את קו מאה אלף התושבים והן: סרייבו עם 310.571 תושבים, באניה לוקה עם 225.123, זניצה עם 137.296 טוזלה עם 131.778 תושבים, העיר מוסטאר (ביתם של 111.833 תושבים ובירת הרצגובינה) וביילינה עם 108.305 תושבים.

חינוך

אוניברסיטת באניה לוקה

כחלק מהרפובליקה הפדרלית הסוציאליסטית של יוגוסלביה, בוסניה נהנתה ממערכת חינוך ברמה גבוהה. המערכת הזו לא רק עודדה תלמידים ללכת ללמוד במוסדות השכלה גבוהה, אלא גם כיבדה השקעה והשגים. שנים מילידי בוסניה זכו בעבר בפרס נובל, המפורסם שבהם הוא איוו אנדריץ' שזכה בפרס נובל לספרות ב-1961. בוסנים רבים עזבו את מדינתם על מנת ללמוד את מקצועות ההיי-טק במקומות כמו צפון אמריקה, אירופה ואוסטרליה. חלק מאזרחי בוסניה הגדירו את תופעת 'בריחת המוחות' כאנשים שיצאו ללמוד על מנת לעזור למדינתם בעתיד, אך רק מעטים חזרו לבוסניה לאחר סיום לימודיהם מחוץ לבוסניה והרצגובינה.

נכון לתחילת העשור השני של המאה ה-21 ישנן בבוסניה שבע אוניברסיטאות, אחת בכל עיר גדולה. במשך 15 השנים האחרונות, ההשכלה הגבוהה בבוסניה לא התפתחה בכיוון של מודרניזציה עקב המלחמה שהתרחשה ועקב המצב הכלכלי הקשה. אף על פי שהמלחמה הסתיימה זה מכבר, לא התבצעה שום רפורמה בחינוך בבוסניה והרצגובינה. למרות זאת, המדינה מועמדת לכניסה לאיחוד האירופאי.

תרבות

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

בימי הביניים בוסניה-הרצגובינה הייתה תחת השפעות מתחלפות של הנצרות ושל האסלאם, ועדיין רווחות בקרב קבוצות אתניות מקומיות מיתולוגיות קדם-נוצריות. השפעות סותרות אלו באו לידי ביטוי, בין השאר, בתופעה שהפכה נפוצה באזורים מסוימים במהלך ימי הביניים, וקיבלה את הכינוי סטצ'ק. מדובר בסוג ייחודי של מצבות, שמשלב השפעות נוצריות עם סימבולים של פולקלור קדם-נוצרי, ובהמשך גם השפעות עיצוב עות'מאניות.

מאז המחצית השנייה של המאה ה-19, אימצו בבוסניה-הרצגובינה את הסטצ'ק כסמל לאומי, ובשנת 2016 הן הוכרו כאתר מורשת עולמי של אונסק"ו, בשל ההצצה הנדירה שמראה תופעה זו על תמהיל האמונות הייחודי של האזור בימי הביניים.

אוכל

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

מוזיקה

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

חגים

תאריך	שם	נחגג על ידי	הערות
1 בינואר	ראש השנה האזרחית
7 בינואר	חג המולד האורתודכסי	נוצרים אורתודוקסים
9 בינואר	יום הרפובליקה		נחגג רק ברפובליקה סרפסקה
10 בינואר	עיד אל-אד'חא	מוסלמים	משתנה על פי לוח השנה המוסלמי
14 בינואר	ראש השנה האורתודוקסי	נוצרים אורתודוקסים	יומיים
27 בינואר	יום סנט סאואס	נוצרים אורתודוקסים
1 במרץ	יום העצמאות
14 באפריל	יום שישי הטוב	נוצרים קתולים
16 באפריל	חג הפסחא	נוצרים קתולים	יומיים
21 באפריל	יום שישי הטוב האורתודוקסי	נוצרים אורתודוקסים
23 באפריל	חג הפסחא האורתודוקסי	נוצרים אורתודוקסים	יומיים
1 במאי	יום העבודה
15 באוגוסט	יום האסוומפטיון	נוצרים קתולים
23 באוקטובר	עיד אל-פיטר	מוסלמים	משתנה על פי לוח השנה המוסלמי
1 בנובמבר	חג כל הקדושים	נוצרים קתולים
25 בנובמבר	יום הרפובליקה		נחגג רק בפדרציה של בוסניה והרצגובינה
25 בדצמבר	חג המולד	נוצרים
31 בדצמבר	עיד אל-אד'חא	מוסלמים	משתנה על פי לוח השנה המוסלמי

הטבלה נכונה לשנת 2006

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון: בוסניה והרצגובינה
מדריך למטייל בוויקימסע: בוסניה והרצגובינה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: בוסניה והרצגובינה

• אתר האינטרנט הרשמי של בוסניה והרצגובינה
• גבי גולדמן, בוסניה הרצגובינה: מסע לארץ השנאה, באתר nrg, "מעריב", 13 ביוני 2009
• אתר העוסק בתיירות בבוסניה והרצגובינה (אורכב 10.03.2015 בארכיון Wayback Machine)
• מפת בוסניה והרצגובינה
• מידע על בוסניה והרצגובינה בקטלוג הספרייה הלאומית
• אתר משרד החוץ בוסניה והרצגובינה
• המוסד לקידום השקעות זרות - בוסניה והרצגובינה
• אתר האיחוד האירופאי בבוסניה והרצגובינה
• Embassy of the United States Bosnia & Herzegovina - Home
• אתר עיריית סארייבו
• סוכנות התיירות של העיר סארייבו
• בוסניה והרצגובינה, תקציר ונתונים סטטיסטיים באתר ספר העובדות על מדינות העולם של ה-CIA (באנגלית)
• ליאור בר, בוסניה: בין מזרח למערב, בין מיתוס למציאות, באתר ynet, 14 במאי 2011
• בוסניה והרצגובינה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• בוסניה והרצגובינה, דף שער בספרייה הלאומית