דורון רובין

דורון רובין (1 בספטמבר 1944 – 19 בינואר 2018) היה אלוף בצה"ל ואיש עסקים ישראלי.

Thumb — מקהלת חברי המטה הכללי בעצרת צה"ל לציון עשרים שנה למלחמת ששת הימים - יוני 1987. מימין לשמאל: אלוף יוסי פלד, תא"ל חגי רגב, תא"ל עזריאל נבו, אלוף דורון רובין, תא"ל ראובן הרשקו, תא"ל אפרים לפיד, אלוף אורי שגיא.

עובדות מהירות לידה, פטירה ...

דורון רובין
תפקידים בשירות

לידה	1 בספטמבר 1944 י"ג באלול ה'תש"ד בית יוסף, פלשתינה (א"י)
פטירה	19 בינואר 2018 (בגיל 73) ג' בשבט ה'תשע"ח ישראל
מדינה	ישראל
השכלה	אוניברסיטת תל אביב
השתייכות	צבא הגנה לישראל
תקופת הפעילות	1963–1991 (כ־28 שנים)
דרגה	אלוף
מפקד גדוד 450 מפקד גדוד 202 מפקד בית הספר לקצינים מפקד חטיבת הצנחנים מפקד חטיבה 500 מפקד עוצבת להב מפקד עוצבת הפלדה ראש חטיבת התורה והפיתוח במפקדת חילות השדה ראש מחלקת ההדרכה במטכ"ל מפקד מפקדת העומק
פעולות ומבצעים
מלחמת ששת הימים מלחמת ההתשה מלחמת יום הכיפורים מלחמת לבנון המערכה ברצועת הביטחון
תפקידים אזרחיים
איש עסקים, חבר מועצת העיר תל אביב

סגירה

ביוגרפיה

סכם

פרספקטיבה

דורון רובין נולד במושב בית יוסף. היה חבר בתנועת בני המושבים ובתנועה המאוחדת. שיחק כבלם וקפטן של קבוצת הכדורגל הפועל עכו.

במאי 1963 התגייס לצה"ל, התנדב לשירות בצנחנים^[1], ושובץ בגדוד 890. עבר מסלול הכשרה כלוחם, קורס מ"כים חי"ר וקורס קציני חי"ר, שאותו סיים בהצטיינות^[2]. שימש במשך כשנה כמדריך בבה"ד 1, וחזר לחטיבת הצנחנים כמפקד מחלקה בפלוגת הרב"טים של גדוד 890. במלחמת ששת הימים לחם כמפקד פלוגה בגדוד^[3]. לאחר המלחמה ביצעה פלוגתו את טקס ההשבעה הראשון של הצנחנים בכותל המערבי^[4]. במהלך מלחמת ההתשה השתתף במבצע תרנגול 53^[5] וכסמג"ד הנח"ל המוצנח (גדוד 50) פיקד על "מבצע שפט 37" ב-1970, בו תקף הכוח בירי מרגמות בסיס טירונים של צבא סוריה כ-70 ק"מ מצפון-מזרח לדמשק ופיקד על מבצע "תרנגול 59" בו תקפו כוחות הצנחנים בסיס מנהלה צבאי מצרי ליד שדה התעופה ביר-ערידא.

בשנת 1972 מונה למפקד גדוד 450 (קורס המ"כים של חטיבת הצנחנים), והשתתף ב"מבצע ברדס 54–55"^[6] ובמבצע אביב נעורים^[7] בספטמבר אותה שנה פיקד על כוח במבצע קלחת 4 מורחבת בלבנון. בשנת 1973, שלושה חודשים טרם מלחמת יום הכיפורים, מונה למפקד גדוד 202^[8], תפקיד שאותו מילא במהלך המלחמה^[9], ופיקד על הגדוד בקרב ואדי מבעוק^[10]^[11] ולאחר המלחמה בקרבות על שיא החרמון^[12].

שירת כקצין אג"ם של פיקוד הצפון ויצא לתקופת לימודים בת שנתיים באקדמיה הצבאית סן-סיר בפריז. עם שובו ב-1977 הציע לו הרמטכ"ל מוטה גור לפקד על חטיבת גולני, אך רובין סירב^[3], הועלה לדרגת אלוף-משנה ומונה למפקד בית הספר לקצינים. במבצע ליטני, בשנת 1978, פיקד על כוח מבית הספר לקצינים אשר כבש את טייבה ואת ע'נדוריה והיה אחראי להריגת כתשעה-עשר מחבלים^[13].

