הפטוגלובין

הפטוגלובין (Haptoglobin או בקיצור Hp) הוא חלבון שבבני אדם מקודד על ידי הגן HP.^[1][2] בפלזמה ההפטוגלובין נקשר באפיניות גבוהה להמוגלובין חופשי (שלא עבר אקסוציטוזה בבּוּעִית)^[3] המשתחרר מאריתרוציטים במהלך המוליזה, ובכך מעכב את פעילות החמצון המזיקה שלו. זאת בניגוד ל-hemopexin הקושר קבוצות הם חופשיות.^[4] קומפלקס ההפטוגלובין-המוגלובין מסולק בידי המערכת הרטיקולואנדותלית (בעיקר על-ידי הטחול).

במסגרת קלינית מסייעת בדיקת ההפטוגלובין לאבחון ומעקב אחר אנמיה המוליטית תוך-כלית, בה המוגלובין משוחרר ישירות למחזור הדם ונקשר להפטוגלובין, מה שמוריד את רמתו בדם. זאת בניגוד לאנמיה המוליטית חוץ-כלית בה רוב האריתרוציטים עוברים פאגוציטוזה בידי מקרופאג'ים המפרקים את ההמוגלובין לחומצות אמינו ובילירובין.

החלבון התגלה כ"חומר פלזמה" ב-1938 על ידי הביוכימאים הצרפתים מקס-פרננד ג'ייל ומישל פולונובסקי.^[5][6]

תפקיד

להמוגלובין ששוחרר לפלזמה על ידי אריתרוציטים פגועים יש השפעות מזיקות. הגן HP מקודד לפרה-פרופרוטאין שמעובד בכדי לייצר שרשראות אלפא וביטא אשר מתאחדות לאחר מכן כטטרמר המהווה הפטוגלובין. ההפטוגלובין קושר המוגלובין חופשי בפלזמה, מה שמאפשר לאנזימים מעכלים לקבל גישה להמוגלובין מבלי לאבד ברזל ולמנוע נזק לכליות בידי המוגלובין.^[7]

הפטוגלובין נקשר לקולטן CD163 שעל-גבי מונוציטים/מקרופאגים.^[3] לאחר קישור קומפלקס הפטוגלובין-המוגלובין לקולטן מתבצעת אנדוציטוזה של הקומפלקס ומתחיל מטבוליזם רכיבי הגלובין וההם. לאחר מכן מתרחשים שינויים אדפטיביים במסלולי המטבוליזם של נוגדי חמצון וברזל, ומתבצע קיטוב של המקרופאג'.^[3]

להפטוגלובין יש פונקציות של וויסות חיסוני (אימונו-מודולציה) שאינן תלויות בהמוגלובין ומפחיתות את ביטוי הציטוקינים המושרה על ידי ליפופוליסכריד.^[8] ליפופוליסכרידים נקשרים ישירות להפוגלובין, אשר עקב רמתו הגבוהה בפלזמה, מביאים לבידוד שלהם ולהגנה מפני קולטנים מסוג TLR-4. בפועל תהליך זה גורם לעיכוב בהפעלה של מסלול NF-κB.^[9]

סינתזה

ההפטוגלובין מיוצר בעיקר על ידי הפטוציטים (תאי כבד) אך גם על ידי רקמות אחרות כגון עור, ריאות וכליות. בנוסף, גן HP מתבטא ברקמת שומן עכברית ואנושית.^[10]

הפטוגלובין נצפה מתבטא גם ברקמת שומן של בקר.^[11]