חלבלוב

חלבלוב (שם מדעי: Euphorbia) הוא סוג צמחים רחב תפוצה (קוסמופוליטי) ונפוץ כמעט בכל אזור אקלימי, למעט אזורים קרים במיוחד. זהו הסוג הגדול ביותר במשפחת החלבלוביים, ואחד הסוגים הגדולים בעולם הצומח, ובו 2,046 מינים מגוונים מהם 44 מינים גדלים בר בישראל וסביבתה^[1][2][3]. מיני הסוג כוללים עשבים חד־שנתיים, דו־שנתיים או רב־שנתיים, בני שיח, שיחים, עצים קטנים, ולעיתים גם מטפסים. ברבים מהם קיימים שורשים מעובים, או מבנה גאופיטי עם ציצת שורשים מעובים.

חלבלוב
מיון מדעי
ממלכה:	צומח
מערכה:	בעלי פרחים
מחלקה:	דו-פסיגיים
סדרה:	מלפיגאים
משפחה:	חלבלוביים
סוג:	חלבלוב
שם מדעי
Euphorbia ‏לינאוס, 1753

חלק מהמינים מתאפיינים בגבעולים בשרניים או סוקולנטיים הדומים לקקטוסים, ולעיתים נושאים שני קוצים בלבד שמוצאם בלוואים של העלים, ולא מקבוצת קוצים במפרקי הגבעול; ולעיתים הם חסרי קוצים כלל.

לרבים מהמינים מוהל חלבי או שקוף צורב (latex), המטפטף בעת פציעת הרקמה – ולעיתים אף בעת שבירת ענפים מעוצים של מיני עצים. רוב המינים חד-ביתיים, כלומר בעלי פרחים חד-מיניים זכריים ונקביים המצויים על אותו פרט; ומיעוטם דו-ביתיים.

מאפיינים מורפולוגיים

תפרחות של חלבלוב קוצני

עלים ופרחים של חלבלוב נטוי - צמח זר אמריקאי בקריית שמונה

פרחי החלבלוב ערוכים בתפרחת דמוית פרח אחד בודד - המכונה כוסית. מבנה התפרחת היא יחודו העיקרי של החלבלוב מלבד המוהל החלבי שצבעו לבן כעין החלב ועל פי רוב צורב ומסוכן. כל כוסית עטופה במעטפת של חפים מאוחים, שצבעם הירוק, מתעשר עם הפריחה בגווני צהוב או אדום או לבן. בשפת הכוסית, בחלק הפנימי, בינות לאונות קיימות בלוטות צוף. במרכז הכוסית נמצאים פרח נקבי יחיד, שנישא על עוקץ ארוך, ופרחים זכריים בעלי אבקנים. הן הפרח הנקבי והן הפרח הזכרי חסרים על פי רוב עטיף ואיברים נוספים.

השורשים הם מסוג ציצת שורשים (מערכת שורשים סיביים או מעובים ובשרניים) או לעיתים רחוקות ציצת שורשים מעובים (פקעיות).

השערות אינן מסועפות או חסרות.

המוהל החלבי (latex) צבעו לבן.

העלים פשוטים, משתיירים, נשירים, או קטנים ונושרים במהרה, מסורגים, נגדיים או דוריים, לפעמים דְּמוּי-חָפֶה התומכים ועוטפים את מבני הפרח או פשוטים. הלוואים חסרים או קיימים, משתיירים או נושרים במהרה; פטוטרת חסרה או קיימת וללא בלוטות; הטרף ללא אונות, תמים, חרוק, משונן, או משונן כמשור וללא בלוטות; העירוק (סידור העורקים) מנוצה, כפני (ככף יד בבסיס הטרף) או כפני בבסיס ומנוצה בהמשך, ולרוב רק העורק האמצעי בולט.

