החלוקה המנהלית של רפובליקת מולדובה

החלוקה המנהלית-טריטוריאלית של רפובליקת מולדובה (ברומנית:Organizarea administrativ-teritorială a Republicii Moldova): מבחינה מנהלית רפובליקת מולדובה מחולקת החל משנת 2001 ל-32 "ראיונים" או נפות, ערים וכפרים. ^[1] 13 הערים בעלות מעמד מיוחד נקראות רשויות עירוניות או municipii (מוניצ'יפי - ביחיד:מוניצ'יפיו). הכפרים והערים נחשבים לרמה הראשונה של החלוקה המנהלית. 32 הנפות נחשבות לרמה שנייה .^[2]

ערך מחפש מקורות

החלוקה המנהלית-טריטוריאלית של רפובליקת מולדובה אחרי שנת 2001 .אזורי הפיתוח - צפון, מרכז ודרום; היחידות המנהליות - רשויות עירוניות ונפות ("ראיונים"); בצבע ירוק - היחידה הטריטוריאלית האוטונומית גגאוזיה, המחולקת ל-3 דולאיים ובצבע אפור בהיר:טרנסניסטריה (שבה חופפים חלקית היחידה הטריטוריאלית האוטונומית של הדנייסטר - לפי חוקי מולדובה, ו"הרפובליקה המולדובית של הדנייסטר" בפועל

מפה נוספת של החלוקה המנהלית-טריטוריאלית של רפובליקת מולדובה. בצבע ורוד - גגאוזיה האוטונומית, בצבע חום-צהצה:אזור טרנסניסטריה השנוי במחלוקת

החלוקה משנת 2003

בשנת 2001 חזרה רפובליקת מולדובה לחלוקה המנהלית ל"ראיונים" או נפות שהייתה נהוגה בימי השלטון הסובייטי. כיום המדינה מתחלקת ל-32 נפות ("ראיונים"), 13 רשויות עירוניות (קישינב, טירספול, בלץ, בנדר, קומרט, קאהול, אונגן, סורוקה, אורהיי, צ'אדר-לונגה, אדינץ, חנצ'שט וסטרשן) ושתי יחידות טריטוריאליות אוטונומיות מוכרות:גגאוזיה U.T.A.G והיחידות המנהליות-טריטוריאליות שמשמאל לנהר דנייסטר או "של הדנייסטר" U.T.A.N.

אזור שנוי במחלוקת

בפועל בשטח האזור האוטונומי האחרון U.T.A.N קיימת כיום מדינה שהכריזה את עצמה כעצמאית והנקראת "הרפובליקה המולדובית של הדנייסטר" (או טרנסניסטריה^[3]) המנוהלת על ידי ממשלה פלגנית בעיר טירספול. בפי הקהיליה הבינלאומית ושלטונות קישינב היא נקראת "היחידה הטריטוריאלית האוטונומית של הדנייסטר". אין חפיפה ממש בין ה"רפובליקה המולדובית של הדנייסטר" והיחידה הטריטוריאלית האוטונומית של הדנייסטר. הרפובליקה של הדנייסטר שולטת על 4 נפות ("ראיונים") וחצי:קמנקה, רבנציה, גריגוריופול, סלובוזיה וחצי מנפת דובסאר. החצי השני של נפת דובסאר נשלט על ידי שלטונות קישינב. הרפובליקה המולדובית של הדנייסטר שולטת בנוסף בשטחים שאינם חלק מהיחידה הטריטוריאלית האוטונומית של הדנייסטר דהיינו, ברשות העירונית בנדר ובחלקים מהנפות קאושן ואנני נוי.

