החטא (פרנץ פון שטוק)

החטא (בגרמנית: Die Sünde) הוא ציור משנת 1893 מאת האמן הגרמני פרנץ פון שטוק. שטוק יצר שתים-עשרה גרסאות ידועות של הציור. כמה מהן מוצגות בפינקוטק החדש שבמינכן, בהגלריה הלאומית הישנה בברלין, בגלריה לאמנות מודרנית בפלרמו, במוזיאון האמנות פריי בסיאטל ובוילה שטוק במינכן, שם הציור מוצג ב"קונסטלר-אלטר" (Künstleraltar) של האמן.^[1] הציור מתאר את חוה העירומה, כשלגופה כרוך נחש גדול. בפינה הימנית העליונה מופיע שדה בהיר, בעוד שאר הרקע שרוי באפלה.

החטא
Die Sünde

מידע כללי
צייר	פרנץ פון שטוק
תאריך יצירה	1893
טכניקה וחומרים	קנבס, צבע שמן
ממדים בס"מ
רוחב	59.5 ס"מ
גובה	94.5 ס"מ
נתונים על היצירה
מספר יצירה	7925 (Bavarian State Painting Collections)
מיקום	פינקוטק החדש

היסטוריה

קדימון לציור זה היה איורו של שטוק, "היסטוריה של אלגוריות ואמבלמות" (History of the Allegories and Emblems), שפורסם בשנת 1884. איור זה מציג דמות נשית ניצבת בין עמודים בעלי כותרות דוריות. עמודים חצי-דוריים עם כותרות בסגנון זה מהווים גם את מסגרת הציור המאוחרת משנת 1893. בתקופה זו, טיפוס האישה הפתיינית החל לצבור פופולריות – אישה רחבת עיניים, בלבוש דל של סוף המאה ה-19, בתנוחה מפתה, שהפכה לסימן ההיכר של שטוק. המוטיב פותח כהמשך לציורו "חושניות" (Die Sinnlichkeit) משנת 1889.

"החטא" הוצג לראשונה בשנת 1893, בתערוכת הפתיחה של הזצסיון במינכן, ועורר סערה. הציור נרכש על ידי מוזיאון הפינקוטק החדש במינכן והפך לפריצת הדרך הקריטית והמסחרית של שטוק.^[1] הציור נחשב ליצירה אמבלמטית של הזרם הסימבוליסטי.^[2] בשנת 1899 זכה הציור במדליית הזהב הממלכתית לאמנים זרים בווינה.

בוילה שטוק, שהושלמה בשנת 1898, יש לציור משמעות מיוחדת. משנת 1901 תלויה גרסה של "החטא" במסגרת מוזהבת על מעין "מזבח" בסטודיו של שטוק, שנחשב ל"מרכז הרוחני והחללי של הבית.^[3]

תיאור היצירה

האישה המוצגת היא אנה מריה ברנדמאייר מבאיירדילינג, אהובת נעורים ודוגמנית של שטוק, שנמצאת בקשר עין עם הצופה. פניה מוצלות, אבל אישוני עיניה הגדולות עם הדגשות לבנים נראים מופנים לצד שמאל. הפה סגור. בהשוואה לשאר הפנים, עיניים אלו יוצרות ניגוד קיארוסקורו חזק. השיער השחור הארוך מקיף את הגוף הכמעט לבן עם שדיו הנראים למחצה. הפטמות והטבור יוצרים משולש מתוח כלפי מטה עם נקודותיהם בהרכב הציור.

הציור נמצא באוסף הפינקוטק החדש מאז 1893. "החטא" הוא דיוקן חזיתי למחצה; פניה של האישה מוצגות בפרופיל תלת-רבעי, ואילו פניו של הנחש מופיעות במבט חזיתי.

האישה המתוארת היא אנה מריה ברנדמאייר מביירדילינג, אהובת נעוריו של שטוק והדוגמנית שלו, שמקיימת קשר עין עם הצופה. פניה מוצללים, אך אישוניה הגדולים והמבריקים פונים הצידה שמאלה. פיה סגור. עיניה בולטות על רקע הפנים ויוצרות ניגוד עז של קיארוסקורו. שערה השחור הארוך עוטף את גופה הבהיר, ששדיה חשופים למחצה. פטמותיה וטבורה יוצרים משולש הפוך, המהווה אלמנט מרכזי בקומפוזיציה.

נחש ענק בצבע כחול כהה, מעוטר בדוגמאות כחול-בהיר, מתפתל סביב גופה וצווארה, כשראשו מונח על כתפה הימנית וחזהּ ומביט ישירות אל הצופה. ראש הנחש כולל עיניים נוצצות ופה פתוח, שבו נראים ניביו, המעצימים את תחושת הסכנה. המוטיב של הנחש, המשולב בדמות נשית, מתקשר לחטא הקדמון כפי שהוא מתואר בספר בראשית. הנחש בציור מסמל פיתוי וסכנה.

