הדחת רבן גמליאל דיבנה

בו ביום הוא כינוי בדברי חז"ל ליום שבו הורידו את רבן גמליאל מנשיאותו והושיבו את רבי אלעזר בן עזריה, ונתרבו התלמידים, שנתנו רשות לכל להיכנס לבית המדרש.

רקע

רבן גמליאל ורבי יהושע נחלקו שלוש פעמים בתחומים שונים. מכיוון שרבן גמליאל היה חרד על כבודה ומעמדה של הנשיאות ובית הדין החדש ביבנה, נהג בכל הפעמים להדגיש את כפיפותו של רבי יהושע לנשיא ולהחלטת הרוב.

בפעם הראשונה הם נחלקו לגבי התאריך שבו אמור לחול ראש השנה, אז רבן גמליאל ציווה על רבי יהושע שיבוא אליו מחוץ לתחום עם חפצי מוקצה ביום הכיפורים שחל להיות לפי חשבונו של רבי יהושע, ובכך להורות על קבלת סמכותו של רבן גמליאל. בפעם השנייה נחלקו לגבי מום מסוים שנפל בבכור בהמה של רבי צדוק, אם הבהמה נפסלה בכך או לא. רבן גמליאל התווכח עם רבי יהושע ובסיום הוויכוח השאירו לעמוד על רגליו, בשלב הזה כבר התעוררה מחאה בקרב התלמידים והם השתיקו את מתורגמנו של רבן גמליאל (אדם שתפקידו לעמוד בסמוך לתנא הדורש ולחזור בקול רם לאוזני הציבור על דברי התנא הנאמרים בקול שקט).

העברת רבן גמליאל מהנשיאות ובחירת ר' אלעזר בן עזריה

במחלוקת השלישית (האם תפילת ערבית היא רשות או חובה) העמיד שוב רבן גמליאל את רבי יהושע על רגליו ולא אישר לו לשבת. גם בפעם זו השתיקו התלמידים את המתורגמן, אך כעת הוסיפו והחליטו להוריד את רבן גמליאל מנשיאותו.

בבואם למנות חכם אחר כנשיא במקומו עלו מספר הצעות שנפסלו, את רבי יהושע עצמו נמנעו מלמנות כדי שלא לפגוע ברבן גמליאל, ואת ההצעה למנות את רבי עקיבא פסלו בשל חוסר ב"זכות אבות" (ייחוס לאנשים צדיקים), ומשום כך הוא עלול להיפגע מהקפדתו של רבן גמליאל עליו.

לבסוף נבחר רבי אלעזר בן עזריה שהוכר כחכם גדול והיה גם בעל ייחוס מתאים^[1], וכן היה עשיר - דבר הנצרך לנשיא בעת שתדלנותו מול הקיסרות הרומית. למרות גילו הצעיר של רבי אלעזר בן עזריה, שהיה כבן שמונה עשרה בלבד בעת מינויו לנשיא^[2], החליט, לאחר התלבטות והתייעצות עם אשתו, לקבל את המינוי. למרות צעירותו נעשה לו נס ושערותיו הלבינו, כדי שיראה חשוב בעיני התלמידים.

המשך אותו היום

החלפתו של רבן גמליאל בישרה את התנפצות המדיניות הנוקשה שהוביל בתחילת דרכו של בית המדרש ביבנה, שהוקם על חורבותיו של המרד הגדול. רבן גמליאל נאבק בתופעות שזיהה כמאיימות על אחדותו של בית המדרש והיה זה שקיבל את ההחלטה לנדות את רבי אליעזר לאחר המחלוקת העזה בעניין תנורו של עכנאי. רבן גמליאל גם דאג לאיכות הלומדים ואסר על כניסת מי ש"אין תוכו כברו" לבית המדרש, ולשם כך העמיד שומר בפתח בית המדרש שמנע את כניסתם של רוב התלמידים.

באותו היום שהורידו את רבן גמליאל מהנשיאות הסירו גם את השומר שהעמיד והמוני תלמידים הצטרפו ללימוד בבית המדרש, עד שבאותו יום היה צורך להוסיף מאות ספסלים עבור הלומדים החדשים^[3]. אופי הלימוד כלל עדויות רבות על הלכות מתקופת בית המקדש השני. למרות סילוקו ולמרות הבושה הגדולה לא נמנע רבן גמליאל מלהגיע גם הוא באותו היום לבית המדרש, באותו היום פסקו הלכה כרבי יהושע (נגד רבן גמליאל) בעניין הגרות של יהודה הגר העמוני. מלבד זאת, לא נותרה באותו יום אף שאלה שעלתה ולא הוכרעה.

מסכת עדויות כולה היא פירות הדיון בבית המדרש באותו יום, וכן פרק חמישי במסכת סוטה, מסכת ידיים פרק ג הלכה ה - פרק ד הלכה ד; ומשניות נוספות.

סוף המעשה

לבסוף רבי יהושע והחכמים התפייסו עם רבן גמליאל והוא הוחזר לתפקידו כנשיא, ולצידו שימש כנשיא רבי אלעזר בן עזריה (כי מעלין בקודש ולא מורידין), ואת דרשת הנשיא המשיך רבי אלעזר בן עזריה למסור ברוטציה של שבוע אחד מכל שלושה (לפי חלק מהמקורות שבוע אחד מכל ארבעה).

ראו גם

• תנאים: חינוך הבנים

לקריאה נוספת

• הרב יצחק אייזיק הלוי, "עיקר ימי יבנה", דורות הראשונים - כרך חמישי, פרנקפורט דמיין תרע"ח, עמ' 203–424

קישורים חיצוניים

• אליעזר שטיינמן, סיפורים קטנים על יהודים גדולים, דבר, 5 ביוני 1959
• אליעזר שטיינמן, על יהודים גדולים, דבר, 5 ביוני 1959