איסור הכאת הורים

איסור הכאת הורים הוא ציווי מקראי האוסר על אדם להכות את אביו או אמו. עונשו של המכה הוא מוות בחנק.

איסור הכאת הורים
(מקורות עיקריים)

מקרא	שמות, כ"א, ט"ו
משנה תורה	ספר שופטים, הלכות ממרים, פרק ה'
שולחן ערוך	יורה דעה, סימן רמ"א
ספרי מניין המצוות	ספר המצוות, לאו שי"ט ספר החינוך, מצווה מ"ח

מקור המצווה

המקרא אינו אוסר על הכאת הורים, אך הוא מציין את עונשו של המכה: ”ומכה אביו ואמו מות יומת” (ספר שמות, פרק כ"א, פסוק ט"ו). האיסור לעשות כן נלמד מהאיסור הכללי להכות כל אדם מישראל^[1]. מלבד האיסור, מבטל המכה גם שתי מצוות עשה: מצוות כיבוד הורים ומצוות מורא הורים.

דיני המצווה

אסור להוציא מההורה דם בעודו בחיים, העובר על האיסור אינו חייב מיתה, עד שיכה את הוריו מכה שכתוצאה ממנה יצא דם מגוף ההורה. אם, למשל, המכה הייתה באוזן וכתוצאה ממנה ההורה נתחרש, אומרים שחזקה שיצא דם וחייב בעונש.

עבור גוי שהתגייר, האיסור להכות את הוריו הוא מדברי חז"ל בלבד, שכן הוריו הביולוגיים אינם נחשבים כהורים לעניינים ההלכתיים; ”גר שנתגייר כקטן שנולד”^[2]. הורה שהוא רשע אסור להכותו, אך על הכאתו אין עונש מוות.

על פי ההלכה אם הכה אדם את הוריו ולא יצא דם, אם חייב לשלם על ההכאה להורה, משלם, ואם לא - עונשו מלקות^{[דרוש מקור]}; זאת על פי הכלל "אין אדם לוקה ומשלם"^[3].

מותר לבן להוציא דם מאביו אם הדבר הוא לצורך רפואי, אך ההלכה היא שהדבר מותר רק כאשר אין אפשרות שאדם אחר יעשה זאת^[4], וכאשר הבן יותר מומחה או שיש להם צער רב ואביו מבקש ממנו מותר^[5].

בספר החינוך נאמר שנוסף לחיוב מיתה יש בעונש זה גם חיוב כרת, אולם כרת זה אינו נזכר ברשימת הכריתות במשנה, מסכת כריתות, פרק א', משנה א' או במקורות אחרים, ודעת החינוך היא דעת יחיד^[6]

ראו גם

• איסור קללת אב ואם

קישורים חיצוניים

• הרב אליעזר מלמד‏, "איסור הכאה והאם מותר לבן לתת זריקה לאביו", פניני הלכה משפחה, פרק א', הלכה כ"ד
• הרב יצחק יוסף, סימן ר"מ - דין מכה אביו ואמו - פרק ט"ז(הקישור אינו פעיל), אתר ילקוט יוסף