גריזלדה (פולקלור)

גריזלדה (באנגלית: Griselda או Girselidis) היא דמות בפולקלור האירופי, הנודעת בסבלנותה ובצייתנותה.

גריזלדה
Griselda, Girselidis

אחד מילדיה של גריזלדה נלקח ממנה, איור מתוך הספר של אלייזה הייז משנת 1882 Chaucer for Children
שם ספר	דקאמרון, סיפורי קנטרברי
מידע
כינויים	גריזלדה הסבלנית

גריזלדה משולחת בגלל נישואיו מחדש של בעלה, מתוך סט ציורים בגלריה הלאומית בלונדון (בערך 1490, על ידי האמן הבלתי ידוע של סיפור גריזלדה).

בספרות

הגרסה המפורסמת ביותר של סיפור גריזלדה נכתבה על ידי ג'ובאני בוקאצ'ו בשנת 1353, בסיפור האחרון של היום העשירי בדקאמרון.^[1][2] גואלטיירי, המרקיז של סלוצו, רוצה להתחתן עם הנערה גריזלדה, הידועה במעלותיה הטובות. עוד טרם החתונה, המרקיז דורש מגריזלדה להבטיח לו ציות מוחלט, וגריזלדה מסכימה. החתונה נערכת ברוב פאר וגריזלדה עונה על ציפיותיו של המרקיז בכל תחום. לאחר לידת בתם, המרקיז רוצה לבחון שוב את צייתנותה של גריזלדה: הוא אומר לה כי הבת אינה ראויה ולכן דינה מוות. גריזלדה לא מתנגדת. המרקיז לוקח את הבת אך לא הורג אותה אלא שולח אותה לגדול בחצר אצולה מרוחקת. לאחר מספר שנים, נולד לזוג בן. שוב נלקח הילד וגריזלדה שוב לא מתנגדת. במבחן אחרון, גואלטיירי מוותר בפומבי על גריזלדה וטוען כי ניתן לו אישור רשמי מהאפיפיור להתגרש ממנה ולהינשא לאישה טובה יותר; גריזלדה חוזרת לגור אצל אביה. כעבור כמה שנים, גואלטיירי מודיע שהוא מתחתן מחדש ומזמן את גריזלדה לשרת אותו בהכנות לחתונה. הוא מציג אותה בפני ילדה בת שתים עשרה שלטענתו היא כלתו; למעשה זאת בתם. גריזלדה מאחלת להם בהצלחה ומבקשת מהמרקיז שלא יבחן את כלתו הצעירה כפי שבחן אותה עצמה, שכן הילדה צעירה ותמה מדי מכדי לעמוד בניסיונות קשים כאלה. אז משתכנע המרקיז בנאמנותה של גריזלדה; הוא מציג בפניה את ילדיהם הבוגרים וגריזלדה חוזרת למקומה כאשה וכאם.^[3]

כעשרים שנה אחרי הופעת הסיפור בדקאמרון, תרגם פרנצ'סקו פטרארקה את הסיפור מאיטלקית ללטינית כדי לאפשר לקהל רחב יותר לקרוא בו.^[4] עיבוד מפורסם של הסיפור מופיע אצל ג'פרי צ'וסר בסיפורי קנטרברי, בסיפורו של פרח הכמורה. שם מתווספים לסיפור אלמנטים דתיים רבים, בייחוד כאלה המשווים את גריזלדה למרים הבתולה.^[5]

גריזלדה מוזכרת גם בספרה של קריסטין דה פיזאן ספר עיר הגבירות (1405), בחלק השני העוסק במידות הטובות של הנשים. "גריזלדה הסבלנית" הוא סיפור אגדה מאת שארל פרו (1691).^[6] מחזהו של ג'ון פיליפ הקומדיה של גריסיל הסבלנית והענווה (The Commodye of Pacient and Meeke Grissill; ידוע גם בשם המחזה של גריסיל) הוא משנת 1565. הנרי צ'טל, תומאס דקר וויליאם הוטון שיתפו פעולה בגרסה דרמטית אחרת, גריסל הסבלנית (Patient Grissel), שהוצגה לראשונה בשנת 1599.

המחזה אגדת חורף מאת ויליאם שייקספיר (1623) מציג אלמנטים רבים מסיפור גריזלדה.^[7] גריסלדה המודרנית (The Modern Griselda) הוא רומן מאת מריה אדג'וורת' משנת 1805. ברומן נאספים אורחי מסיבה כדי לקרוא ולהציג את סיפורו של פרח הכמורה מסיפורי קנטרברי, כלומר, את סיפורה של גריזלדה.^[8] גריזלדה הסבלנית היא אחת האורחות בארוחת הערב במחזה "נשים בצמרת" מאת קריל צ'רצ'יל משנת 1982.

מרגרט אטווד סיפרה מחדש את סיפורה של גריזלדה בסיפור הקצר "גריסלדה חסרת הסבלנות", שהתפרסם במגזין ניו יורק טיימס ב-12 ביולי 2020 כחלק מפרויקט הדקאמרון של המגזין.^[9]

באומנות

סיפורה של גריזלדה לפי בוקאצ'ו מתואר בשלושה ציורי פאנל איטלקיים המתוארכים לסביבות שנת 1490 התלויים בגלריה הלאומית בלונדון. הם מעשה ידיו של אמן איטלקי בלתי ידוע, המכונה "אמן הסיפור של גריסלדה".^[10] עדות לתפוצתו הרחבה של הסיפור אפשר למצוא בפריטי אופנה ואביזרים שונים, כגון ארנק רקום מן המאה ה-14 המעוטר תמונות מתוך הסיפור.^[11] הצייר פרדריק ג'ורג' סטיבנס צייר את תמונת הצעת הנשואים של המרקיז לגריזלדה (1850).

• 
  ארנק רקום המתאר את סיפור גריזלדה, צרפת, המאה ה-14
• 
  ההצעה, פרדריק ג'ורג' סטיבנס, 1850

במוזיקה

• אלסנדרו סקרלטי, לה גריסלדה, 1721
• ג'ובאני בונונצ'יני, גריסלדה, 1722
• אנטוניו ויוואלדי, גריזלדה, 1735
• ז'יל מאסנה, גריסלידיס (Grisélidis) (1901)

ראו גם

• דקאמרון – הגרסה המפורסמת ביותר לסיפור גריזלדה

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא גריזלדה בוויקישיתוף

• גריזלדה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)