ההיכל

ההיכל (או הקודש) היה חדר בבית המקדש ועמד בין הדביר (או "קודש הקודשים") לאולם^[1]. בהיכל ניצבו מזבח הקטורת, שולחן לחם הפנים והמנורה.

ההיכל בדגם המשכן בתמנע

מיקום ההיכל בדגם המשכן

מבנה ההיכל

בבתי המקדש אורכו של ההיכל היה 40 אמות ורוחבו 20 אמות.

בין ההיכל, שהוגדר כ'קודש', ובין הדביר, שהוגדר 'קודש קודשים', הייתה מחיצה. במשכן הייתה זו הפרוכת. בבית ראשון נבנה במקום קיר שנקרא אמה טרקסין, ובבית שני, מחמת גובהו הרב, בניית קיר ברוחב אמה בלבד הייתה משימה בלתי אפשרית, וכן מחמת הספק האם קדושת רצועת שטח זו היא כקדושת ההיכל או כקדושת קודש הקודשים, תלו בוני הבית שתי פרוכות בשני צידי האמה הנקראת אמה טרקסין, כשהפרוכת החיצונה מקופלת מעט בדרום, והפנימית בצפון, באופן שנוצר ביניהן מסדרון מעבר מן ההיכל לקודש הקדשים.

לדעת רבי יוסי, הפסוק "והבדילה הפרכת לכם בין הקדש ובין קדש הקדשים" מלמד שהייתה רק פרוכת אחת בעובי אמה, מכיוון שבפסוק כתוב 'פרוכת' בלשון יחיד.

בין ההיכל לאולם היו זוג דלתות מוזהבות, שנפתחו כלפי פנים.

שימושו של ההיכל

ההיכל הכיל את רוב כלי הקודש העיקריים:

בדרומו הייתה המנורה - כלי המאור של המקדש; המנורה הודלקה בכל יום בשעת בין הערביים ודלקה עד הבוקר.

בצפונו היה השולחן - עליו היה מונח לחם הפנים, שהוחלף בכל שבת.

באמצעו, אך משוך קמעה לכיוון מזרח, היה מזבח הזהב - עליו היו מקטרים את הקטורת, ומזים עליו מהחטאות הפנימיות.