שאלות נפוצות
ציר זמן
צ'אט
פרספקטיבה
וויאג'ר 2
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Remove ads
וויאג'ר 2 (באנגלית: Voyager 2) היא גשושית מחקר שנשלחה ב־20 באוגוסט 1977 במסגרת תוכנית וויאג'ר. במקור היא תוכננה כ"מארינר 12" במסגרת תוכנית מארינר. היא זהה ברובה לגשושית האחרת מתוכנית וויאג'ר, וויאג'ר 1 (שכונתה לפני כן "מארינר 11"). עם זאת, וויאג'ר 2 השתמשה במסלול שונה בזמן מפגשה עם שבתאי, בהימנעה ממפגש קרוב עם טיטאן על מנת להשתמש במקלעת כבידתית ולהגיע לאורנוס ולנפטון. היא הגשושית הארצית הראשונה (ונכון לעכשיו, היחידה) שעברה בסביבתם הקרובה של שני כוכבי הלכת הללו, והראשונה שביקרה בכל ארבעת כוכבי הלכת הגדולים - צדק, שבתאי, אורנוס ונפטון, בשל סידור גאומטרי נדיר של כוכבי הלכת שמתרחש אחת ל־175 שנה[1].
בדומה לוויאג'ר 1 (ובצורה דומה, לפיוניר 10 ו־11) וויאג'ר 2 נשאה עמה תקליט זהב המכיל קטעי צלילים המתארים בקצרה את המין האנושי ואת כדור הארץ, למקרה שאת הגשושית יפגוש מין חוץ-ארצי תבוני, ועליו חרוטות הוראות (בבינארית) לשימוש בתקליט. מכיוון שיחלפו כ־80,000 שנה עד שוויאג'ר 2 תגיע למערכת כוכב אחרת, התקליט הוא יותר בגדר מחווה סמלית של המין האנושי מאשר ניסיון מעשי לתקשורת.
Remove ads
שיגור וטיסה
סכם
פרספקטיבה
וויאג'ר שוגרה ב־20 באוגוסט 1977 מנמל החלל קייפ קנוורל שבפלורידה, על גבי טיל טיטן 3E[2]. כאשר צוותי השיגור שעל הקרקע היו עסוקים בבעיית שיגור בוויאג'ר 1, הם שכחו לשלוח רצף הפעלה חשוב לוויאג'ר 2. ללא רצף הפעלה הגשושית כיבתה את אנטנת-האלומה-הצרה הראשית שלה. צוותי הקרקע הצליחו לחדש את הקשר עם הגשושית דרך אנטנת-האלומה-הרחבה, ולהפעיל את אנטנת-האלומה-הצרה מחדש.
הגשושית התחילה לצלם את מערכת צדק ב-24 באפריל 1979[3][4].
מעברים פלנטריים
- המעבר הקרוב ביותר של הגשושית בקרבת צדק התרחש ב־9 ביולי 1979. במהלך מעבר זה גילתה הגשושית 11 ירחים קטנים של הכוכב שלא היו ידועים עד אותה עת וכן צילמה פעילות וולקנית על איו, אחד מירחיו הגדולים של צדק.
- המעבר הקרוב ביותר לשבתאי התרחש ב־25 באוגוסט 1981[5]. בזמן שהייתה "מאחורי" שבתאי (יחסית לכדור הארץ), סרקה הגשושית את האטמוספירה העליונה של שבתאי בעזרת ראדאר, על מנת למדוד מאפיינים של חום וצפיפות.
- המעבר הקרוב ביותר לאורנוס התרחש ב־24 בינואר 1986[6]. הגשושית גילתה עשרה ירחים חדשים וחקרה את האטמוספירה הייחודית של כוכב הלכת (בשל הטיית הציר של אורנוס, בסך 97.77 מעלות) ואת מערכת הטבעות שלו[7].
- המעבר הקרוב ביותר לנפטון התרחש ב־25 באוגוסט 1989[8]. מכיוון שהיה זה כוכב הלכת האחרון אותו הייתה יכולה הגשושית לבקר, הוחלט לבצע מעוף קרוב לטריטון, בלי להתחשב בהשפעת המעבר על מסלול הגשושית, באופן דומה למפגשה של וויאג'ר 1 עם שבתאי וירחו טיטאן. הגשושית גילתה, בין השאר, את הכתם האפל הגדול על פניו של נפטון, שנעלם מאז לפי תצפיות של טלסקופ החלל האבל. כבר כחודש לפני המפגש עם נפטון, הודיע נאס״א על גילוי ירח חדש שלו, שלישי במספר, המקיף את נפטון. הירח התגלה בתמונות ששידרה החללית, עדיין ממרחק רב, של נפטון ומערכת ירחיו[9].