בשנים 1979–1981 שירת כמפקד חטיבת הצנחנים הסדירה^[14]. כמח"ט הצנחנים פיקד על החטיבה בסדרת פשיטות בלבנון ובהן מבצע איש דמים^[15], הפשיטה המוסקת הראשונה ללבנון^[16], מבצע מוביל^[17]. ומבצע סיגל. לאחר שעבר הסבה לשריון מונה למפקד חטיבת השריון 500 (עוצבת כפיר), שלושה ימים בלבד לפני מלחמת שלום הגליל^[18]. במלחמה, במהלך קרב עין זחלתא, עבר ג'יפ ובו שלושה קציני צה"ל את הכביש שהוביל לתוך הכפר, ונכנס לשטח שבשליטת כוחות קומנדו סוריים. רובין נכנס לכפר עם אחד ממפקדי הגדודים וקשרו, כדי לאתר את הקצינים, שני עמיתיו נסוגו ורובין נשאר בכפר לבדו, כשהוא הורג בתוך כך חיילים סורים רבים^[3]. כוח צנחני מילואים שחבר אליו לאחר מספר שעות חילץ אותו ואת גופות הקצינים^[19]. עם סיום המלחמה מונה למפקד עוצבת להב, אוגדת שריון מילואים.

ב-1983 מונה למפקד עוצבת הפלדה (162) פיקד על הגזרה המזרחית בלבנון עד נסיגת צה"ל ב-1985. בתפקידו הבא שרת בראש חטיבת התורה והפיתוח במפקדת חילות השדה. במסגרת תפקידו זה יזם, לאור לקחי לוחמת הנ"ט שגובשו בצה"ל לאחר מלחמת יום הכיפורים ומלחמת לבנון, בינואר 1986 את הקמת יחידת מגלן המתמחה בלוחמת נ"ט תוך שימוש באמל"ח מתקדם^[20]. בינואר 1987 הועלה לדרגת אלוף ומונה לראש מחלקת ההדרכה באגף המטה הכללי^[21]^[22]. בתקופתו יישם את "תוכנית ברק" להכשרת הקצונה הזוטרה בצה"ל^[23].

בתחילת דצמבר 1988 פיקד כמפקד מפקדת העומק המטכ"לית^[24], מעמדת פיקוד בספינה ששהתה בים, על מבצע כחול וחום שנערך בעיירה נועיימה בדרום לבנון^[25]. לטענת רובין, הוא לקח על עצמו את האחריות לתוצאותיו הבלתי מוצלחות של המבצע, ולקיחת אחריות זו עלתה לו בסיום הקריירה הצבאית. רבים מן האלופים במטה הכללי מתחו ביקורת על כך שהרמטכ"ל, אהוד ברק, אילץ את רובין לעזוב את צה"ל^[26]. בשנת 1991 השתחרר מצה"ל לאחר 28 שנות שירות.

לאחר השחרור מצה"ל

לאחר פרישתו מצה"ל פנה רובין ליזמות ועסקים. בתחילה נכנס כשותף בחברה לחיפוש נפט. בהמשך עבר לעסוק בניהול ובקידום פרויקטים נדל"ניים שונים בשותפות עם אנשי העסקים דוד אפל ודרור חטר ישי^[27].

במקביל לפעילותו העסקית, הציג בשנת 1998 את מועמדותו לראשות עיריית תל אביב-יפו. רובין רץ בראשות רשימה עצמאית אשר זכתה לתמיכתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו ולמימון מטעם הליכוד, אולם לאחר מספר שבועות נאמר לרובין כי הליכוד עדיין תומך במועמדותו, אך חדל לממן את מירוצו לתפקיד. רובין קיבל 25 אחוז מקולות המצביעים והובס בבחירות על ידי רון חולדאי. הוא כיהן כחבר במועצת העיר במשך שנתיים.

עקב הפסקת מימון מסע הבחירות שלו על ידי הליכוד, נאלץ רובין לממן את הוצאות הבחירות מכיסו. הוצאות אלו התווספו לחובות שצבר בעסקיו הפרטיים, אשר הובילו לתביעות בסכומים לא מבוטלים שהוגשו נגדו ונגד אשתו. עקב כך החליט רובין להעביר את עסקיו להונדורס, שם עסק בפיתוח פרויקטים בתחום הנדל"ן.

בתחילת המאה ה-21 המשיך רובין לנסות את מזלו בעולם העסקים, אך נתקל בקשיים עד שלבסוף נאלץ להכריז על פשיטת רגל^[28]. בראיון חשף רובין את השתלשלות האירועים עד לקריסה הכלכלית, החובות ופשיטת הרגל^[29].

שימש כיושב ראש איגוד שופטי הכדורגל^[30] בין השנים 1998-1999^[31].

בשנות חייו האחרונות עמד בראש חברה שקישרה בין לקוחות לבין מפיצים של מכוניות^[32].

רובין היה בוגר החוג למזרח התיכון באוניברסיטת תל אביב והמכללה לביטחון לאומי.

רובין נפטר ב-19 בינואר 2018 בגיל 73. היה נשוי להגר ואב לארבעה בנים והתגורר בהר אדר. בנו ניר מופיע בסרט התיעודי "תדע כל אם", העוסק במלחמת לבנון השנייה. בן אחר של רובין, ברק, פיקד במלחמה זו על סיירת נח"ל.

חבריו הקימו אנדרטה לזכרו סמוך לבור הקצינים^[33]. האנדרטה צופה על בה"ד 1, עליו פיקד^[34].