מעל ובצד ימין של גוף האישה הבהיר, מופיעה יריעת בד בגוון כתום לוהט, שעשויה לרמז על אש הגיהנום המאיימת על החוטאים. בחלק זה של הציור מופיעה גם חתימתו הבולטת של שטוק, באותיות האופייניות לו: FRANZ STVCK. יתרת הרקע שחורה ושטוחה, נטולת עומק.

למסגרת האדריכלית של הציור משמעות מיוחדת. היא נועדה להדגיש את ייחודיות היצירה בתערוכות הצפופות של התקופה ולמשוך את תשומת ליבו של הצופה. כמו כן, על המסגרת מופיע שם היצירה בפונט אופייני לתקופה: "DIE SUENDE". בגרסאות אחרות מופיעה הכתיב DIE SVENDE, כשהאותיות V ו-E מחוברות בליגטורה. פרט זה מעיד על ניסיונו של שטוק כמאייר וכאמן גרפי. שטוק ראה במסגרות שיצר חלק בלתי נפרד מיצירתו, ושילב אותן בקפידה בתהליך האמנותי שלו.^[4][5]

גרסאות

קיימות אחת-עשרה גרסאות נוספות של "החטא" מאת פרנץ שטוק, ביניהן גרסה זו כציור שמן בעל מסגרת מוזהבת מעוצבת. עם זאת, ארבע מהגרסאות אבדו.^[6]

• 
  חושניות, תחריט, 1889
• 
  החטא, 1893 ניו פינקוטק, מינכן. הצבעים חמים יותר בתצלום זה של הציור. מספר מלאי 7925. אוספי ציור ממלכת בוואריה - פינקוטק חדש במינכן. שמן על בד, 94.5X59.5 ס"מ.^[7]
• 
  ציור שמן, 1897
• 
  החטא, 1906
• 
  החטא עם מסגרת, מספר זהות: FV 72, c. 1912, הגלריה הלאומית הישנה, ברלין. שמן על בד, גובה x רוחב: 88 x 52.5 ס"מ.^[8]

פרשנות

על פי פרשנים בני זמנו, הציור נועד להציג את האישה כבעלת "מיניות שאינה יודעת שובע" וכ"מפתה של הגבר". פרשנויות מודרניות נוטות לראות ביצירה דווקא את אופייה הבימתי, השטוח והצללתי של הקומפוזיציה. בהתאם לכך, הנחש אינו אלא אמצעי להצגת גופה של האישה, שמקבל בציור תפקיד של פיתוי. מי שנמשך אליו, כך משתמע, צריך לחשוש מאש הגיהנום, המסומלת באזור הכתום בפינה הימנית העליונה.

שטוק עושה שימוש מחוכם במוטיבים מוסריים בני תקופתו, כגון אלו שהכנסייה קידמה, כדי להפעיל שליטה על הדחף המיני האנושי. ביצירתו, הוא מנצל ומצמצם את הגוף הנשי לכלי המשמש את רצונו לכוח – בין אם במונחים של קריירה, הכרה אמנותית או עושר חומרי.

"שלומית", מעשה ידי הנרי אוסאווה טאנר

השוואה לעבודה בהשראה

הנרי אוסאווה טאנר השתמש באלמנטים מציורו של שטוק בעת יצירת"שלומית", יצירה המתארת את בתו של הורדוס אנטיפס, שביקשה את ראשו של יוחנן המטביל. בדומה לשטוק, טאנר מאיר בגוון כחול את גופה של האישה הכמעט עירומה, תוך שהוא מכסה או "מערף" את ראשה באמצעות צל.

טאנר נטה להשתמש בכחול כצבע בעל משמעות רוחנית,^[9] אך בהקשר זה ניתן לייחס לו משמעויות של משפט אלוהי, אבדון או מוות.

שטוק השתמש בצבעים, בדומה ליוהאן וולפגנג פון גתה, כאלמנט בעל ערך פסיכולוגי.^[9] הוא אף ציין פעם כי כחול יכול לסמל "מסתורין, נצח ורוגע".^[9]עם זאת, בהקשר של "החטא" של שטוק, אין זה נכון לייחס לכחול משמעויות אלו. בהתאם לקומפוזיציה, הכחול הפרוש על גופה של האישה, בשילוב עם פניה המוצללים, עשוי לסמל מוות או אבדון. בשונה מציורי טאנר, הדמות הנשית בציורו של שטוק אינה מביעה אימה; הכחול מלווה את המסתורין והפיתוי, תוך שהוא פועל הן כהזמנה והן כאזהרה.

גופה המפתה של הפאם פאטאל, שנועד לעורר תשוקה, מוקף באפלה, בעוד שהכתם הכתום שמעל כתפה של האישה עשוי לסמל את הגיהנום.^[10]

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא החטא בוויקישיתוף