ברוריה (תנועה)

תנועת ברוריה הייתה תנועה ציונית דתית לבנות (בשונה מתנועות השומר הדתי ובני עקיבא המעורבות שהוקמו באותה שנה) ולה קשר לתנועת צעירי המזרחי. התנועה, שנוסדה בפולין, היוותה חלק מתנועת תורה ועבודה באירופה^[1]. משמעותה אינה בגודלה אלא בפריצות הדרך שהביאה. "היא גידלה טיפוס של אישה דתית פעלתנית והביאה אותה למודעות ביכולתה, כישוריה ויוזמתה. הודות לפעולותיה בשדה ההכשרה עלו רבות מחניכות "ברוריה " ארצה ותרמו להגשמת הציונות הדתית בארץ ישראל^[2].

ברוריה

תאריך ייסוד	ה'תרפ"ט, 1928
תאריך פירוק	ה'תרצ"ט, 1939
ארגון גג	המזרחי

חברות תנועת ברוריה ברמברטוב

חברי תנועות ציוניות ברמברטוב

הרקע להקמתה ומקור שמה

תנועת ברוריה שילבה בין פעילות ציונית וחלוצית לבין שמירה על קיום המצוות והמורשת היהודית. התנועה קמה על רקע תחושת הזנחת הבנות על ידי המזרחי, תחושה שנתמכה על ידי מיעוט הבנות בבתי הספר ברשת יבנה ובשאר מסגרות תנועת המזרחי^[2]. כמו כן תנועה זו פתרה את הבעייתיות של תנועה מעורבת של בנים ובנות במיוחד בהכשרות^[2]. היא נקראה על שם ברוריה, אשת התנא רבי מאיר, וזאת כדי להצביע על השאיפה להידמות לאישה פעילה ויוזמת המעורבת בענייני הציבור^[2]. בעוד הבנות בחברה הדתית בפולין מילאו בדרך כלל תפקיד סביל והתאפיינו בחוסר סיפוק אישי, בנות ברוריה גילו יוזמה, רצון למעורבות, לפעילות ולעשייה תנועתית וחלוצית משמעותית. הבנות התארגנו בסניפים והבוגרות התארגנו בקיבוצי הכשרה, לקראת עלייתן לא"י.^[2]

אזורי פעילות

תנועת ברוריה פעלה בריכוזים דתיים. ראשיתה בפולין בשנת 1928 (ה'תרפ"ט) והמשכה בארגוני "ברוריה" בשורה של ארצות בהן בלגיה, צ'כיה, ליטא, לטביה, קנדה וארץ ישראל^[3][2]. הודות לפעילותה החינוכית של התנועה, עלו רבות מחניכות "ברוריה" לארץ ישראל ותרמו להגשמת הציונות הדתית בה. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה הופסקה פעילותה.^[2] חלק מחברותיה נספו בשואה^[4].

מטרות התנועה

מטרות התנועה, כפי שהוגדרו באופן הצהרתי וגובשו לאורך שנות פעילותה תואמים את מטרות תנועת תורה ועבודה. פעילות ומעורבות בחיים הציבוריים והקהילתיים, חינוך יהודי רוחני, הכשרה לחיי תורה ואמונה ולהשקפת עולם יהודית-ציונית, חלוציות דתית, עליה והתיישבות בארץ ישראל ודגש מיוחד על יצירת טיפוס חדש ואידיאלי של אישה דתית, שנוסף על תפקידה כאם היא שותפה מלאה ושוות זכויות בהגשמת חזון הציונות הדתית.

אופן פעילותה

הסניפים הראשונים קמו בפולין בצורה ספונטנית, ביוזמת חברות וחברים בודדים שהבינו את הצורך הרב בארגון הבת והאישה בתוך תנועת תורה ועבודה. בשנת 1934 נוסדה "מחלקת ברוריה" במסגרת תנועת תורה ועבודה בפולין. בראשה הועמד עוזר סאקאל, שניהל את פעולותיה התרבותיות^[5][6].