התפרחות דמויות פרח בודד (pseudanthium), והן דו-מיניים או לעיתים רחוקות חד-מיניות, אמיריות או חיקיות. התפרחות הצפופות וקטנות ונישאות על עוקץ. התפרחות הן מסוג תִּפְרַחַת מְסֻיֶּמֶת עם צורת הסתעפות: חד-בדית, דו-ביתיות או רב-בדית, או בצורת אשכול המסתיים בפרח או בצורת אשכול צפוף דמוי קרקפת או פרח בודד. התפרחת מוקפת במעטפת של חפים מאוחים, היוצרים עטיף בצורת כוס בעלת מספר אונות מצויצות, שביניהם בלוטות צוף. המבנה המיוחד מכונה כוסית (cyathium). התפרחת מכילה פרחים זכריים ופרח נקבי אחד (שני סוגי המינים חסרים על פי רוב עטיף). הפרח הנקבי נישא על עוקץ ארוך ויוצא ממרכז המעטפת. הפרחים הזכריים מפורדים ב-5 קבוצות על ידי ממברנות מצויצות.

הפרחים הזכריים, שמספרם בין אחד ל-80, כל פרח זכרי מורכב מאבקן יחיד, שזירו נחלק לשני קטעים על ידי מפרק: הקטע העליון הוא הזיר האמיתי של האבקן, ואילו הקטע התחתון מהווה את עוקץ הפרח הזכרי. בבסיס האבקן מצוי חפה, פשוט או מצויץ. הם חסרי עלי גביע, עלי כותרת, צופנים וגם שרידים של איבר רבייה נקבי עקר.

הפרחים הנקביים כמעט יושבים (כמעט ללא עוקץ) או עם עוקץ שבדרך כלל מתארך ומתעקם אך, בפרי הוא מתיישר לפני הפתיח. הם החסרים עלי גביע (השחלה מכוסה במבנה דמוי גביע במינים: E. floridana, E. inundata, E. mesembrianthemifolia, E. porteriana, E. rosescens ו-E. telephioides). הם חסרים גם עלי כותרת וצופנים. העטיף מצטמצם לידי שפת טבעת מתחת לשחלה, לעיתים רחוקות השפה בעלת 3 אונות^[4].

השחלה מורכבת משלושה עלי שחלה מאוחים, שלוש מגורות עם ביצית אחת תלויה בכל מגורה, ושלושה עמודי עלי. הביצית מסודרת בחלק העליון של שחלה שהעלים שלה מאוחים (syncarpous gynoecium), ולכן הן תלויות.

עמודי השחלה מופרדים או מאוחים מהבסיס כמעט לכל אורכם, והם לא מסועפים או בעלי שתי אונות.

הפרי הלקט יבש, המורכב משלוש פרודות חד-זרעיות ופתיחתו מאוחרת, או הלקט עם ציפה בשרנית שהופך לעצי במהלך ההבשלה (במין E. lathyris). התפרקותו מתחילה בהפרדות הפרודות מעמוד מרכזי על ידי פְּתִיחָה חוֹצַת חַיִץ (septicidal) ואחר כך פיזור הזרעים היא כל מגורה נפתחת על ידי פְּתִיחָה חוֹצַת מְגוּרָה (loculicidal) לפיזור הזרעים. ראו הסבר מפורט בפרק "המאפיינים המבדלים ממשפחות אחרות" בערך חלבלוביים.

הזרעים כדוריים עד ביציים, מוארכים, גליליים, פירמידליים או בצורת בקבוק עם או בלי קָרוּנְקוּלָה (גידול עוקץ (עטי מדומה), שמכיל שמן, ומצוי בקרבת הפומה ולא בקרבת ראש הזרע).

מיני בר של חלבלוב בישראל

בארץ ישראל גדלים 44 מינים בבר, בבתי גדול מגוונים, חלקם (12) גדל רק בבתי-גידול שנוצרו או עוצבו על ידי האדם. הסוג בישראל מקיף: גאופיט אחד, 2 שיחים, 5 בני שיח, 7 עשבים רב-שנתיים ו-29 עשבים חד-שנתיים. כולם בעלי עלים פשוטים וללא עלה לוואי. כולם צמחים רעילים, לא בשרניים ולא קוצניים מלבד אחד חלבלוב קיפודי (חלבלוב קוצני) הגדל בחרמון שגבעולו קוצני. 7 מינים אינם מסירם את הנוף בתקופה הקשה. מספר מינים אותרו בתקופה האחרונה.

