בקע (גאולוגיה)

בקע הוא שקע צר וארוך בקרום כדור הארץ, המשתרע לאורכו של העתק נרחב.^[1] היווצרות בקעים ארוכים אופיינית לתהליך של היפרדות לוחות טקטוניים וביקוע יבשות-על. לאורך שולי הבקע עשוי להתפתח עמק ביקוע.^[2]

כאשר מתמלא הבקע מים יכול להיווצר מקווה מים – אגם בקע דוגמת הכנרת ואגמי הבקע הסורי-אפריקני, ואף אוקיינוס. בתחתית הבקע יכול להתאסף סלע געשי, ופעילות געשית היא מרכיב נפוץ, אם כי לא בהכרח קיים, בבקעים.

כאשר בקע היוצא מצומת משולש^[3] אינו מתפתח לכדי אוקיינוס, הוא נקרא בקע כושל.

דוגמאות לבקעים

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

• הבקע הסורי-אפריקני
• בקע באיקל זהו הבקע היבשתי העמוק בכדור הארץ. עומקו הנוכחי המהווה את קרקעיתה של ימת באיקל, הוא כ-1,190 מטר מתחת לפני הים.

לקריאה נוספת

• פרופסור משה ברור, "בקע", לקסיקון גאוגרפי, (עמ' 4), הוצאת יבנה, תשס"א

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא בקע בוויקישיתוף