תנועת ברוריה מנתה בפולין בשנת 1935 39 סניפים של בוגרות ו-51 סניפים של ברוריה הצעירה, שנועדו לבנות צעירות יותר. בשנים הבאות הפעילות התרחבה גם ב"חוגי נשים בעלות משפחה"^[2] וגם בפעילות לצעירות^[2]. יוסף אלחי מציין בספרו^[2] שחסר מידע לגבי גודל הארגון. הוא מביא מקור של תנועת תורה ועבודה משנת 1938 לפיו תנועת ברוריה הפעילה אלפי בנות ומתוכן כבר עלו לארץ ישראל מאות מחברותיה, לא ברור אם המספר הכתוב הסתמך על נתונים מבוססים. (בנוסף הוא מביא את הנתון שבפולין היו 14 הכשרות דתיות ב-1933 לעומת 104 הכשרות דתיות ב-1935, שנים אלו ידועות בהתרחבות ההכשרות באופן כללי הן במגזר הדתי והן בכללי). מיעוט הבנות בבתי הספר של "יבנה" הפריע לפוטנציאל ההתרחבות של התנועה, מפני שבתי ספר אלה היו אמורים להוות לה מקור מזין.^[2]כמו כן, חלק מבנות התנועה למדו בבתי ספר ציבוריים והשכלתן הייתה כללית והושפעה מהתרבות שאינה יהודית. ברוריה השלימה לבנות את תחומי היהדות והציונות ושימשה גם כלי למאבק בהתבוללות^[2].

הנהלת תנועת תורה ועבודה יזמה את הקמתה של ההסתדרות העולמית של ברוריה, וזו סיפקה חומרי הדרכה^[7] וחוגים למדריכות^[2]. אורגנו גם סמינריונים^[8] בהם נידונו מעמד האישה ביהדות, היחס בין תורה למדע, יחס היהדות להשכלה, ללימודי החול ולתנועה הציונית. לסניפים נשלחה חוברת בשם "תוכנית לעבודת התרבות בסניף ברוריה": תוכנית זו כללה לימוד חומש, נביאים וכתובים (נ"ך), אגדה, דינים, חגים, מנהגים יהודיים ומקורם, חוג לעברית, חוג לתולדות ישראל, פלסטינוגרפיה ("שיעור מולדת"), תולדות הציונות וקורות המזרחי ותנועת תורה ועבודה^[5][6].

פעילות התנועה זכתה לגיבוי של הרבנים ניסנבאום, נויפלד ובראט ועוד^[2] מנגד היו רבנים חרדיים שהתנגדו לציונות הדתית.

בשנת 1936 הוציא ארגון "ברוריה" עיתון בשם "אונזער וועג" (דרכנו). עיתון זה היה לביטאון הנשים הציוני-הדתי הראשון והיחיד בפולין^[2].

קיבוצי התנועה - ההכשרה

בתחילת המאה ה-20 החלה התעוררות ציונית נרחבת באירופה שהובילה לעלייה השנייה. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה נעצרה העלייה ארצה והתחדשה רק לאחר סיום המלחמה. בתקופה זו הובילו תנועות הנוער השונות את הקמתן של חוות הכשרה ברחבי אירופה בהן הוכשרו צעירים ששאפו לעלות ארצה. מתוך הרצון להתאים את אופי ההכשרה לפעילות החלוצית המרכזית בארץ החוות התרכזו בהכשרה חקלאית. אולם, לא הייתה אפשרות להתפרנס אך ורק מחקלאות.

חברות התנועה רצו לעלות לארץ וחיפשו דרכים למימוש מטרה זו. האפשרויות שעמדו בפניהן לא התאימו מסיבות שונות למשל, היו הכשרות שלא התאימו לבנות עקב העבודה הפיזית הקשה (סלילת כבישים, חציבת אבנים, חטיבת עצים) כמו כן, היו בנות דתיות שלא יכלו לצאת למרכזי הכשרה רחוקים עקב התנגדות ההורים. נישואין פיקטיביים היוו בעיה במיוחד בהשקפה הדתית לנשים שנחשבו גרושות ואסורות לנישואים עם כהן, הגעה כתייר והשארות בארץ שדרשה הפקדת ערבון יקר מאוד.

הן חיפשו להקים מודל הכשרה שיענה על יכולותיהן וצורכיהן. המודל שנבחר היה קבוץ מקצועי עירוני לנשים בלבד.^[9].

תנועת ברוריה דרשה שהקיבוצים יחשבו לקיבוצי הכשרה של ברוריה ויהיו בין אלה הזכאים לקבל סרטיפיקטים מהמכסה שמחלק המרכז הארץ ישראלי^[2].