מספר יישובי רפובליקת מולדובה לפי הנפות ("ראיונים")999

מספר סידורי	סוג	שם	רשויות עירוניות	כפרים גדולים כפופים ל רשויות עירוניות	ערים	כפרים כפופים ל ערים	כפרים גדולים (קומונות)	כפרים כפופים ל כפרים הגדולים	סך הכל
1	רשות עירונית	קישינב	1	-	6	2	12	14	35
2	רשות עירונית	בלץ	1	2	-	-	-	-	3
3	רשות עירונית	בנדר	1	1	-	-	-	-	2
4	אזור אוטונומי	גגאוזיה	1	-	2	1	23	5	32
5	אזור בעל מעמד שנוי במחלוקת	טרנסניסטריה	1	-	9	2	69	66	147
6	נפה	אנני נוי	-	-	1	5	25	14	45
7	נפה	בסרביאסקה	-	-	1	-	6	3	10
8	נפה	בריצ'ן	-	-	2	-	26	11	39
9	נפה	קאהול	-	-	1	1	36	17	55
10	נפה	קנטמיר	-	-	1	-	26	24	51
11	נפה	קלראש	-	-	1	1	27	15	44
12	נפה	קאושן	-	-	2	1	28	17	48
13	נפה	צ'ימישליה	-	-	1	3	22	13	39
14	נפה	קריולן	-	-	1	2	24	16	43
15	נפה	דונדושן	-	-	1	-	21	8	30
16	נפה	דרוקיה	-	-	1	-	27	12	40
17	נפה	דובסאר	-	-	-	-	11	4	15
18	נפה	אדינץ	-	-	2	4	30	13	49
19	נפה	פלשט	-	-	1	-	32	43	76
20	נפה	פלורשט	-	-	3	-	37	34	74
21	נפה	גלודן	-	-	1	1	18	15	35
22	נפה	חנצ'שט	-	-	1	-	38	24	63
23	נפה	יאלובן	-	-	1	-	24	9	34
24	נפה	לאובה	-	-	2	1	23	13	39
25	נפה	ניספורן	-	-	1	-	22	16	39
26	נפה	אוקניצה	-	-	3	-	18	12	33
27	נפה	אורהיי	-	-	1	-	37	37	75
28	נפה	רזינה	-	-	1	3	24	13	41
29	נפה	רשקאן	-	-	2	6	26	21	55
30	נפה	סנג'ריי	-	-	2	1	24	43	70
31	נפה	סורוקה	-	-	1	-	34	33	68
32	נפה	סטרשן	-	-	2	2	25	10	39
33	נפה	שולדנשט	-	-	1	-	22	10	33
34	נפה	שטפאן וודה	-	-	1	-	22	3	26
35	נפה	טרקליה	-	-	1	-	14	11	26
36	נפה	טלנשט	-	-	1	2	30	21	54
37	נפה	אונגן	-	-	2	1	31	40	74
סך הכל			5	3	60	39	914	660	1681

הנפות ("ראיונים") של רפובליקת מולדובה

Loc	יחידה מנהלית טריטוריאלית	אוכלוסייה אלפי תושבים.[4]		אחוז מכלל האכולוסייה.	שטח קמ"ר[5]	צפיפות תושבים/קמ"ר/km²
01.	הרשות העירונית קישינב	809,6	גדילה	22,49%	571,64	1.421,3
02.	גגאוזיה	161,8	ירידה	4,54%	1848,46	84,5
03.	הרשות העירונית בלץ	150,2	גדילה	4,20%	78,01	3.185,1
04.	נפת אורהיי	125,2	ירידה	3,53%	1228,31	102,3
05.	נפת קאהול	124,6	ירידה	3,51%	1545,28	80,8
06.	נפת חנצ'שט	120,7	ירידה	3,40%	1475,13	82,3
07.	נפת אונגן	117,4	יציב	3,29%	1082,62	99,1
08.	נפת יאלובן	100,9	גדילה	2,81%	783,49	127,8
09.	נפת סורוקה	100,1	יציב	2,81%	1042,99	96,0
10.	נפת סנג'ריי	92,4	ירידה	2,62%	1033,71	90,1
11.	נפת סרטשן	92,2	גדילה	2,57%	729,12	125,6
12.	נפת פלשט	91,8	ירידה	2,59%	1072,60	85,8
13.	נפת קאושן	90,8	ירידה	2,57%	1185,16	69,9
14.	נפת פלורשט	88,1	ירידה	2,49%	1108,19	82,3
15.	נפת דרוקיה	88,0	ירידה	2,49%	999,91	88,9
16.	נפת אנני נוי		יציב	2,33%	887,62	93,7
17.	נפת אדינץ	81,2	ירידה	2,30%	932,92	88,0
18.	נפת קלראש	78,1	ירידה	2,21%	753,55	104,2
19.	נפת קריולן	73,6	ירידה	2,06%	687,95	106,7
20.	נפת בריצ'ן	73,4	ירידה	2,09%	814,44	91,4
21.	נפת טלנשט	72,9	ירידה	2,06%	848,62	86,6
22.	נפת שטפאן וודה	70,7	ירידה	2,00%	998,38	71,4
23.	נפת רשקאן	68,4	ירידה	1,94%	936,03	73,8
24.	נפת ניספורן	65,9	ירידה	1,86%	629,02	105,4
25.	נפת קנטמיר	62,1	ירידה	1,75%	867,86	71,8
26.	נפת צ'ימישליה	60,4	ירידה	1,71%	867,86	65,9
27.	נפת גלודן	60,0	ירידה	1,71%	754,18	80,7
28.	נפת אוקניצה	54,3	ירידה	1,56%	597,47	93,0
29.	נפת לאובה	53,0	ירידה	1,49%	764,73	69,7
30.	נפת רזינה	51,0	ירידה	1,46%	621,79	83,4
31.	נפת טרקליה	43,7	ירידה	1,23%	673,69	65,4
32.	נפת דונדושן	43,3	ירידה	1,24%	644,12	68,8
33.	נפת שולדנשט	42,1	ירידה	1,20%	598,37	71,4
34.	נפת דובסאר - רפובליקת מולדובה	35,3	ירידה	0,99%	309,22	114,2
35.	נפת בסרביאסקה	28,6	ירידה	0,81%	294,54	97,8
סך הכל		3555,2	ירידה	100%	'	119,93