עם סיום המעברים הפלנטריים בספטמבר 1989, כובו המצלמות של הגשושית כדי לחסוך אנרגיה, משום שהיא לא צפויה להיות קרובה מספיק לגוף שמיימי אחר[10]. האנרגיה משמשת לאיסוף נתונים אחרים ותקשורת עם כדור הארץ[11]. באוגוסט 2002, 25 שנים לאחר ששוגרה, הגיעה למרחק של יותר מ-10 מיליארד ק"מ מכדור הארץ. בשלב זה בוצעה תקשורת עם הגשושית רק פעם בשלושה חודשים[12].
.jpg)
משימה בין כוכבית
וויאג'ר 2 המשיכה במסלולה אל מחוץ למערכת השמש, והגיעה אל קצה גבול ההליוספירה ב-30 באוגוסט 2007. בהשוואה לוויאג'ר 1, היא עברה גבול זה כשמרחקה מן השמש היה קרוב בכ-1.6 מיליארד קילומטר, עקב מבנה ההליוספירה שאינו עגול[13].
ב-13 באוגוסט 2012, וויאג'ר 2 הפכה להיות המשימה הרציפה הארוכה ביותר של נאס"א, כאשר עקפה את השיא שהוצב על ידי פיוניר 6 שעבדה 12,765 ימים ברצף[14].
ב-7 בנובמבר 2012, וויאג'ר 2 הגיעה למרחק של 100 יחידות אסטרונומיות מכדור-הארץ, והפכה לגשושית השלישית שעשתה זו (לאחר וויאג'ר 1 ופיוניר 10), באותו זמן, שתי הגשושיות וויאג'ר עבדו והמשיכו לשדר נתונים.
באוגוסט 2017, המשימה חגגה 40 שנות פעילות רציפה[15].
נכון לאוקטובר 2018 הייתה הגשושית במרחק 118 יחידות אסטרונומיות מכדור-הארץ (כ-17 מיליארד ק"מ)[16] והיא מתרחקת ממערכת השמש במהירות 15.464 ק"מ/שנייה או כ־3.3 יחידות אסטרונומיות לשנה. הגשושית ממשיכה לשדר מידע על סביבותיה (כעת כבר מחוץ למסלולו של פלוטו) בעזרת מערך רשת החלל העמוק (DSN), בעוד כ-40,000 שנים צפויה הגשושית לחלוף במרחק של 1.7 שנות אור מכוכב רוס 248[17].
ב-5 בנובמבר 2018 הגיעה הגשושית לתווך הבין-כוכבי, כלומר יצאה ממערכת השמש[18], בהיותה מרוחקת 119.7 יחידות אסטרונומיות מכדור הארץ. ב-4 בנובמבר 2019 הגיעו המדידות הראשונות מהגשושית לאחר שיצאה ממערכת השמש ובהם נתונים על ירידת הפלזמה ועליית הקרניים הקוסמיות אליהן נחשפה הגשושית[19]. להבדיל מוויאג׳ר 1 לה לקח כ-28 ימים לחצות את ההליופאוזה, וויאג׳ר 2 חלפה אל התווך הבין-כוכבי בפחות מיום[20].
במרץ 2020 נותק הקשר עם וויאג'ר 2, עקב פרויקט לשדרוג ציוד התקשורת של נאס"א[21]. בפברואר 2021 חודש הקשר עימה[22].
באוגוסט 2023 שוחזר אליה הקשר לאחר שאבד בגלל פקודה שגויה[23].
בחודש אוקטובר 2023 בוצעו תיקוני תוכנה בחללית[24].
נכון למרץ 2025, עדיין מתקיים הקשר כאשר וויאג'ר 2 במרחק של 141 יחידות אסטרונומיות מכדור הארץ (כ 21 מיליארד ק"מ)[25]
במרץ 2025, מתכננת נאס"א כיבוי של מכשיר למדידת חלקיקים טעונים באנרגיה נמוכה בחללית כדי לחסוך בצריכת אנרגיה ולהאריך את פעילות החללית עד לשנות ה-2030.[26]
Remove ads
תמונות שצולמו מוויאג'ר 2
כוכב הלכת שבתאי
טבעות אורנוס
_large.jpg)
ראו גם
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של וויאג'ר 2 (באנגלית)- האתר הרשמי של תוכנית וויאג'ר באתר נאס"א - מכיל מידע מפורט (באנגלית)
- אתר המכיל מידע מפורט על התוכנית (באנגלית)
- איפה וויאג'ר? - המרחק של וויאג'ר מכדור הארץ והשמש באתר המשימה
- איתי נבו, מסע בין כוכבים – גרסת המציאות, במדור "היום לפני במדע" באתר של מכון דוידסון לחינוך מדעי, 20 באוגוסט 2017
- "התקבלו אותות" מוויאג'ר 2, לאחר שהקשר איתה אבד בשל פקודה שגויה, באתר ynet, 1 באוגוסט 2023
Remove ads
הערות שוליים
Wikiwand - on
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Remove ads