בספרות שבידנו אנו מוצאים תיעוד על 3 קיבוצים עד שנת 1933

ערך מורחב – קיבוץ למטרה
ברמברטוב שהוא קיבוץ תופרות^[9][10][2] (ערך מורחב)

הקבוץ הוקם ב-1933 על ידי חברות תנועת ברוריה בעיירה רמברטוב (Rembertow) הסמוכה לוורשה כדי להכשיר בנות יהודיות דתיות לעלייה ארצה. הפעילות המקצועית של חברות הקבוץ הייתה תפירה וההכשרה הרוחנית הייתה השתלמות בנושאים יהודיים ועבריים

• קבוץ וורשה^[2] קבוץ של תופרות. המשלחת הארץ ישראלית ביקשה מקיבוץ זה להשתייך לקיבוץ אחר, כדי לעמוד בקריטריונים.
• קבוץ חוות ההכשרה בפביאניץ^[2][7]Pabianice קיבוץ תופרות שחברותיו עבדו במשך היום ולמדו עברית כדי להתכונן לעליה לארץ. הן נדרשו לעבור ועדת קבלה בוורשה כדי להתקבל לקיבוץ.
• (חסר מידע על קיבוצים נוספים^[2])

הודות לתנועת ברוריה קיבלו חברות מהקיבוצים, העלייה החמישית, סרטיפיקט מיוחד לעליה בזמן הספר הלבן שהגביל את עלית היהודים לארץ. הסרטיפיקט ניתן לפי קריטריון סוג ג – אנשים הבאים לעבודה בארץ ושיש להם סיכוי מוחלט לקבל עבודה. הסוכנות היהודית, אשר קיבלה רישיונות עלייה כאלה, חילקה אותם לחלוצים, לבעלי מקצוע ולפועלים. עליתן הייתה חלק מהעלייה החמישית^[2].

חשיבותה והשפעתה של תנועת ברוריה

גן ילדים דתי ראשון בכפר סבא שהוקם על ידי נשות תורה ועבודה של הפועל המזרחי

חברות ברוריה שעלו ניצלו מהשואה והשפיעו על הציונות הדתית בארץ^[2] בתחומים של חינוך, כשרות, רווחה ופוליטיקה^[11]. לדוגמה נשים דתיות מצביעות לכנסת, מועמדות ונבחרות במפלגות לכנסת (בשונה מהמפלגות החרדיות) ולתפקידים ציבוריים נוספים. כמו כן הן השפיעו יחד עם הגברים על הצביון היהודי של מדינת ישראל^[11].

בנוסף, היותן בארץ באופן פרודוקטיבי אפשר להן לקבל סרטיפיקט לבני משפחותיהן ולהצילם, לפי קריטריון סוג ד לאיחוד משפחות^[12]. עליתן של החברות אפשרה לבנים הדתיים למצוא בנות זוג מתאימות להשקפת עולמם ולבנות בתים הממשיכים את שושלת הציונות הדתית כמו שנאמר בסיסמת קיבוץ למטרה "עוזבים בית כדי לבנות בית בארץ ישראל"^[9][10].

ראו גם

• השומר הדתי
• החלוץ המזרחי
• תנועת בני עקיבא העולמית
• ארגון הפועלות של הפועל המזרחי
• תנועות הנוער היהודיות הציוניות
• המזרחי
• צעירי המזרחי
• תנועת תורה ועבודה
• העלייה החמישית

קישורים חיצוניים

• אינ'ס ציוֹניזם, די יודישע שטימע (ורשה), 7 ביולי 1933

קריאה נוספת

• אליחי י', המזרחי ותנועת תורה ועבודה בפולין 1928 – 1939, ירושלים תשס"א
• אבנרי יוסי, כשהפנטזיה מתגשמת, פרק בתולדות החלוצה הדתית בפולין בין שתי מלחמות העולם, בין מסורת לחידוש, רמת גן: אוניברסיטת בר אילןאבנרי י', "כשהפנטזיה מתגשמת" פרק בתולדות החלוצה הדתית בפולין בין שתי מלחמות העולם
• נייפעלד א' (עורך), ברוריה איהרע ליעלען או, אויפגאבען, ורשה תרצ"ה.
• סאקאל ע, פרוגרם פון קולטור ארבייט אין א "ברוריה" סניף, ורשה תרצ"ה
• קניאל אסף, יומרה ומעש, אוניברסיטת בר אילן
• לילך רוזנברג - פרידמן, מהפכניות בעל כורחן, ירושלים: יד יצחק בן צבי, תשס"ה, 2005]

מקורות ארכיוניים

• ארכיון של המכון לחקר הציונות הדתית, אוניברסיטת בר-אילן, א.צ.ד.
• ארכיון "בית העדות" להנחלת זיכרון השואה, ניר גלים.