חלביב רותמי

חַלְבִּיב רָתְמִי (שם מדעי: Periploca aphylla) הוא עץ או שיח גדול מדברי ממשפחת ההרדופיים (Apocynaceae), שבעבר שויך למשפחת האסקלפיים (Asclepiadaceae)^[2]. הוא צמח מדברי אופייני בעל עלים קטנים נשירים חובב חום ועמיד ליובש, שנפוץ בחבל הצומח הסודני והסהרו-ערבי ואף באירנו-טורני הגדל על מצוקים ומחשופים סלעיים באזורים חמים ויבשים במורדות השומרון בואכה עמק הירדן וכן במדבר יהודה, ולאורך בקעת הירדן וים המלח וכן בהר צפחות דרומית לאילת^[3]. צמח זה מכיל מוהל חלבי היכול לפגוע בעור ובעיניים.

חלביב רותמי
מצב שימור
conservation status: least concern ללא חשש (LC)‏[1]
מיון מדעי
ממלכה:	צומח
מערכה:	בעלי פרחים
מחלקה:	דו-פסיגיים
סדרה:	גנציינאים
משפחה:	אסקלפיים
סוג:	חלביב
מין:	חלביב רותמי
שם מדעי
Periploca aphylla

חלביב רותמי הוא אחד מתוך כ-17 מינים בסוג חלביב (Periploca), ואחד משני מינים הגדלים בישראל^[4][2]. המין השני, הוא חלביב יווני (Periploca graeca) הנחשב בישראל למין נדיר הנמצא בסכנת הכחדה, וגדל בבתי גידול לחים, בעיקר לאורך נחלים בעמק החולה. יש המגדלים אותו לנוי. מין נוסף שמגודל כצמח נוי הוא חלביב המשוכות (Periploca sepium), שמוצאו מהמזרח הרחוק של רוסיה ועד דרום-מרכז סין, והוא מתאפיין בעלים דמויי אזמל. פרחיו של חלביב רותמי קטנים ויפים יותר מפרחי החלביב היווני.

מורפולוגיה

חלביב רותמי הוא שיח מדברי גבוה או עץ זקוף וענף בעל ענפים ירוקים רותמיים, מועטי-עלים או חסרי-עלים^[5], המתנשא לגובה של 1.5 עד 3 מטרים. ענפיו עגולים, דקים, נוקשים וקוצניים בקצותיהם, צבעם ירוק כהה, והם מטמיעים ברוב חודשי השנה — תכונה שממנה נגזר שם המין. הענפים הצעירים מכוסים פלומה דקיקה המעניקה להם גוון מאפיר, ובהמשך הם נעשים קירחים. ענפי החלביב עבים יותר מענפי רותם המדבר והם צומחים בזווית אלכסונית חדה זה כלפי זה.

העלים נגדיים, מעטים, אליפטיים עד דמוי ביצה, קטנים (2 עד 6 מ"מ), מכוסים פלומה אפורה דקה, עבים וכמעט יושבים (פטוטרת קצרה מאוד). הם מופיעים לזמן קצר בחורף ונושרים במהרה. בתנאי משק מים דלים, הצמח נותר חסר עלים ובכך מפחית את אידוי המים. העלים מדיפים ריח לא נעים ומושכים זבובים.

התפרחות הן תפרחות מסוימות (cyme) צפופות, כמעט יושבות, והחפים שלהן נושרים במהרה.

הפרחים גלגליים, חמישה איברים לעטיף לעטרה ולאבקנים, מלבדה השחלה שמורכבת משני עלי שחלה. הפרחים דו-מיניים וריחניים.

הכותרת גלגלית, מחולקת לחמש אונות כמעט עד הבסיס. חמשת עלי הכותרת עבים מעט ודמויי ביצה; צידם התחתון ירקרק והצד העליון ארגמן כהה, ובקצה העלה ישנם שערות לבנות דקות מסולסלות. קוטר הכותרת 10 עד 15 מ"מ. צבע האבקנים כצבע הכותרת. צינור הכותרת קצר באורך של כ-2 מ"מ. באונות הכותרת מצוי כתם לבן אופייני, צר ואליפטי, המורכב מגבשושים חד-תאיות דמויות אלה.

