ברית המילה בגלגל

ברית המילה בגלגל הוא סיפור מקראי המתואר בספר יהושע לאחר כניסת בני ישראל לארץ, במהלכו מל יהושע בן נון את עם ישראל. לאחר ברית המילה ההמונית עשו את הפסח בגלגל.

הסיפור במקרא

על פי המסופר בתיאור ברית המילה בספר יהושע, במהלך המסעות במדבר בני ישראל לא ערכו ברית מילה, וברית המילה האחרונה שנעשתה הייתה ביציאת מצרים. דור יוצאי מצרים מת כולו במדבר, והעם הנכנס לארץ שנולד במדבר לא היה נימול^[1].

לאחר שישראל נכנסו לארץ ישראל, ציווה הקב"ה את יהושע לעשות חרבות צורים ולערוך ברית מילה לכל העם בשנית^[2].

לאחר ברית המילה ההמונית אומר ה' ליהושע ”היום גלותי את חרפת מצרים מעליכם” (ספר יהושע, פרק ה', פסוק ט').

רק לאחר ברית המילה ניתן היה לעשות את הפסח^[3][4], מכיוון שבספר שמות מופיע בנוגע לפסח ”כל ערל לא יאכל בו” (ספר שמות, פרק י"ב, פסוק מ"ח).

חרפת מצרים

ישנה מחלוקת בקשר למקורה של "חרפת מצרים" אותה הוסרה.

הרד"ק מסביר שברית המילה נועדה להבדיל בין בני ישראל הנימולים למצרים הערלים, כל עוד ישראלים היו ערלים לא היה הבדל בינם לבין המצרים, לכן הערלה נקראת "חרפת מצרים"^[5].

יהודה אליצור טוען שבמצרים רק הכהנים וחשובי העם ערכו ברית מילה ולכן אסרו על ישראל לערוך ברית מילה. ע"פ טענתו העובדה שנאסר על עם ישראל לערוך ברית מילה במצרים היא חרפת מצרים^[6]. אלי עסיס טוען שלא הגיוני לאמר שחרפת מצרים מתייחסת לברית המילה, מכיוון שביציאת מצרים בני ישראל כן ערכו ברית מילה^[7].

פרשנים אחרים טוענים שחרפת מצרים מכוונת בכלל להליכה במדבר. זקוביץ לדוגמה טוען שכל עוד עם ישראל נדד במדבר המצריים טענו שאין לה' יכולת להביא אותם לארץ ישראל^[8]. בכיוון שונה במעט הולך יהודה קיל שמסביר שכל עוד ישראל נדדו במדבר המצרים ראו אותם כעבדים^[9].

מגמת הסיפור

הפרשנים חלוקים בקשר למיקומו של סיפור זה ולקשר בינו לבין הכניסה לארץ ישראל. יהושע רייס משווה בין סיפור זה לבין הציווי בברית מילה לאברהם אבינו שנכרך עם ההבטחה לרשת את ארץ כנען. הוא מסיק מהשוואה זו שהזכות לשבת בארץ כנען תלויה בברית המילה^[10].

יהודה איזנברג מרחיב את מסקנתו של רייס וטוען שהגאולה כולה תלויה בברית המילה, ולכן משה לא יכול ללכת להוציא את ישראל ממצרים לפני שציפורה מלה את בנו^[11].

אלי עסיס טוען שההרחבה בנוגע להליכת עם ישראל במדבר באה להראות את הפער בין יוצאי מצרים שלא שמעו בקול ה' ולכן לא נכנסו לארץ, לדור השני שכורת את הברית מחדש בכניסה לארץ ישראל על ידי עריכת ברית המילה בגלגל^[7].

מדוע לא ערכו ברית מילה במדבר?

בתלמוד מוסבר כי ביציאת מצרים ערך משה רבינו לעם ישראל לראשונה ברית מילה, אולם החל מאז במשך ארבעים שנות נדודיו במדבר לא ערכו בני ישראל ברית מילה לתינוקות שנולדו, מפני חולשת הדרך או מכיוון שלא נשבה במדבר רוח צפונית^[12], הרד"ק מסביר שרוח צפונית מרפאת^[5].

לפי דעה נוספת בתלמוד, אברהם אבינו נצטווה במצוות המילה רק על חתיכת הערלה, ויהושע בן נון נצטווה לערוך להם את "הפריעה" - חיתוך והפשלת הקרום שבין העטרה והעורלה^[12].