שאלות נפוצות
ציר זמן
צ'אט
פרספקטיבה
ולרי פאנוב
רקדן וכוריאוגרף סובייטי ישראלי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Remove ads
ולרי פאנוב (בשמו המלא ברוסית: ולרי מטבייביץ' פאנוב, Валерий Матвеевич Панов; 12 במרץ 1938 – 3 ביוני 2025[1]) היה רקדן בלט וכוראוגרף ישראלי, יליד בלארוס.
_-_Afternoon_of_a_Faun.jpg)
Remove ads
ביוגרפיה
סכם
פרספקטיבה
ילדותו ושנות לימודיו
ולרי פאנוב נולד ב-1938 בוויטבסק, בלארוס, אז רפובליקה במסגרת ברית המועצות בשם ולרי מטבייביץ' שולמן להורים יהודים.
הוא למד בבית הספר לבלט ע"ש אגריפינה ואגאנובה בלנינגרד (בימינו אקדמיית ואגאנובה לבלט רוסי בפטרבורג). למד גם במוסקבה, וסיים את לימודיו ב-1957 בלנינגרד.
הקריירה ברוסיה
פאנוב רקד בין 1957–1964 בלהקת הבלט של התיאטרון מאלי בלנינגרד (כיום "תיאטרון מיכאילובסקי" בסנקט פטרבורג), בה יצר תפקידים בבלטים "בלדת האהבה" בכוריאוגרפיה של לופוחוב (1959), "דפניס וכלואה" ו"בולרו" לפי הכוריאוגרפיה של דוויטשווילי (1960), ו"פטרושקה" (1961), "אורפאוס" (התפקיד הראשי) (1962) ו"הגברת והחוליגן" (1962) לפי הכוריאוגרפיה של בויארסקי.
ב-1964 הצטרף ללהקת הבלט של תיאטרון קירוב, (בימינו "תיאטרון מריאינסקי"), שם נשאר עד 1972[2]. בלהקה זו ביצע בבכורה תפקידים לפי יצירתו של יאקובסון בבלט "עולם הנפלאות" (1967), לפי כוריאוגרפיה של וינוגרדוב - ב "גוריאנקה" (1968); כן מילא תפקיד ראשי ב"המלט" לפי כוריאוגרפיה של סרגייב, (1970), וב"בריאת העולם", לפי כוריאוגרפיה של קסטקינה ווסיליוב (1971).
יציאתו את ברית המועצות
ב-1972 ביקשו הוא ואשתו השנייה (רקדנית הבלט גלינה רגוזינה פאנובה) רשות לעלות לישראל. השלטונות הגיבו על הבקשה בזעם: בני הזוג פוטרו מלהקת קירוב ונמנע מהם לעבוד במקצועם במשך שנתיים, כשפאנוב עצמו נאסר לזמן קצר באשמת "חוליגניזם".[3] אמנים במערב, לרבות סר לורנס אוליבייה, פנו לשלטונות הסובייטיים בדרישה להרשות לזוג לצאת מברית המועצות[4]. גם בתקשורת האמריקאית פורסמה דרישה להרשות את עלייתם לישראל[5][6]. במרץ 1974, בעת ביקור הנרי קיסינג'ר במוסקבה, לא הורשה פאנוב לצאת מביתו בעיר[7]. ב-1974 פאנוב ואשתו קיבלו לבסוף אשרת יציאה, וביוני 1974 עלו לישראל[8] והוזמנו לשר החינוך[9]. בישראל הופיעו בני הזוג יחדו במופעים רבים. הם רקדו בין 1974–1977 עם להקת בת שבע[10] ובת דור[11].
פעילותו ככוריאוגרף
בין 1977–1983 היה פאנוב כוריאוגרף וסולן בבלט האופרה של ברלין; שם הוא יצר כוריאוגרפיות לבלטים "סינדרלה" של סרגיי פרוקופייב[12], פולחן האביב של איגור סטרווינסקי, "האידיוט", ומלחמה ושלום מאת סרגיי פרוקופייב. כמו כן הפיק את הבלט "לב ההר" של קוזלאייב, בבלט סן פרנסיסקו (1976), את שחרזאדה של מיכאיל פוקין (לפי מוזיקה של רימסקי קורסקוב), ואת הבלט פטרושקה של סטרווינסקי עם להקת האופרה הממלכתית של וינה (1981). בנוסף הפיק את "שלוש אחיות" עם להקת הבלט המלכותית השוודית (1983), וכן את "המלט", עם מוזיקה מאת דמיטרי שוסטקוביץ' עם הבלט הלאומי הנורווגי (1984). בין 1984–1986 היה פאנוב מנהל אמנותי של להקת הבלט המלכותית של פלנדריה, שם העלה מופעים של רומיאו ויוליה מאת פרוקובייב ו"תנועות". ב-1988 יצר כוריאוגרפיה ל"קלאופטרה" למופע של הבלט הממלכתי של איסטנבול.
בין 1983–1984 החליפה אשתו, גלינה פאנובה, את נטליה מאקארובה בתיאטרון ברודוויי בחידוש המופע On Your Toes שזיכה בעבר את מאקארובה בפרס טוני.
ב-1993 הקימו בני הזוג פאנוב להקת בלט במרכז לאמנויות באשדוד.[13]; ב-1998 יחד עם אשתו השלישית אילנה אלינה, הקים פאנוב את התיאטרון לבלט "פאנוב" באשדוד, אותו ניהל מספר שנים.[14]
חיים אישיים
פאנוב נישא שלוש פעמים: לליה פטרובנה פאנובה, איתה התחתן בניגוד לרצון הוריו (הוא אימץ את שם משפחתה פאנוב); בהמשך התחתן עם גלינה, לה היה נשוי 27 שנים, וביחד איתה נאבק על זכותו לעלות לישראל. בין 1998–2009 נישא לאילנה אלינה, איתה הקים את תיאטרון הבלט על שם פאנוב באשדוד.[15] אילנה פאנוב שמה קץ לחייה ב-2009 בקפיצה מהקומה ה-20, אחרי שעברה ניתוח לב וכתוצאה ממנו לקתה בדיכאון.
לפאנוב שלושה בנים, מכל אחת מנשותיו.
Remove ads
פרסים ואותות הוקרה
- 1969 – פרס לנין
- 1970 – תואר "אמן מצטיין של הפדרציה הסובייטית הסוציאליסטית הרוסית"
- 1979 – פרס מבקרים עולמית על הבימוי והכוריאוגרפיה במופע "פולחן האביב"
- 1987 – אות מטעם ממשלת טורקיה על המופע "האידיוט"
קישורים חיצוניים
| עיינו גם בפורטלים: | |||
|---|---|---|---|
| פורטל אישים | ||
| פורטל אמנות ישראלית | ||
| פורטל אשדוד | ||
אתר האינטרנט הרשמי של ולרי פאנוב
ולרי פאנוב, ברשת החברתית Goodreads
ולרי פאנוב, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- ולרי פאנוב, באתר ארכיון להקת בת שבע
ולרי פאנוב, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
- אתר להקת הבלט פאנוב
- כתבה עליו מערוץ "כאן 11"
- אתר "אנציקלופדיה", ביוגרפיה של ולרי פאנוב
- אנה קיסלגוף, ניו יורק טיימס, "ולרי פאנוב, על מאבקו בשלטונות ברית המועצות ועל הבלט"
- מיכל רוזנצווייג, "יומני מחול", ראיון עם ולרי פאנוב, 19 בינואר 2019
הערות שוליים
Wikiwand - on
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Remove ads