העטרה מורכבת מחמישה אונות ארגמניים, בשרניות מעט, קרחות, בולטות מפתח צינור הכותרת וכפופות כלפי מרכז הפרח. אונות העטרה מחולקות לשלוש אונות ומסתיימות בזיף כפוף פנימה^[6]. אונות העטרה הן התארכויות של הדופן הפנימית של צינור הכותרת. כל אונה מורכבת משני סעיפים צדדיים משולשים-ביציים באורך ורוחב של 2‒3 מ"מ, ומזיף מרכזי חוטי (filiform) באורך 6 עד 8 מ"מ הכפוף מעל המאבקים. הסעיפים הצדדיים מקיפים בצפיפות את האבקנים, ומשאירים פתח קטן שדרכו מכוונים חרקים מאביקים אל תעלות הצוף שבבסיס צינור כותרת-אבקנים.

אונות הקורונה ממוקמות לסירוגין עם אונות הכותרת, צומחות מעט מעל האבקנים ותעלות הצוף.

זירי האבקנים מאוחים לכותרת ובנוסף בין כל שני זירים יש צופן מכוסה בצפיפות בשערות חד-תאיות. צופנים אלו מקיפים את החלק העליון של השחלה ועמודי השחלה. המאבקים מהודקים (אך לא מעורים) אל קצה עמוד השחלה, ושעירים בגבם.

מאפיין מובהק של חלביב רותמי, המשותף גם ליתר מיני הסוג ולכל תת-המשפחה, הוא שגרגרי האבקה שבלשכות המאבקים נותרים מאוחדים לרביעיות, המכונות טטרדות (Tetrads). בעת הבשלת האבקה, משתחררות הטטרדות מן הלשכות ונערמות במבנה ייחודי הקרוי נשא אבקה – מבנה דמוי כפית פתוחה, הממוקם בין שני מאבקים סמוכים ובחריץ שבראש עמוד השחלה. נשא האבקה מורכב משלושה חלקים: דיסק דביק (adhesive disc) הנצמד לחרק המאביק, גבעולית (stipe) המקשרת בינו לבין מבנה קולט האבקה (receptacle), שעל גביו נערמות הטטרדות. נשא האבקה כולו מתפתח מהפרשות של תאי אפידרמיס מיוחדים המצויים בחריצים בראש עמוד השחלה. כאשר חרק מחדיר את איברי פיו או את ראשו אל תוך הפרח כדי להגיע אל הצוף, הדיסק הדביק נאחז בראשו או באיברי פיו. לאחר שהחרק יוצא מן הפרח, נישא עמו נשא האבקה כשהוא טעון בטטרדות. בביקור בפרח אחר משתחררות הטטרדות אל פני הצלקת, וכך מתבצעת ההאבקה^[7].

הפרי מורכב משתי מפוחיות גליליות ומחודדות בקצותיהן, באורך 6 עד 10 ס"מ. הן מחוברות בבסיסן ונפרשות לצדדים בזווית רחבה, כמספריים פתוחים. בשלב ההבשלה הן מתעצות, בתחילה הן קטיפתיות, ובהמשך נעשות קרחות.

בתוך כל מפוחית מונחים זרעים בצפיפות, וכל זרע נושא ציצית שערות.

תפוצה בעולם

תחום תפוצתו הטבעי של חלביב רותמי על שני תת-מיניו הוא מסודאן, דרך סיני ועד חצי האי ערב וצפון-מערב תת-היבשת ההודית (לרבות אזור הרי ההימלאיה המערביים). בחצי האי ערב הוא כולל את ערב הסעודית, עומאן, תימן, מדינות המפרץ, וצפונה יותר היא כוללת את ירדן וישראל ואת עיראק, איראן, אפגניסטן, פקיסטן, צפון-מערב הודו והרי ההימלאיה המערביים^[2].

לפי אתר POWO, לחלביב רותמי יש שני תת-מינים. ייתכן שהימצאותם של שני תת-המינים גורמת לבלבול מסוים מבחינת תחום התפוצה והאקולוגיה.

תחום התפוצה של חלביב רותמי תת-מין 'טיפוסי' (Periploca aphylla subsp. aphylla) דומה לתחום התפוצה של המין כולו, אך אינו כולל את סודאן ואזור דרום-מערב חצי האי ערב. תפוצתו משתרעת מסיני, דרך חצי האי ערב, אפגניסטן, פקיסטן והודו (בעיקר בצפון-מערב, לרבות הרי ההימלאיה המערביים)^[8].

תחום התפוצה של חלביב רותמי תת-מין 'סודני' (Periploca aphylla subsp. laxiflora) משתרע מסודן ועד דרום איראן. הוא נפוץ בטבע בסודאן, תימן, ערב הסעודית, עומאן, וכן בישראל, ירדן ואיראן^[9].

