שאלות נפוצות
ציר זמן
צ'אט
פרספקטיבה
גבול אזרבייג'ן–איראן
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Remove ads
גבול אזרבייג'ן–איראן (באזרית: Azərbaycan–İran sərhədi; בפרסית: مرز آذربایجان و ایران) הוא קו גבול באורך 689 קילומטרים המורכב משני קטעים לא רציפים, המופרדים על ידי הגבול האיראני עם ארמניה.[1]
.jpg)
סימוני הגבול של אזרבייג'ן ואיראן
Remove ads
תיאור
הקטע המערבי
הגבול מתחיל בצפון-מערב הרפובליקה האוטונומית של נחצ'יבאן בנקודה משלושת עם טורקיה על נהר אראס, ממשיך לאורך הנהר הזה מדרום-מזרח, דרך מאגר אראס (שנוצר על ידי סכר אראס) ויורד עד לנקודת הגבול המשולשת המערבית של שתי המדינות עם ארמניה.
הקטע המזרחי
הגבול מתחיל במערב בנקודת מפגש הגבולות המשולשת המזרחית של אזרבייג'ן, איראן וארמניה, על נהר אראס, ולאחר מכן עוקב אחרי הנהר כשהוא זורם צפון-מזרחה. הגבול עוזב את הנהר בנקודה דרומית לבהראמטפה (Bəhramtəpə), פונה בחדות דרום-מזרחה וממשיך על פני מישור מוגאן אל נהר הבולגרצ'אי. לאחר מכן הגבול עוקב אחר הנהר הזה דרומה ויוצר צורת S רחבה. הנהר מסתיים ליד יארדימלי (Yardımlı), והגבול מתעקל דרום-מזרחה, ממשיך דרך הרי טאליש ואז פונה מזרחה לאורך נהר אסטראצ'אי, בעקבות מסלולו אל הים הכספי.
Remove ads
היסטוריה
סכם
פרספקטיבה
במהלך המאה ה-19 היה הקווקז נתון במחלוקת בין האימפריה העות'מאנית, פרס ורוסיה, שהתרחבה דרומה.[2] עד מלחמת רוסיה–פרס (1804–1813) והסכם גוליסטן שאחריה רכשה רוסיה את עיקר אזרבייג'ן של ימינו וחלקים מארמניה. הגבול המודרני בין איראן ואזרבייג'ן נמשך (למעט קטע נחצ'יבאן) לבין איראן וארמניה.[2][3][4] בעקבות מלחמת רוסיה–פרס (1826–1828) והסכם טורקמנצ'אי נאלצה פרס לוותר על נחצ'יבאן ושאר חלקי ארמניה לרוסיה. האראס הוארך כגבול עד לנקודת המפגש המשולשת עם האימפריה העות'מאנית, ובכך השלים את מה שיהפוך לגבול אזרבייג'ן–איראן.[2][5][4] במהלך מלחמת העולם הראשונה ערכו הקומוניסטים הרוסים מהפכה מוצלחת ב-1917, בעוד שעמי דרום הקווקז הכריזו על הרפובליקה הדמוקרטית הפדרלית של עבר הקווקז ב-1918. חילוקי דעות פנימיים הובילו לעזיבה של גאורגיה את הפדרציה במאי 1918, ואחריה זמן קצר לאחר מכן פרשו גם ארמניה ואזרבייג'ן. מעצם שמה גרמה אזרבייג'ן העצמאית החדשה למתיחות עם פרס, שכן נראה היה שהיא מרמזת על תביעה לאזור אזרבייג'ן באיראן.[6][7][8][9] בשנת 1920 פלש הצבא האדום הרוסי לאזרבייג'ן וארמניה וסיים את עצמאותן. שתי המדינות, יחד עם גאורגיה, שולבו ברפובליקה הסובייטית הפדרלית הסוציאליסטית עבר-הקווקז בתוך ברית המועצות, לפני שהופרדו ב-1936. מדינה בדלנית שנתמכה על ידי ברית המועצות באזרבייג'ן האיראנית הוקמה בשנת 1945, אך חוסלה עד מהרה על ידי הכוחות האיראניים.[10]
ועידת גבול בין איראן לברית המועצות ב-1954 ערכה כמה התאמות קטנות לאורך הגבול, לטובת איראן.[2] לאחר מכן החל תיחום השטח, כאשר הסכם סופי נחתם ב-1957.[2] ב-1970 בוצעו כמה התאמות נוספות בקטע נחצ'יבאן בגבול בעקבות יצירת סכר אראס.[2]
לאחר התפרקות ברית המועצות ב-1991 קיבלה אזרבייג'ן עצמאות וירשה את החלק שלה בגבול איראן–ברית המועצות. איראן הכירה במהירות במדינה החדשה, אם כי היחסים בין המדינות התקררו בגלל החששות האיראנים מפני התביעות הפוטנציאליות של אזרבייג'ן על שטחה כחלק מ"אזרבייג'ן רבתי", כאשר איראן מצדדת בארמניה במלחמת נגורנו קרבאך הראשונה.[11][12] לאחר המלחמה נותרה ארמניה בשליטה על החלק המערבי ביותר של הגבול בין החלק הגדול של אזרבייג'ן לאיראן. היחסים בין איראן לאזרבייג'ן השתפרו מעט מאז הפך חסן רוחאני לנשיא איראן.
במהלך מלחמת נגורנו קרבאך השנייה אזרבייג'ן השיגה שליטה מוחלטת בקטע המערבי של הגבול עם איראן תוך חודש אחד מרפובליקת ארצאך שהוכרזה על ידי עצמה, ובסופו של דבר החזירה אזרבייג'ן את השליטה על הגבול.[13]
Remove ads
מעברי גבול
ישנם מעברי גבול בין חלקה הגדול של אזרבייג'ן לאיראן בבילאסובר ואסטרה.[14] המעברים בין איראן לנחצ'יבאן נמצאים בג'ולפה ובפולדשט.[14]
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
Wikiwand - on
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Remove ads