זרת (יחידת מידה)

זרת היא מידת אורך מקראית, ומוזכרת בתורה בפרשת ויקהל, לשער בה את מידות החושן: ”זֶרֶת אָרְכּוֹ וְזֶרֶת רָחְבּוֹ” (ספר שמות, פרק ל"ט, פסוק ט').

שמה של מידת הזרת בארמית הוא 'זרתא' וכן הוא בתרגום אונקלוס, וכך מכונה מידת הזרת לעיתים בתלמוד^[1].

שיעור המידה

לפי חלק מן הפרשנים, שיעור הזרת הוא כחצי משיעור האמה, ומאחר ואמה שיעורה הוא 6 טפחים, נמצא שיעור הזרת 3 טפחים. פרשנים אחרים כתבו שזרת היא חצי מאמה בת חמישה טפחים, ולכך שיעורה הוא טפחיים ומחצה^[2].

לפי בעלי התוספות, בשם רבי אלעזר הקליר הזרת היא שליש האמה, שהוא 2 טפחים. ויש שכתבו שאף דעת התלמוד ירושלמי כן^[3].

אופן המדידה

באופן מדידת שיעור הזרת ישנן שתי אפשרויות:

• יש שכתבו שהוא המרחק בין האגודל לזרת במתיחת היד והפרדת האצבעות (כמכונה בסלנג של ימינו: שיבר).
• אחרים כתבו שמאחר והאמה היא הארוכה באצבעות, ממילא נקבעה הזרת שהיא הקצרה באצבעות לשער בה חצי ממידת האמה.
• בספר שיטה מקובצת הביא פירוש מחודש שזרת הוא האצבע הסמוכה לאצבע הקטנה (שנקראת היום קמיצה),

שימוש הלכתי

• נדה הטובלת לטהרתה, צריכה לטבול במקווה מים שעומקם יגיע לפחות לגובה זרת מעל טבורה.
• אין מערבין עירובי חצרות בבצלים שלא גדלו זרת, מאחר שהם קשים לאכילה, מחמת הארס שבתוכם.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא זרת בוויקישיתוף