תפוצה בארץ ישראל

חלביב רותמי נפוץ בישראל כחלק מחבל הצומח הסודני והסהרו-ערבי. הוא גדל על מצוקים ומחשופים סלעיים ובסדקי סלעים באזורים חמים ויבשים במדבר יהודה, לאורך בקעת הירדן וים המלח, בהר צפחות דרומית לאילת. במורדות המזרחיים של השומרון בואכה עמק הירדן מגיע חלביב רותמי לשלטון על סלעי גיר קשים. בשאר המקומות הוא נדיר מאוד. גבול תפוצתו הצפוני בארץ נמצא באזור תל שחרית, בסמוך לבקעת כנרות.

אקולוגיה

החלביב הרותמי הוא צמח מדברי חובב חום ועמיד ליובש, המעדיף אזורים בעלי טמפרטורות גבוהות ומיעוט גשמים. בדומה למיני צומח אחרים מהחבל הסודני, הוא רגיש לטמפרטורות קרות, ולכן תחום תפוצתו מוגבל לאזורים החמים של הארץ.

צפיפות הפרטים שלו באזור תפוצתו אינה אופיינית: באזורים יבשים, הוא נדיר ביותר, וידועים פרטים ספורים שלו, כדוגמת כביש 90 סמוך לכניסה לשמורת הרי אילת, לרגלי מצדה, צומת מצוקי דרגות, וכן הוא גדל בעבר בשמורת עין גדי, אך נכחד משם. כיום לא ידועים פרטים טבעיים של מין זה בשמורת עין גדי. מין זה הושב לשמורה על ידי רשות שמורות הטבע והגנים. באזורים יבשים למחצה, הוא הופך לנפוץ יותר, כדוגמת המורדות המזרחיים של צפון השומרון. באזור זה הוא נהנה משילוב של גשמי חורף קבועים ורבים יחסית, ומשרעת טמפרטורות שהוא עמיד לה.

נתון זה הוא לכאורה פרדוקסלי: סמוך לקצה גבול התפוצה שלו, מספר הפרטים מתרבה. ניתן להסביר נתון זה, באמצעות השוואה לתנאים באזור הצומח הסודני באזור מזרח אפריקה. שם הטמפרטורות חמות, וכמות המשקעים נעה בין 300–500 מ"מ לשנה, כאשר תפרוסת המשקעים היא לאורך כל השנה - כלומר, אופייני לאזורים טרופיים (משווניים). החלביב נמצא במורדות המזרחיים של צפון השומרון, בייחוד בוואדיות ונישות הנהנות מתוספת מי נגר, תנאים הדומים לתנאים שבמזרח אפריקה.

ייתכן שהבלבול בתיאור תחום התפוצה והמגמות האקולוגיות של החלביב הרותמי נובע מכך שהמין חלביב רותמי (Periploca aphylla) הוא צמח מדברי שמאפייני תפוצתו משתנים בהתאם לתת-המין.

חלביב רותמי (Periploca aphylla) הוא צמח מדברי שמאפייני תפוצתו משתנים בהתאם לתת-המין.

• תת-המין הסודני (subsp. laxiflora) מוגבל בעיקר לחבל הסודני (סודאן, דרום חצי האי ערב ודרום איראן), ומתאים לאזורים חמים במיוחד עם משקעים מעטים.
• תת-המין הטיפוסי (subsp. aphylla) מתפשט על פני תחום רחב יותר: מסיני ועד צפון-מערב הודו והרי ההימלאיה המערביים. תפוצתו עוברת מאקלים סודני למדברי יבש, ואף לאזורים יבשניים עם חורפים קרים יותר, האופייניים לחבל האירנו-טורני.

לכן, החלביב הרותמי, ובעיקר תת-המין הטיפוסי, משתייך מבחינה ביוגאוגרפית גם לחבל הסודני, גם לחבל הסהרו-ערבי וגם לחבל האירנו-טורני.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא חלביב רותמי בוויקישיתוף

• חלביב רותמי, באתר המרכז הלאומי למידע ביוטכנולוגי (באנגלית)
• חלביב רותמי, בבסיס הנתונים ARKive (באנגלית)
• חלביב רותמי, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
• חלביב רותמי, באתר צמח השדה
• חלביב רותמי, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
• חלביב רותמי, באתר Tropicos (באנגלית)
• חלביב רותמי, באתר GBIF (באנגלית)
• חלביב רותמי, באתר The Plant List (באנגלית)
• חלביב רותמי, באתר האינדקס הבין-לאומי לשמות צמחים (באנגלית)