הרפורמות בחלוקה המנהלית במהלך השנים

חלוקה מנהלית של הרפובליקה הדמוקרטית המולדובית בין 21 בנובמבר 1917 ל-27 במרץ 1918

החלוקה המנהלית של רפובליקת מולדובה בשנים 1998–2001: תשעה מחוזות ובנוסף היחידות האוטונומיות של טרנסניסטריה וגגאוזיה

גלגולי החלוקה המנהלית של שטחי המדינה הם מקור למידע חשוב על תולדותיה.

• נסיכות מולדובה הייתה מחולקת ליחידות מנהליות שנקראו ținuturi - ținut (צינוּט - סוג של מחוז, מחוז היסטורי), הן בתורן התחלקו ל יחידות שנקראו ocol - ocoluri (אוׂקוׂל - סוג של נפה, נפה היסטורית) ואלו התחלקו ליחידות שנקראו ienorie ינוׂריה. השטח שבין פרוט לדנייסטר התחלק עד שנת 1812 בין ה"צינוט"ים או המחוזות גרצ'ן (Greceni), קוׂדרו (Codru), הוטרניצ'ני (Hotărniceni), אורחיי (Orhei), יאשי (Iași) וסורוקה (Soroca). כמו כן - היו קיימות באזור יחידות מנהליות עות'מאניות - ראיות טורקיות:חוטין, בנדר, אקרמן, קיליה, איזמאיל, ורן (Reni), וה"טטרליק" (Tatarlik) של בוג'אק.^[6]
• תחת שלטון האימפריה הרוסית החל מ-1812, חלק מבסרביה כפי שקראו לחבל הארץ בין נהר הפרוט לדנייסטר התחלק ל־6 מחוזות: חוטין, יאשי, אורחיי, בנדר. בעקבות מלחמת קרים ב-1856 נאלצה רוסיה להחזיר לנסיכות מולדובה את דרום בסרביה עם הערים קאחול אקרמן ואיזמאיל^[7]
• ב-1871 בסרביה איבדה את מעמדה של אזור מועדף והפכה לפלך פשוט של האימפריה הרוסית.^[8]
• בתום המלחמה בין רוסיה לאימפריה עות'מאנית (1878-1877) קיבלה האימפריה הרוסית קיבלה בחזרה את המחוזות מחבל בסרביה שאיבדה לטובת נסיכות מולדובה בשנת 1856.^[9]
• תחת שלטון ממלכת רומניה אחרי 14 ביוני 1925 חולקה בסרביה למחוזות - județe:מחוז חוטין (בין מלחמות העולם), מחוז סורוקה (בין מלחמות העולם), מחוז בלץ (בין מלחמות העולם), מחוז אורחיי (בין מלחמות העולם), מחוז לפושנה (בין מלחמות העולם), מחוז קהול (בין מלחמות העולם), מחוז טיגינה (בין מלחמות העולם), מחוז איסמאיל (בין מלחמות העולם) ומחוז צ'טאטיה אלבה (בין מלחמות העולם). המחוזות התחלקו ל"נפות ישנות" קרויות plăși והנפות ל"קומונות" או כפרים גדולים.
• אחרי נסיגת רומניה מבסרביה הטריטוריה סופחה לברית המועצות. השטח חולק ל"ראיונים" (raioane) וה"ראיונים" חולק ל"סובייטים כפריים".

