שאלות נפוצות
ציר זמן
צ'אט
פרספקטיבה
חורון
אל כנעני, מקביל לאל המצרי חור (הורוס) מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Remove ads
חורון (באוגריתית: 𐎈𐎗𐎐 – "חרן") הוא אל כנעני, מקביל לאל חור ("הורוס") המצרי.[1]
עדויות
סכם
פרספקטיבה
בלחש עלילת האלים הנאבקים בנחש, הדמות המרכזית "אם פחל" קוראת לאמה, הדמות המרכזית השנייה, שמש, להוביל קול אל אלים שונים במעונותיהם, כדי להודיעם לחש קסם נגד נשיכת נחשים. לכל קריאה לאל מוקדש קטע ביצירה, כאשר ההבדל בין הקטעים הוא רק בשם האל ומעונו; לחורון מוקדש הקטע האחד עשר והאחרון מבין קטעים אלה, ומעונו הנזכר בלוח הוא "מצד" (כנראה מלשון מְצָד – מצודה). מטבעו של הטקסט כלחש רבות בו הרמיזות והסתומות על הברור, אך ניכר שלאחר שמוזכר חורון חלה תפנית: אחר הקריאה לחורון לפעול בא, בניגוד לקריאות לאלים האחרים, קטע ובו חורון ככל הנראה מטהר את הארץ. חורון מתואר כועס, הורג את בנותיה (של הנחש?), באזור של "עיר זוּ קדם" (עיר מזרחית, הנזכרת גם בלוח הבא); הוא טיהר מן העצים ערער ומן השחת עץ מוות (אליו הערער כנראה זהה), ושב לביתו, כנראה בהתחמקות כלשהי; שם בת זוגו מבקשת ממנו נחשים משוחררים כמוהר ואתנן, והוא כנראה ממלא את מבוקשה.[2] בלוח הממשיך את הלוח הזה, בשל ערפל שכיסה את הארץ גברה "חמה" (ארס), ובין האלים המוזכרים (רובם בזוגות) כאוספי ה"חמה" מוזכרים ראשונים אל וחורון – ייתכן שאזכורו ראשון מהזוגות, כמו גם אזכוריו בשורות המקוטעות בתחילת הלוח (שלא ניתן לשחזר מהן מעבר למלים בודדות), מעיד על חשדה של שמש בבגידתו.[3]
חורון מוזכר בלוח אחר, במסגרת לחש הקשור בלויתן נחש מיתולוגי ובגירוש, וכנראה מכיל אזכור של נחשיו של חורון.[4]
בשתי עלילות שונות, עלילות בעל וענת ועלילת כרת, מופיעה נוסחת קללה אלוהית: ”ישבור חורון ראשך, הוי שם המקולל, ישבור חורון ראשך, עשתרת שמבעל – קדקדך!”; בעלילות בעל וענת מקלל כך בעל את אויבו ים, ובעלילת כרת מקלל כך המלך כרת את בנו הסורר. בעלילת כרת מופיע מיד לאחר מכן "תקלנ בגבל שנתכ" (תמעטנה בגבל[א] שנותיך), ובעלילות בעל מופיע, במרווח קל (מה שנאמר באותו מרווח לא שרד) "מט תפלנ בג[בל שנתכ...]" (מטה תיפולנה בגבל שנותיך).[5] הופעתו של חורון בקללה כשובר ראשים מבטא את היותו אל עיט, בדומה למקבילו המצרי חור.[1]
היישוב המקראי בית חורון קרוי על שם האל הכנעני חורון;[6][7][8] "בית חורון" הוא מקדש חורון, והיישוב נקרא ככל הנראה על שם המקדש בו.[9][10] בתל קסילה נמצא אוסטרקון ועליו כתובת ”זהב. אפר. לבית. חרן. [...]” (כלומר "זהב הבא מאופיר, לבית חורון"), כאשר בית חורון יכול להיות שם היישוב או כינוי למקדש חורון, שייתכן שהיה בתל קסילה עצמו.[9]
על אחד מהקמעות מחדתו (ארסלאן טאש) מוזכר האל "חורן" (חורון). בין הדמויות שעל הקמעות מופיע כרוב, ונפתלי טור־סיני זיהה אותו עם חורון.[10]
בתל יבנה נמצא קליע עופרת עתיק מהתקופה ההלניסטית, המוקדש ל"ניצחון הרקלס והַוּרוֹנַס".[11] זוג אלוהי זה מוכר גם מכתובת מדלוס שהוקדשה על־ידי תושבים מיבנה או יבנה־ים לאלוהי העיר.[12] לאור היישוב הפיניקי בעיר, הרקלס מזוהה עם מלקרת הצורי, ו"האורונאס" מזוהה עם האל הכנעני חורון.[12]
בתקופה ההלניסטית במצרים, זוהה אתום עם Ερο או Ηρων, המזוהה עם חורון.[13]
Remove ads
לקריאה נוספת
- W. F. Albright, The Canaanite God Ḥaurôn (Ḥôrôn), The American Journal of Semitic Languages and Literatures 53, 1936, עמ' 1–12
- W. F. Albright, The Egypto-Canaanite Deity Haurôn, Bulletin of the American Schools of Oriental Research, 1941, עמ' 7–12 doi: 10.2307/1355138
- John Gray, The Canaanite God Horon, Journal of Near Eastern Studies 8, 1949, עמ' 27–34
ביאורים
הערות שוליים
Wikiwand - on
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Remove ads