גראולינג

גראולינג (מאנגלית: Growling - "נהמה", הידוע גם בתור Death growl או פשוט Growl) במטאל הוא סוג של ביצוע ווקאלי, אשר מהותו השמעת קולות נמוכים, גסים, מגרגרים, ובלתי מלודיים, מעין "נהמות" או "שאגות". הסגנון העיקרי אשר מתאפיין בגראולינג הוא דת' מטאל, אשר הגראולינג הוא המאפיין העיקרי שלו, המבדיל אותו מיתר סגנונות המטאל; והוא עומד בניגוד גמור לשירה המלודית המאפיינת את המטאל המסורתי. עם זאת, הגראולינג משמש לעיתים גם בסגנונות מטאל אחרים.^[1]

קולות הגראולינג זכו מדי פעם לביקורת על "כיעורם", וכן על הקושי הרב להבין את הטקסט שחווים רוב המאזינים כאשר אינם צופים במילים בעודם מאזינים למוזיקה.^[2]

הגדרה ומאפיינים

שירה בסגנון הגראולינג היא "בדרך כלל עמוקה מאוד, גרונית ובלתי מובנת".^[3] למעשה, הגראולינג בא מהסרעפת, בתוספת של נהמות גרוניות,^[4] אחרת היה עלול לגרום לפגיעות במיתרי הקול. זמרים מסוימים שרים במתכוון באופן חסר פשר, ואילו אחרים שרים באופן המאפשר את הבנת המילים עד כמה שניתן. חלק מסולני הגראולינג המוערכים ביותר מסוגלים להפיק קולות בהמיים, אשר בקושי מזוהים כאנושיים.

חשוב להפריד בין הגראולינג והשירה הנוהמת והעמוקה יותר המאפיינת בעיקר את הדת' מטאל, לבין הצווחות הגבוהות והחורקות (לא גראולינג) המאפיינות בעיקר את הבלאק מטאל.^[5] עם זאת, לעיתים מתייחסים אל הביצוע הווקאלי הצורמני והגבוה יותר כאל "high-pitched growl", בעיקר כאשר מדברים על להקות דת' מטאל שמשתמשות בביצוע ווקאלי זה.

גורג' "קורפסגריינדר" פישר, סולן להקת הדת' מטאל קניבל קורפס

להקות מטאל גותי, ובעיקר דת'-דום גותי, משלבות שירת גראולינג של הסולן שם שירה צלולה של זמרת אופרה, שילוב שנקרא שירת היפה והחיה.

היסטוריה

העקבות הראשונים

שירה נוהמת אולי הייתה חלק מהמוזיקה הוויקינגית. במאה ה-10 ביקר בדנמרק הסוחר אברהם בן יעקב והתייחס למוזיקה המקומית כך: "מעולם לא שמעתי שירים מכוערים יותר מאלה של הוויקינגים בסלסוויג [שם לשעבר של הדבי, מרכז מסחר מהתקופה הוויקינגית, במקור העיר הגדולה ביותר במדינות הנורדיות]. צליל הנהמה המגיע מגרונם מזכיר לי כלבים מייללים, רק יותר לא מאולפים".^[6]

ב-1966, להקת The Who הוציאה את השיר "Boris the Spider", שהציג נהמות. זה עשוי להיחשב לאחד השימושים הראשונים בגראולינג במוזיקה פופולרית.^[7]

את העקבות הראשונים של שימוש בשירה נוהמת ו"מפלצתית" אפשר היה לשמוע עוד בשיר "I Put a Spell on You" מאת סקרימינג ג'יי הוקינס ב-1956. "Tubular Bells, Part Two" של מייק אולדפילד, מ-1973, מכיל קטע מ-11:55 עד 16:30 הכולל שימוש נרחב בשירה גרונית שקרובה מאוד בסגנון לגראולינג המודרני; עם זאת, אפקט זה נוצר על ידי מניפולציה של מהירות סרט ההקלטה.

ב-1969 ובתחילת שנות ה-70, השיר "21st Century Schizoid Man" של קינג קרימזון בולט בשירה המעוותת שלו ששר גרג לייק. השירים "Iron Man" של בלאק סבאת' ו-"One of These Days" של פינק פלויד, בין היתר, מכילים שניהם קטעים קצרים של שירה מעוותת ונמוכה (בשני המקרים מניפולציות באולפן) על רקע כבד של ריפים רוקיים.

מקורות בהבי מטאל

תחילתו של הגראולינג, כפי שהוא מוכר כיום, היא בשנות ה-80 של המאה ה-20, עם לידת הדת' מטאל. לא ניתן להצביע על אדם מסוים אשר המציא את השיטה, וסביר מאוד להניח כי אנשים רבים פיתחו אותה בהדרגה. הזמרת סבינה קלסן מלהקת האקסטרים מטאל הגרמנית Holy Moses מופיעה עם שירה נוהמת בדמו "Satan's Angel" משנת 1982. סולני להקות הדת' מטאל החלוצות והראשונות נחשבים לרוב לחלוצי הגראולינג: דת', פוזסט, מורביד אנג'ל, דייסייד, נקרופאג'יה ועוד.

קישורים חיצוניים

• אור ברנע, בתוך גרון עמוק, באתר ynet, 28 באוקטובר 2009