דחף (פסיכולוגיה)

דחף הוא צורך או רצון פנימי בלתי נשלט לביצוע פעולה מסוימת, במיוחד פתאומית.^[1][2] הדחף טבעי וחיוני למחשבה ולהתנהגות האנושית.

ערך זה עוסק ברצון בלתי נשלט לבצע פעולה. אם התכוונתם לתאוריה פסיכולוגית העוסקת בהנעה, ראו תאוריית הדחף.

חשיבות הדחף

הדחף הוא טבעי וחיוני למחשבה ולהתנהגות האנושית או להתנהגות בעלי חיים. בזכותו מכוון האורגניזם את התנהגותו במטרה לדאוג לצרכיו הבסיסיים, כגון אכילה, שינה והגנה מפני איומים. בפסיכואנליזה נהוג להפריד בין דחף וצורך או אינסטינקט. דחף נובע בראשית החיים מן הצרכים הביולוגיים ובשלב מוקדם הוא ניתק מהם והופך לחלק האנרגטי של הנפש.

שליטה על דחפים

שליטה עצמית כוללת את היכולת לשלוט על דחפים. יכולת זו היא חלק מהתפקודים הניהוליים של האדם ומצריכה הפעלה של אינהיביציה.

היכולת לשלוט בדחף וברצון לבצע פעולות אלו, היא מרכיב חשוב באישיות הנורמלית ובסוציאליזציה לחברה. דוגמה ליכולת כזו היא היכולת לדחיית סיפוקים, בה האדם מצליח לשלוט בדחף שלו להשיג דבר מה באופן מיידי, ויכול להמתין זמן מסוים עד להשגתו.

היכולת לשלוט על דחפים נחוצה לצורך השגת הקשב המתמשך הנחוץ ליצירת מצב הזרימה והתמדה בו.^[3]

קשיים בשליטה על דחפים

אימפולסיביות היא נטייה לפעול ללא מחשבת תחילה, ועל כך אדם אימפולסיבי מתקשה לשלוט בדחפיו.

כאשר הדחף הוא פתאומי, לא מותאם למצב ולסביבה, או חוזר ונשנה באופן שהאדם חווה כמטריד - מתחזק הקושי לבצע בקרה ושליטה על הדחף, ועלולות להיווצר הפרעות נפשיות, דוגמת הפרעה טורדנית-כפייתית, בה קיים צורך בלתי נשלט לבצע פעולות כפייתיות שוב ושוב.

קיימות מספר הפרעות נפשיות נוספות, המסווגות במדריכים הפסיכאטריים האבחוניים ICD ו-DSM כהפרעות שליטה בדחפים, בהן הפרעת התפרצות לסירוגין, קלפטומניה, הימור כפייתי וטריכוטילומניה.

ראו גם

• אינסטינקט
• רפלקס
• תאוריית הדחף
• שפעול
• ליקוי בתפקודים הניהוליים