זיכרון חזותי

זיכרון חזותי הוא חלק מהזיכרון, האוגר מידע שהתקבל ממערכת הראייה.

זיכרון חזותי-מרחבי הוא חלק מזיכרון העבודה המתייחס לזכירת מיקומם של עצמים או סדרה של מיקומים^[1].

מאפיינים

הזיכרון החזותי מתחיל בביסוס הייצוג העצבי בקליפת הראייה. לאחר מכן מידע זה עובר לאונה הרקתית לשם ארגון נוסף. הייצוג הפנימי הנובע מכך נותר יציב למשך זמן, למרות שכל הזמן נקלטים בחוש הראייה מראות רבים ומגוונים. כאשר מתקבלת תמונה חלקית, המוח החזותי מפצה באמצעות הזיכרון על מחסור במידע, ועוסק במילוי הפערים.

הזיכרון החזותי-מרחבי אינו מוגבל למידע חושי. הזיכרון החזותי-מרחבי מאפשר לזכור את המראה החזותי של חפצים או מקומות, כולל המיקום והצורה התלת־ממדית של חפצים בחדר מוכר אך חשוך.

הזיכרון החזותי נתפס כיום כתהליך היררכי ורציף, הנשען על רמות עיבוד שונות לאורך אזורים במוח. ככל שהמידע החזותי מתקדם מאזורים ראשוניים במוח שמעבדים ראייה, כמו קליפת הראייה, אל אזורים מתקדמים יותר כמו האונה הקודקודית והאונה המצחית, המוח מוסיף שכבות של עיבוד. התוצאה היא שה"זיכרון" של מה שראינו כבר לא כולל רק פרטים פשוטים, אלא גם מידע מורכב יותר כמו מיקום במרחב, קשר בין עצמים, והקשרים שקשורים לחוויות ולמשמעות^[2]. זיכרון חזותי אינו פועל על בסיס דיכוטומיה, אלא מבוסס על מערכת המשמרת ייצוגים באופן הנע בין מדויק מאוד, כללי או חלקי, תלוי עד כמה המידע היה חזק וברור בזמן שנקלט^[3].

ממצאים נוירולוגיים מעידים על חפיפה בין מנגנוני זיכרון עבודה חזותי לבין זיכרון חזותי לטווח ארוך. שתי המערכות משתמשות באותם ייצוגים של מידע חזותי שנשמר במוח, אך ההבדל ביניהן טמון באזורים מוחיים הפעילים בעת השימוש בזיכרון: זיכרון עבודה מפעיל בעיקר אזורים במוח שאחראים על שליטה וקשב, בעוד שזיכרון לטווח ארוך מערב יותר את ההיפוקמפוס^[4].

הייצוגים בזיכרון חזותי מאופיינים ב"רעש" – תופעה בה המידע המאוחסן אינו מדויק לחלוטין, אלא משתנה כתוצאה מתהליכים קוגניטיביים כמו תשומת לב, הקשר סביבתי וזמן השהיה^[5].

מגבלות

הזיכרון החזותי מתאפיין במגבלות ברורות, הן מבחינת הקיבולת והן מבחינת הדיוק. מחקרים מראים כי זיכרון העבודה החזותי מסוגל להכיל בממוצע רק כ־3–4 פריטים בו זמנית, כאשר חריגה ממספר זה גורמת לירידה באמינות הזכירה. מעבר לכך, איכות השמירה החזותית תלויה גם במורכבות הגירויים עצמם: פרטים פשוטים כמו צבעים בסיסיים נשמרים טוב יותר מאשר גירויים מורכבים כמו פרצופים או סצנות עשירות חזותית^[6] . מגבלות נוספות מתבטאות בטעויות שיטתיות הנובעות מאופן קידוד המידע – למשל, בלבול בין פריטים דומים או בין מיקומים סמוכים – תופעה המעידה על השפעת עומס קוגניטיבי על מהימנות הזיכרון^[5]. בנוסף לכך, קיימים הבדלים בין-אישיים המשפיעים על יעילות הזיכרון החזותי, ובפרט בגיל המבוגר נצפית ירידה בדיוק וביכולת השליפה של מידע חזותי, בין השאר בשל שינויים נוירולוגיים וחושיים^[7].

השימוש באמנות

אמנים ויזואליים משתמשים באופן קבוע ביכולת של הצופה להשלמת מידע חזותי. לדוגמה, מספיק ציור של מצחיית כובע של ילד כדי להעביר את המסר שהוא אכן חובש כובע - הזיכרון החזותי-מרחבי תופס ומעבד את הקו המעוגל של המצחייה, ומשלים את החסר.

ראו גם

• זיכרון איקוני
• תפיסה מרחבית
• תפיסה חזותית
• משחק הזיכרון
• מבחן סיכה

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון: זיכרון חזותי
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: זיכרון חזותי

• גדעון לב, מחקר: אנשים נוטים לזכור תמונות טוב יותר ככל שהן גדולות יותר, באתר הארץ, 21 בינואר 2022
• עינת ישפה, זיכרון דברים, "המקום", חשון תשפ"ג
• איתי עניאל, איך עובד הזיכרון? וכיצד לשפר אותו? חלק א', בר דעת- ערוץ הפודקאסטים של אוניברסיטת בר-אילן
• פרופ' אלי וקיל, המעבדה- זיכרון ושיכחה פרק 1, כאן