1. חֲלַבְלוּב אַפְּיוֹס (Euphorbia apios) - גאופיט שבית גידולו בתות טרגקנטיות של הרים גבוהים. הוא לא אותר שוב, אך הוא נמצא משומר ומיובש בעשביית האוניברסיטה העברית. נדיר מאוד בחרמון.
2. חֲלַבְלוּב אֲרַם-צוֹבָא (Euphorbia aleppica) -
3. חלבלוב בירותי (Euphorbia berythea Boiss. & Blanche) -
4. חלבלוב דגני
5. חלבלוב החוף
6. חלבלוב הים
7. חלבלוב הכדורים
8. חלבלוב המדבר (Euphorbia cheiradenia) - צולם בשנת 2019 בדרום ירדן על ידי אורי פרגמן-ספיר
9. חלבלוב הסהרה (Euphorbia dracunculoides Lam) - צולם בשנת 2019 במכתש רמון על ידי דר' בן-נתן
10. חלבלוב הסנפירים
11. חלבלוב השיח
12. חלבלוב השמש
13. חלבלוב זוחל
14. חלבלוב מאדים
15. חלבלוב מגובשש
16. חלבלוב מגורגר
17. חלבלוב מגלי
18. חלבלוב מוארך (Euphorbia oblongata Griseb) - התגלה בירושלים בשנת 2006 כעשב רע.
19. חלבלוב מול-הלבנון
20. חלבלוב מחורץ
21. חלבלוב מצוי
22. חלבלוב מצרי
23. חלבלוב מקרין
24. חלבלוב מרושת
25. חלבלוב משונשן
26. חלבלוב נטוי
27. חלבלוב סיני
28. חלבלוב סמור
29. חלבלוב עב-זרע
30. חלבלוב עגול-עלים
31. חלבלוב ענף
32. חלבלוב פושט
33. חלבלוב פעוט
34. חלבלוב צמיר
35. חלבלוב צר-עלים
36. חלבלוב קהירי
37. חלבלוב קטן-פרי
38. חלבלוב קיפודני (Euphorbia erinacea Boiss. & Kotschy) - מין שגדל בחרמון. בעבר נקרא חלבלוב קיפודי ואחר כך חלבלוב קוצני, וכיום נקרא חלבלוב קיפודני.
39. חלבלוב קעור
40. חלבלוב רמון
41. חלבלוב שוביץ (Euphorbia szovitsii Fisch. & C.A.Mey) - אותר בשנת 2018 על ידי אורי פרגמן-ספיר.
42. חלבלוב שעיר
43. חלבלוב שעיר-פרי
44. חלבלוב שרוע

הפרחים היוצאים מתוך כוסית אחת ובמרכזה - העוקץ

מיני הצמח ושימושיהם

רבים ממיני החלבלוב משמשים כצמחי-נוי. בארץ ישראל גדלים בבר כ-44 מינים שרובם צמחים רעלים. מהשרף הצורב של המין E. resinifera הנפוץ במרוקו מפיקים את התכשיר Euphorbium ששימש בעבר כסם הקאה וכסם משלשל, וכיום הוא מקובל בווטרינריה. המין E. antisyphilitica הנפוץ במקסיקו מכיל ענפים המכוסים בשכבת שעווה (קנדליליה) המשמשת כחומר בידוד בעבודות חשמל וכחומר להכנת לכה לצביעה. לחלבלוב יש חלב בעל ריח חזק, המגן על הצמח מפני אכילה על ידי בעלי חיים.

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: חלבלוב
טקסונומיה בוויקימינים: Euphorbia

• חלבלוב, באתר ITIS (באנגלית)
• חלבלוב, באתר המרכז הלאומי למידע ביוטכנולוגי (באנגלית)
• חלבלוב, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
• חלבלוב, באתר Tropicos (באנגלית)
• חלבלוב, באתר GBIF (באנגלית)
• חלבלוב, באתר האינדקס הבין-לאומי לשמות צמחים (באנגלית)
• חלבלוב, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)