החל מהתאריך 11 בנובמבר 1940 הוקמו ה"ראיונים": קלראש, קאושן, צ'ימישליה, אדינץ, פלשט, פלורשט, קוטובסק (חנצ'שט לשעבר), לאובה, אורחיי, רזינה, רשקאן, לאזובסק (סנג'ריי לשעבר) וולקנשט.

• החוק 306-XIII משנת 1994 שמבר על ההסדר הסובייטי, אולם החזיר את המונח "קומונה". - במקום "הסובייט הכפרי".
• החוק XIV/1998 הקים מחדש תשעה מחוזות - județe - אולם הם לא היו זהים עם המחוזות מבעבר:מחוז אדינץ, מחוז סורוקה, מחוז בלץ, מחוז אונגן, מחוז אורחיי, מחוז קישינאו, מחוז לפושנה, מחוז קהול, ומחוז טיגינה, ובנוסף הרשות העירונית קישינב ועוד כמה טיריטוריות אוטונומיות דהינו גגאוזיה וטרנסיסטריה (עבר הדנייסטר). האזור האחרון נכבש למעשה ברובו על יידי כוחות רוסים יחד עם העיר טיגינה ועוד כמה שטחים סמוכים לגבול בגדה הימנית של נהר הדנייסטר. שם הוקמה ישות מדינית שהכריזה בעצמה על עצמאות טרנסיניסטריה, ואינה מוכרת על ידי הממשלה הרפובליקנית בקישינב
• החוק 764-XV/27.12.2001 מציין את חלוקת הרפובליקה ל 1658 יישובים, 829 סובייטים כפריים, 49 ייושבים עירוניים, 40 מחוזות - ראיונים ו-21 ערים, מתוכן 10 הנמצאים תחת ניהול רפובליקני ו - 11 תחת ניהול ראיונלי. בשינויים האחרונים ב-24 באפריל 2008 הוקמו מחדש ה"ראיונים" ("נפות"). לפי החוק הכפר שבו מתכנסת מועצת הכפרית נקרא כפר-מושב והעיר שבו מתכנסת המועצה הראיונלית נקראת עיר-מושב.^[10]

יישובים

ברפובליקת מולדובה ישנם 1,681 יישובים: 5 מתוכם יש להם מעמד של רשויות עירוניות (מוניצ'יפיו): קישינב, בלץ, טיגינה, קומרט וטירספול. לבלץ יש שני יישובי לוויין:אליזבטה וסדובוי. לטיגינה (בנדר) יש יישוב לוויין אחד:פרוטיאגיילובקה. . ל-60 יישובים מעמד של ערים הכוללות 39 כפרים. ל-914 יישובים מעמד של כפר גדול (קומונה) (סובייטים כפריים או מועצות כפריות לשעבר) ו-660 יישובים הם כפרים הכפופים לכפרים הגדולים.

מעמדי היישובים, בהתאם לשינוי החוק 764 ב-24 בפברואר 2008:

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא החלוקה המנהלית של רפובליקת מולדובה בוויקישיתוף

• החוק 764-XV של החלוקה המנהלית-טריטוריאלית של רפוליבקת מולדובה שאושר בפרלמנט ב-27 בדצמבר 2001 - פורסם ברשומות הממשלתיות "מוניטורול אופיצ'יאל" בינואר 2002 (ברומנית)
• החוק 764-XV סעיף 4 פרק 4